20 שנה אחרי - בחזרה למבצע שליטש את יהל"ם

"אוטובוסים מתפוצצים, מטענים בכל מקום ופחד אדיר ברחובות", כך מתאר אל"ם (במיל') עתי שלח את הרגעים הטרגיים מהאינתיפאדה השנייה, כשרק נכנס לתפקידו כמפקד יהל"ם, "כמעט פעמיים בשבוע היה פיגוע. אתה מבין שלא משנה איפה תהיה, אתה לא בהכרח מוגן".

האינתיפאדה השנייה לא הייתה דומה ולו בקצת לקודמתה. "בראשונה ההתמודדות הייתה בעיקר עם בקבוקי תבערה וזריקות אבנים. פה כבר היינו צריכים להתעסק עם אמל"ח, מטענים וארגוני טרור מפותחים הרבה יותר", מפרט אל"ם (במיל') שלח.

הוא ליווה את היחידה מההתחלה, עוד טרם נבנתה. "הייתי מפקד סיירת יעל במשך שלוש שנים לפני שהיחידה הוקמה. ב-97' התמניתי להיות סגן מפקד יהל"ם הראשון".

באותה התקופה, יהל"ם הייתה עוד בחיתוליה, ולפתע הייתה צריכה ללמוד להתמודד עם האיום החדש שברובו נשען על היחידה - פצצות ומטענים. "למדנו תוך כדי תנועה", מציין אל"ם (במיל') שלח, "היחידה הצעירה התפתחה אל תוך האתגרים, שיטות שפותחו אז משמשות אותנו עד היום".

אל"ם (במיל') שלח מבין שכדי להיות המומחים בתחום צריך להתחיל מהבסיס, ומחליט לשלוח את הפלגות למעצרים באיו"ש, בלי שימוש בחבלה או ביכולות מיוחדות של יהל"ם - מעצרים בסיסיים לצד לוחמים מהיחידות השונות. "היה לי חשוב שבשטח יכירו את יהל"ם. שיראו את הפנים שלנו כדי שהשילוב במבצעים הבאים יהיה טבעי, פשוט, ומהיר".

ערפאת, קארין איי ומלון 'פארק' נתניה

כלפי חוץ נראה שראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, פועל לקידום השלום - הוא חותם על הסכמי אוסלו ואפילו זוכה בפרס נובל לשלום. אך מתחת לפני השטח הדברים התנהלו אחרת, וחלק גדול מהכסף שאמור היה להגיע לרשות זרם לארגוני הטרור. אך עד שלא הייתה הוכחה מוצקה לכך, לא יכל איש לעשות דבר בעניין.

נקודת המפנה הגיעה ב-3 בינואר 2002 כשספינה חשודה הגיעה אל חופי ישראל. "במשך חודשיים עקבנו אחרי הספינה קארין איי. הבנו שיש שם חומרי נפץ, אבל לא דמיינו לעצמנו את סדר הגודל. היינו בטוחים שזו עוד ספינה כמו ה'סנטוריני' שתפסנו כמה חודשים קודם לכן, והכילה כמה חביות דגים מלאות בחומרי חבלה".

לילה אחד מוקפץ אל"ם (במיל') שלח אל זירת ים סוף, שם, יחד עם לוחמי הס"פ, הם משתלטים על הספינה. כשפתחו את מיכלי הציפה גילו בתוכם RPG, מרגמות, רובים, רקטות ועוד מגוון סוגי תחמושת.

"המטרה שלהם הייתה להגיע אל מול חופי עזה, לשחרר אל הים את החביות המלאות בחומר מציף, ולחכות שדייגים בחוף ימשו אותן מהמים", משתף מפקד יהל"ם דאז.

הלוחמים פעלו במשך 48 שעות רצופות בלי הפסקה - הם פירקו כל מיכל ומיכל ווידאו שאף אחד מהם לא ממולכד. בסוף ההוכחה הייתה בידיהם - יאסר ערפאת לוקח את הכסף שאמור לשמש לצרכים הומניטרים וקונה איתו אמל"ח למטרות שונות לגמרי.

מבצע 'חומת מגן' התחיל לא הרבה אחרי תפיסת הספינה - כשאירע הפיגוע במלון 'פארק' בנתניה בערב חג הפסח, בו נרצחו 30 בני אדם ונפצעו עוד 160. 

המבצע יוצא לדרך

"חגגנו את פסח בקיבוץ - אני, אשתי ושני הילדים שאז היו עוד קטנים. על הפיגוע במלון 'פארק' אני מגלה דרך הטלוויזיה ומבין שזה רק עניין של זמן עד שיקפיצו אותי. בחמש לפנות בוקר באותו הלילה כבר עליתי על מדים ויצאתי אל היחידה".

במהלך כל הסופ"ש גויסו וצוידו אנשי המילואים, וצוותי הס"פ פוזרו ברחבי יהודה ושומרון. "המבצע היה נקודת המבחן של היחידה הצעירה. מהיום הראשון אמרתי שאחת ממטרות העל שלנו היא תמיד להיות רלוונטים ולהתאים את עצמנו לכל מקום אליו אנחנו מצטרפים. במהלך המבצע הלוחמים השתלבו בצורה מדהימה עם שאר היחידות, ולמרות שיצאו מאזור הנוחות הם פעלו ברמה גבוהה מאוד".

רגע לפני תחילת המבצע, מפקד סיירת יעל מסיים את תפקידו. "המפקדים התחלפו בשבוע שלפני פסח ואני כבר תכננתי חפיפה מסודרת ומעמיקה. אבל אז התחיל הכול והחפיפה הפכה לניסיון פיזי בשטח. בגלל המצב שנוצר, רוב המבצע אני הייתי צמוד לסיירת".

בתקופה הזו יהל"ם היו בכל מקום, חברו לכל גדוד ונטרלו איומים בדרך. אחת הפעילויות היחידות בה תפקדה היחידה ככוח אורגני הייתה במוקטעה של ערפאת. "נשלחנו למשימה לפוצץ חלקים במקום שבו הוא ישב. בזריזות שיא העמסנו את המוקשים, פוצצנו את המבנה וחזרנו. זה היה ממש מבצע בזק". 

כל איו"ש הייתה מרושתת מטעני חבלה, מוקשים ופצצות אותם נדרשה היחידה לנטרל. בחלק מהערים התושבים ברחו ומאחור נותרו המחבלים שניסו לפגוע בכל כוח שהגיע, וערים אחרות דווקא היו מלאות נשים וילדים ששימשו כמגן אנושי למפגעים.

במקומות בהם החיכוך גבוה, כל הבא ליד המחבלים הפך לכלי נשק - ממטעני צינור מאולתרים ועד אמל"ח של ממש. המטענים היו רבים כל כך שלא ניתן היה לנטרל אותם אחד אחד - כלי צמ"ה גדולים הנקראים דחפורי D9 דרסו את המוקשים שהוטמנו ברחובות, וכך פינו את הדרך לכוחות הרבים.

אחד האתגרים הגדולים של היחידה היה השמדת מעבדות הנפץ. "כשאומרים את המילה 'מעבדה' מדמיינים חדר מסודר מלא מכשירים, חלוקים לבנים ומשורות. המעבדות באיו"ש ממש לא נראו ככה", מתאר אל"ם (במיל') שלח, "הן היו מוסתרות בתוך כוך או מחסן, וכשהיית נכנס אליהן בכלל לא היית מנחש שמפתחים שם אמל"ח".

הקרבות היו קשים. "נחשפנו להרבה מצבים בשבועות האלו - אם זה מבצע בחברון בו נהרג לוחם שלדג מירי דו"ץ, או הקרב בג'נין בו נפלו 13 לוחמים ויהל"ם מיד הוקפצו לנטרל את המטענים הרבים באזור".

בסוף השנה קיבלה היחידה צל"ש על לחימתה ב"חומת מגן" ובאינתיפאדה השנייה מאלוף פיקוד המרכז. "כנראה שהיינו טובים", מתלוצץ אל"ם (במיל') שלח.

אל"ם מ' מספר על אז, היום ומה שביניהם

"כשהתחילה האינתיפאדה אני הייתי חייל צעיר, בקושי בן 18", מספר מפקד יהל"ם כיום, אל"ם מ', "ובמהלך המבצע הייתי מ"פ בהכשרות ההנדסה הקרבית. המבצע היה נקודת מפנה עצומה ליהל"ם ובזכות היכולות שהציגה אז, היחידה לא מפסיקה לגדול ולהתפתח היום".

יהל"ם הלכה ונבנתה עם השנים, וככל שהאויב הקשה עליה עם אתגרים הנדסיים מתוחכמים יותר, כך היא גדלה, התפתחה וסיפקה פתרונות יצירתיים יותר.

אחרי "חומת מגן" והסיוע המשמעותי לכוחות המתמרנים במלחמת לבנון השנייה, הגיע האתגר הבא - המנהרות. "זה עולם אחר לגמרי שמחייב דרכי פעולה שונות מכל מה שהכרנו", מסביר אל"ם מ', "המתווה שונה, תורת הלחימה שונה, והאמל"ח אחר".

כדי להתמודד עם איום המנהרות נפתחה פלגת סמו"ר (סליקים ומנהרות) שתפקידה להיות המומחית הבלעדית בכל עולם התת-קרקע. לאחר מבצע צוק איתן, שבו סמו"ר לקחה חלק מרכזי במיוחד, הבינו את הכוח הרב שיש לפלגה והיא גדלה פי שלושה.

אך איום המנהרות לא פסק אחרי המבצע. "מהר מאוד גילינו שחמאס חזר לחפור, ובמקביל לכך התפתח האיום גם מצפון". הדבר הבא - מבצע מגן צפוני, שמטרתו הייתה לחשוף ולהשמיד את המנהרות בגבול הצפוני, והוא היה למבצע הראשון עליו פיקדה היחידה באופן מלא.

"מגן צפוני" החל בדצמבר 2018 ונמשך כמעט חצי שנה. החורף היה קשה - גשם בלתי פוסק, קור מקפיא ובוץ טובעני היו רק חלק מהאתגרים שנאלצו הלוחמים להתמודד איתם. "איתור מנהרה אחת זו עבודה סיזיפית מאוד שיכולה לקחת מספר שבועות טובים. עומק מנהרה יכול להגיע לכמה עשרות מטרים, בעוד שהרוחב הוא פחות ממטר. זה כמו לעמוד בקצה הקומה העליונה של בניין המטכ"ל בקריה ולפגוע בדיוק בחייל ספציפי העומד למטה, ובלי לראות".

אחרי המון עבודה קשה, נטרול המנהרות הסתיים בהצלחה. היחידה פגעה משמעותית בכוח חיזבאללה וקיבלה צל"ש מאלוף פיקוד הצפון על עבודתה. יהל"ם הוכיחה שמעבר ליכולותיה המיוחדים היא גם מסוגלת לפקד על מבצעים שלמים, ומאז מקבלת יותר ויותר אירועים תחת אחריותה המלאה. 

עם כל ההצלחות, חשוב לאל"ם מ' להדגיש ששום איום עדיין לא הוסר לחלוטין: "גם היום, כשיש את 'המכשול', חומה המפרידה בין עזה לישראל, חמאס ממשיכים לחפור. ולמרות שב"חומת מגן" הורדנו משמעותית את אירועי המטען, הם ממשיכים לאסוף כספי טרור ולפתח אמל"ח. כמעט כל לילה אנחנו מוקפצים לאיו"ש, אם זה פריצת דלתות למעצרים או פריצת כספות להחרמת כספי טרור".

מתי נגמר חומת מגן? ומה האיום הבא?

"מבצע חומת מגן לא הסתיים", מצהיר אל"ם (במיל') שלח, "הוא השיג תוצאות חשובות ומרשימות, אבל הוא ממשיך עד היום. לפני האינתיפאדה בקושי היינו נכנסים לאיו"ש וארגוני הטרור היו מתפתחים ללא הפרעה. היום אנחנו שם כל הזמן, מוודאים שמה שהיה אז לא יחזור על עצמו".

גם היום יהל"ם ממשיכה לקטוף הישגים רבים, ביניהם צל"ש אלוף פיקוד הדרום על חשיפת מנהרת טרור משמעותית, וגם את פרס הרמטכ"ל לחדשנות. "לצד כל המבצעים חשוב לנו תמיד להיות יצירתיים, מקוריים וחדשניים", ממשיך אל"ם מ', "רק ככה נוכל להפתיע את האויב ולגבור עליו. החשיבה היצירתית היא חלק בלתי נפרד מההכשרה. פעמים רבות אנחנו מביאים ללוחמים סיטואציות חסרות פתרון ורואים איך הם מתמודדים עם המצב".

כפי שכבר ציינתי, האויב לא נח לרגע, ומפקד יהל"ם מזהיר שהאיום הבא הולך להיות חדשני, מתוחכם ומסוכן: "הם הולכים לכיוון של מטענים המופעלים מרחוק, חפירה שקטה בתת-קרקע וחומרי לחימה אחרים. האתגרים הם רבים ואנחנו מתכוננים אליהם כל הזמן באינספור תרגילים, אימונים, פעילויות, ופיתוחים שונים, מגוונים וקטלניים".