הקדמה

הגיליון הנוכחי של כתב העת בין הקטבים, מספר 38, המוקדש לעוצמה ימית מתפרסם בתקופה בה משתנה מקומה של זרוע הים בביטחון הלאומי של ישראל. בעשורים הראשונים לאחר הקמתה של המדינה הצעירה, הכוח הצבאי היבשתי היווה המרכיב המרכזי בעוצמה הצבאית שלנו. הכוחות היבשתיים מילאו את תפקיד המפתח בהדיפת האיום הערבי על שטחה של ישראל, בלהעביר את הלחימה לשטח האויב ובהכרעת כוחותיו הצבאיים. הישגיהם הקרקעיים של כוחותינו גם השתלבו במאמץ הלאומי הרחב יותר של הקמת המדינה משום שאפשרו את הגדלת שטחה הגיאוגרפי ואת נכסי הטבע שברשותה.

מאז שנות ה־90' של המאה הקודמת ועד השנים האחרונות, נדחק הכוח היבשתי ממקומו המרכזי והוחלף בעליונות האווירית והמודיעינית ממנה נהנה צה"ל ביחס לחזבאללה בלבנון וחמאס וגא"פ בעזה. ב"אומת הסטארט־אפ" צה"ל לא שימש עוד להתמודדות עם איומים קיומיים או לקח חלק בהגשמת בניין המדינה. תפקידו המרכזי של הכוח הצבאי באותן שנים הסתפק בהגנה על הסטטוס־קו הביטחוני־מדיני ועל השקט והביטחון היחסי ממנו נהנו אזרחי המדינה. את ההכרעה בשטח האויב צה"ל החליף בפגיעה קשה בכוחו הצבאי באופן שנועד להרתיעו ולהחלישו ולשמרו, בלית ברירה, כאיום שניתן להכילו.

לאורך כל התקופה, המשקל היחסי של זרוע הים ביחס ליתר מרכיבי העוצמה של צה"ל היה מצומצם, חרף חשיבות המרחב הימי. בין אם בשל אילוצים תקציביים או מאפייני הלחימה ובין אם בשל מחלוקות תפיסתיות, זרוע הים לא הצליחה לבסס את מקומה כשווה בין שווים. שינוי ניכר בהקשר זה חל בתחילת המאה הנוכחית בשל צמד התפתחויות. הראשונה, גילוי של מאגרי גז טבעי במרחב המים הכלכליים של מדינת ישראל והטלת האחריות הבלעדית על זרוע ים להגן על משאבים אלה. יתרה מכך, בשנים האחרונות ישראל מאמצת לעצמה תפקיד חדש במזה"ת, בצפון אפריקה ובים התיכון – גם אם לא תמיד באופן מודע לעצמו ולעיתים אף בחוסר רצון – כמעצמה אזורית. ישראל מצויה בעימות אזורי עם איראן, במסגרתו לכוחה הצבאי תפקיד אזורי החורג מהיבטים צבאיים גרידא. בנסיבות אלה, זרוע הים של צה"ל נדרשת לתפוס את מקומה ככוח הצבאי המרכזי בעת הנוכחית.

כיצד ניתן להתמודד עם האיום מצד איראן ושלוחיה? נראה כי חלק מהמענה יינתן באמצעות מערכות היחסים המתהוות עם מדינות המפרץ וסנטקום. זהו שת"פ בינ"ל בו לכוחותינו הימיים קיים תפקיד מסורתי של דיפלומטיה צבאית ימית שאף זרוע צבאית אחרת אינה יכולה למלא. זאת ועוד, לנוכח המרחק הגיאוגרפי הרב בין ישראל לאיראן, זרוע הים מתגלה כ"זרוע הארוכה" החדשה־ישנה של מדינת ישראל. על כתפיה של זרוע הים מוטלת לכן האחריות לעמוד בצורה עצמאית בחזית העימות בין הצדדים, אך גם לסייע ליתר כוחותיו של הצבא לקחת חלק בעימות זה.

מכאן, שנשאלת השאלה מהן המגמות שיכווינו את בניין הכוח של החיל בשנים הבאות ואיך תיראה הפעלת הכוח שלו. מאמרי גיליון זה מציגים היבטים שונים של השינוי במעמד של זרוע הים, על הלבטים, האתגרים וההזדמנויות שמגלמת התקופה. המאמרים נכתבו הן על ידי מפקדים בזרוע והן על ידי חוקרים בכירים באקדמיה העוסקים בתחום. כתמיד, אנחנו מקווים שהמאמרים יספקו תשתית לדיון הנדרש בנושא השינוי המתואר, ככזה שמצוי בתחילת דרכו ושניתן עוד להשפיע על מהלכו. קריאה מועילה!

דובי רז    גל פרל      איתי חימיניס

עורך       עורך         עורך ראשי