מה קרה כשמדריכי הקרב מגע פגשו את רז הרשקו? צפו

אם יש רגע שבו אפשר להבין די מהר שזה לא הולך להיות עוד אימון קרב מגע רגיל בבה"ד 8, הוא מגיע בערך בדקה שבה הג'ודוקא רז הרשקו, זוכת מדליית כסף באולימפיאדת פריז 24' ומדליית ארד בטוקיו 20' עולה על המזרן.

"אני לא מדברת הרבה, פשוט עושה", היא מסבירה, ומיד פותחת בהדגמה קצרה - אבל כזאת שגורמת לעשרות מדריכים ומדריכות מסביב לעצור, להסתכל, ואז לנסות להבין בעצמם איך תנועה שנראית כל כך פשוטה מצליחה להפיל אדם לקרקע בתוך שנייה.

אותו עיקרון, במידה רבה, הוא גם מה שחיבר בין שני העולמות שנפגשו באותו אימון ראשון מסוגו בוינגייט. "בסוף, קרב מגע וג'ודו אלה עולמות שונים", אומרת רז, "אבל המטרה מאוד דומה, ויש כללים שחלים בהתאמה גם פה וגם שם".

כדי להבין מה בדיוק קרה שם, ולמה דווקא כעת, צריך להתחיל מהאירוע עצמו: עשרות מדריכות ומדריכי קרב מגע מכל קצוות הצבא, בסדיר, בקבע ובמילואים, מהקומנדו ועד הבא"חים והגדודים - הגיעו לאימון משותף עם שניים שמכירים היטב את עולם הלחימה מזווית קצת אחרת: רז הרשקו, ודוד שלה, שני הרשקו, מאמן נבחרת ישראל בג'ודו.

"מבחינתי, המפגש הזה הוא ניסיון אמיתי לקחת משהו מאוד מדויק מעולם הספורט ההישגי - ולבדוק איך הוא יכול לתרום להכשרה הצבאית", מסביר ע"צ דני נצר, ראש תחום קרב מגע בצבא. "זה אירוע ראשון מסוגו, כשלמעשה מחברים בין הג'ודו לבין עולם קרב המגע בצה"ל. יש פה מדריכים מכלל היחידות והאגפים, שבאים ללמוד ולהשתפר".

ואם היה ספק, רז ושני מבהירים כבר מהרגע הראשון שהמטרה היא לא להפוך את מדריכי קרב המגע לג'ודוקאים. "אף אחד לא הגיע לכאן כדי ללמוד איך לנצח בתחרות ולצאת עם מדליה", אומרת רז, "הרעיון היה לקחת עקרונות מעולם הג'ודו, כמו תגובה מהירה, שליטה ביריב, שמירה על שיווי משקל - ולבדוק איך הם יכולים לשרת את מי שמכשירים לוחמים בצה"ל".

"הג'ודו, שם אותם בסיטואציה שהכי דומה למציאות עצמה", הסביר שני למדריכים בתחילת האימון, "אין יתרון אבסולוטי, הכול יכול להשתנות בשנייה, וזה מייצר לחצים מנטליים שאין בשום תחום אחר. המטרה באימון היא לשקף לכם את המציאות, לגרום לכם להבין מה לעשות ברגעי האמת - ולהכין את הלוחמים לרגע הזה בהתאמה".

בפרקטיקה, האימון התחיל יחסית רגוע, עם חימום ותנועה על המזרן, אבל מהר מאוד עבר לדברים שדורשים הרבה יותר מרק כוח: "המדריכים התחלקו לזוגות, עבדו על יציבות, ניסו להישאר חזקים גם כשמנתקים להם יד או רגל, תרגלו מצבים שבהם היריב מפתיע אותם, ובעיקר נדרשו להגיב מהר".

מהצד, זה היה נראה כמו אימון לא שגרתי: שני מדריכים עומדים זה מול זה, מחכים לסימן, עוברים צד, מגיבים לימין, שמאל, ידיים ו"אפ". אחרי כמה סיבובים, כשהפקודות משתנות - ימין אומר לתקוף משמאל, שמאל אומר לתקוף מימין - גם מי שנראה בטוח בעצמו לפני רגע מגלה שזה הרבה פחות פשוט ממה שזה נשמע. 

"זה, פחות או יותר, כל העניין. לא רק לבצע טכניקה כשהכול מסודר וברור, אלא לדעת להישאר בתוך הסיטואציה גם כשהיא משתנה", חורץ שני. "המטרה בג'ודו דומה למה שקורה במציאות. יש סיטואציה של מגע, ומישהו צריך למצוא את עצמו מוכרע על הרצפה. העיקרון הוא להוריד לקרקע - ולמנוע את התזוזה והיכולת שלו לפעול ולתקוף".

גם דני מדגיש שהחיבור לאומנות הלחימה לא מקרי. "קרב מגע מכיל בתוכו גם אלמנטים של ג'ודו", הוא מסביר. "בין אם כשצריך להשתלט על חשוד, להוריד אותו לקרקע, לאזוק אותו ולעשות חיפוש גופני - יש הרבה אלמנטים שמתחברים לספורט הזה. לכן באימון הזה התמקדנו בהפלת בן אדם ונטרול של היכולות שלו להתנגד ולפעול".

ואם עוד בעבר התחום היה פעיל, לדבריו, בשנים האחרונות הוא קיבל שכבה נוספת של משמעות. "המלחמה רק העמיקה את ההבנה כמה קרב מגע חשוב ללוחם", הוא אומר, "זה ענף שבונה יכולות שלא נבנות בסיטואציות אחרות: מהירות תגובה, מעבר משגרה לחירום בפחות משנייה, יכולת להכריע אויב בצורה מהירה ויכולת לחתור למגע ללא פחד".

ועדיין, מבחינתו, חשיבות הקרב מגע לא נמדדת רק בשאלה אם לוחם השתמש בו בפועל באירוע כזה או אחר. "אני בשיח קבוע עם מפקדים", הוא מספר. "הם אומרים שהמקצוע קריטי להכשרת הלוחם - גם אם הוא לא בא לידי ביטוי כאמצעי לחימה בפני עצמו. הוא בונה חוסן, תחושת מסוגלות, רוח לחימה ויכולת לחתור למגע".

רז, מצידה, לא ראתה באימון אירוע גדול או יוצא דופן, אלה פשוט דרך לומר תודה. "אני רגילה להכיר אנשים מהמזרן, אבל מבחינת מה שבאנו לעשות כאן - זה קודם כל להודות על העשייה. אם יש לי אפשרות להעניק ולו במעט מהיכולת שלי, אני עושה את זה בכבוד גדול ובאהבה".

לקראת סוף האימון, אחרי לא מעט נפילות, ניסיונות חוזרים ותיקונים קטנים, היה ברור שגם אם המדריכים לא יצאו משם ג'ודוקאים מן המניין, הם קיבלו שכבה מקצועית נוספת וקריטית. "מבחינתם זו עוד דרך לחשוב על מגע, תגובה מהירה ושליטה בסיטואציה - ואם כן, עשינו את שלנו", אומר שני.

בסוף, הוא מסכם את האימון במשפט שאולי גם נותן עוד הסבר ללמה דווקא הג'ודוקאים באו להדריך את עולם קרב המגע: "בניגוד למקצועות אחרים, הדבר אולי הראשון שלומדים בג'ודו זה איך ליפול ולהפסיד. מה שחשוב זה לקום מזה, להמשיך קדימה, להרים את הראש ולנצח בסוף. לא משנה מה קורה - אתה ממשיך לעבוד ולהשיג את הניצחון".

את האירוע הזה, דני כבר רואה כסיפתח למשהו רחב הרבה יותר. "אחרי שעשינו את זה, אני יכול להגיד בגאווה שזו תהיה סנונית ראשונה לאירועים נוספים מהסוג הזה", הוא מצהיר, "המטרה היא להביא את מיטב הספורטאים בתחום הלחימה, לעשות אימונים משותפים עם מדריכי קרב מגע בצה"ל, ולהמשיך להרים ולדייק את התחום עוד יותר".