מימוש ההגנה על הסוד במרחב תקשורתי משתנה - תא"ל בן ברק וסא"ל (במיל') מלכה

פורסם לראשונה בינואר 2022

תקציר המערכת - 

הצנזורה לעיתונות ותקשורת (להלן – הצנזורה) קיימת מראשית ימי המדינה ועוד טרם היווסדה. ייעודה המרכזי הוא מניעת פרסומים העלולים לפגוע בביטחון המדינה. בחינת האופן שבו מממשת הצנזורה את תפקידה משולה לקרב הגנה מתמשך, שמטרתו למנוע מהאויב או למצער להקשות עליו לשים ידו על סודות ביטחוניים.
מאמר זה מבקש להציג את פעילות הצנזורה בהגנה על הסוד בראי תורת ההגנה הצבאית, להמחיש זאת סביב מבצע "שומר החומות" ולהציע כיוונים ראשוניים להמשך.

פתח דבר

הצנזורה לעיתונות ולתקשורת קיימת מימיה הראשונים של המדינה, ולמעשה עוד קודם להיווסדה. ייעודה המרכזי היה ונשאר מניעת פרסום מידע שעלול לסכן את ביטחון המדינה. לשם כך היא מפקחת על פרסום ידיעות ביטחוניות טרם פרסומן. הבסיס המשפטי לפעולתה נשען על מבנה דו רגלי - הרגל הראשונה - תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, שאומצו לחקיקה הישראלית ותקפות גם היום, מכוחן ממונה הצנזור הראשי ומוקנות לו מרבית סמכויותיו. הרגל השניה - החלטת "ועדת העורכים", הגוף שריכז וייצג את העורכים הראשיים של כל העיתונים היומיים מול הממשלה וזרועותיה מה-20 במאי 1948, שקבע כי יש להגיש לצנזורה מוקדמת הגהות של כתבות לפרסום (בראון, 1981, עמ' 18). בהמשך, ההחלטה הפכה להסכם בין שר הביטחון לוועדת העורכים, שהתעדכן מעת לעת (לאחרונה התעדכן ב-1996), שנועד לעגן את ההבנה בין מערכת הביטחון לכלי התקשורת, ובה בעת לשמור על גבולותיה של הצנזורה, כך שזו תפעל אך ורק כדי למנוע פרסום מידע ביטחוני שיש בו "ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה", כפי שנקבע בבג"ץ שניצר, ומנגד שלא תחול על עניינים פוליטיים, דעות, פרשנות או הערכות (שוורץ-אלטשולר ולוריא, 2016, עמ' 34)[3].

עוד חשוב לציין, כי הגם שהצנזורה היא יחידה צבאית באגף המודיעין, הצנזור הראשי, ממונה על ידי שר הביטחון, ובמילוי תפקידו הוא כפוף אך להוראות הדין (ישראל, 1999, עמ' 187) על מנת להבטיח את עצמאותו.

ברבות השנים חלו התפתחויות דרמטיות במרחב התקשורתי (מן ולב-און, 2015, עמ' 35-24), אשר השפיעו גם על אופן הנגשת המידע החדשותי לציבור.

"שינויים בהרגלי הצריכה" של החדשות - אילוסטרציה

שינויים אלו במרחב התקשורתי ובפרט ירידת קרנה של התקשורת המסורתית העלו שאלות מהותיות ביחס לתפקידה של הצנזורה במאה ה-21 ויכולתה לממש את ייעודה (וואקנין-גיל, 2015). לצד אלה, גם תפיסות שדוגלות בחופש הביטוי, חופש המידע וזכות הציבור לדעת, התבססו ותרמו לרצון לקבל ולחלוק מידע. התוצאה – התגברות הקולות שקראו לבטל את מוסד הצנזורה הצבאית בישראל או לשנותו מהיסוד, הן מסיבות ערכיות והן בטענה שאין בו כל תועלת, שכן סופו של המידע להתפרסם (שוורץ-אלטשולר ולוריא, 2016).[4] אם בכך לא די, המרחב התקשורתי הפך להיות חלק בלתי נפרד משדה הקרב המודרני, ובפועל הוא מהווה ממד נוסף בלחימה בין הצדדים הניצים. כאשר כל צד מבקש להשפיע על השדה התקשורתי באופן המשרת את האינטרסים שלו.  

במצב דברים זה הצנזורה נדרשה להתאים את פעילותה לשינויי העיתים, תוך שימוש בכלים חדשים ושדרוג הכלים הקיימים. זאת מבלי לוותר על עצמאותה.

עיון בכתיבה האקדמית, כמו גם במאמרי דעה, מלמד כי קיימת כתיבה רבה העוסקת באיזון הראוי בין ביטחון לבין חופש הביטוי (ברק, 1996; רובינשטיין, 2002), בסכנות שבשימוש יתר בסמכויות המוקנות לצנזורה לחופש הביטוי וחופש העיתונות, ובשאלת רלוונטיות הצנזורה בישראל במאה ה-21. זאת, במיוחד עת מתחזקים ממדים א-פורמליים במרחב התקשורתי כדוגמת הרשתות החברתיות (שוורץ-אלטשולר, 2021).

מנגד, הכתיבה האקדמית והכתיבה הצבאית נעדרות כמעט לחלוטין התייחסות באשר לאופן שבו נדרשת הצנזורה למלא את תפקידה בהגנה על הסוד.[5]

מאמר זה מבקש לנסות ולענות על שאלת האיך ולתאר את פעילות הצנזורה בראי תורת ההגנה הצבאית. לשם כך, נבקש להמחיש את הדברים דרך תיאור פעילות היחידה במבצע "שומר החומות", ואופן התמודדותה עם המרחב התקשורתי המאתגר במהלך המבצע, שכלל דיווחים ישירים רציפים בכל ערוצי התקשורת לצד שיח ער במרשתת וברשתות החברתיות. 

הצנזורה בראי דוקטרינת ההגנה

כאמור, ייעודה של הצנזורה בישראל הינו למנוע פרסום מידע שעלול לסכן את ביטחון המדינה ומתוך כך – להגן על הסוד, משמע על צה"ל ומדינת ישראל. במילון מונחי צה"ל מוגדרת הגנה כ"צורת קרב טקטית שנועדה לבלום התקפת אויב ולמנוע את כיבוש השטח שמגנים עליו" (המילון למונחי צה"ל, 1998). בתוך כך, מוכרות האבחנות בין הגנה קבועה להגנה ניידת, בין הגנה סדורה להגנה חפוזה, ובין מרחב אבטחה למרחב החזקה.[6] אנו נבקש להסתייע במונחים אלה כדי לתאר את עבודת הצנזורה, בהקבלה לתצורת קרב הגנה, כאשר ה"שטח החיוני", עליו מגנה הצנזורה הינו ה"סוד".

במסגרת שכבות ההגנה על הסוד, עיקר פעולת הצנזורה הוא בשלב שהסוד כבר מצא את דרכו אל מחוץ למעגל שותפי הסוד, בין באופן סדור, באמצעות תדרוכים יזומים, ובין בדרכים עקלקלות כגון הדלפות או פערים באבטחת מידע. בשלב זה, הסוד עלול להתפרסם ולהפוך תוך זמן קצר לנחלת הרבים, לרבות גורמים עוינים. 

כבר בנקודה זו חשוב לחדד את הגבול בין תפקידה של מחלקת בטחון מידע בצה"ל לבין הצנזורה. בעוד הראשונה ממוקדת בכך שהסוד לא ייחשף כלל למי שאינו זקוק לו לביצוע תפקידו, מרחב אחריותה הפורמאלי של הצנזורה הוא לאחר שהסוד כבר גלש מחוץ למעגל שותפי הסוד, והוא נמצא בידי מי שמעוניין לפרסמו, והיא מבקשת להגביל את הפרסום. בהתאם לכך, הצנזורה נדרשת להפעיל מבחנים ואיזונים אחרים מאלו המופעלים על ידי מחלקת ביטחון מידע, הגם שיש דמיון בין התכליות של המאמצים של שני הגופים.

הלכה למעשה, תפיסת ההפעלה של הצנזורה מתבססת בראש ובראשונה על המאמץ המרכזי של "צנזורה מונעת" שנועדה למנוע מהסוד להתפרסם ברבים. בבסיס התפיסה עומדת החובה החוקית להגיש תכנים המיועדים לפרסום (כגון כתבות עיתונאיות, ספרים וסרטים דקומנטריים העוסקים בנושאי ביטחון) לבחינת הצנזורה מבעוד מועד וטרם פרסומם, ועל סמכותה של הצנזורה לפסול לפרסום מידע ביטחוני רגיש מתוך אותם תכנים המובאים לבחינתה.

הגשת הפרסומים מתבצעת בהתאם לדרישת הצנזורה, על פי רשימת נושאים מוגדרת מראש (צו הצנזור הראשי לעיתונות ותקשורת, 1988, עמ' 31) [7] המעוגנת בסמכות חוקית מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן – תקנות ההגנה) ובהסכם בין הצנזורה לוועדת העורכים (צור, 1999).[8]

לצד הצנזורה המונעת קיים מאמץ משני, המשלים את המאמץ העיקרי, המוכר כ"צנזורה אוחרת". מאמץ זה ממוקד בניטור של מידע בעל ערך ביטחוני שכבר פורסם, ובמקרים המתאימים נקיטת פעולה לצמצום חתימתו. בעוד שתכלית הצנזורה המונעת הינה מניעת פרסומים שעלולים לפגוע בביטחון המדינה, הרי שתכלית הצנזורה האוחרת הינה משולשת: (1) צמצום חשיפת הסוד (2) שיפור מאמצי המניעה ו-(3) חיזוק ההיערכות בהגנה לאחר שמידע ביטחוני התפרסם. זאת, באמצעות הקטנת החתימה של המידע שכבר התפרסם (לדוגמה: פנייה למנהלי אתרים להוריד את המידע; פנייה לעורכי מערכות תקשורת משודרת שלא לחזור על המידע, פיקוח וכד'), ובנוסף, מיקוד מאמצי המניעה והיערכות טובה יותר לקראת פרסומים צפויים. חשיבות הצנזורה האוחרת הולכת וגדלה נוכח השינויים הכבירים שהתרחשו בעולם התקשורת, ובפרט לאור המהפכה התקשורתית-טכנולוגית בשלושת העשורים האחרונים.

בהקבלה לדוקטרינת ההגנה, הרי ש"הצנזורה המונעת" משולה להגנה קבועה וסדורה שבבסיסה היא פאסיבית (כשהיוזמה נותרת בידי "התוקף"), ו"הצנזורה האוחרת" דומה יותר לכוחות "הגנה ניידת", ובהתאם היא יותר אקטיבית ויותר דינאמית. הצנזורה האוחרת מתמקדת במאמצים ליירט איומים ולסכלם, ובפרט במאמץ ניטור המידע, וזאת כדי להתאים את קווי ההגנה למציאות המשתנה ולמנוע את הטלת העתודה למאמץ שכבר נכשל. בהשאלה מעקרונות המלחמה – מאמץ האבטחה תורם לריכוז המאמץ. כך למשל, מידע שזכה לחשיפה גבוהה ושכבר אינו בגדר סוד, מחייב שינוי במאמצי ההסתרה, שכן, ככלל, התועלת במניעת פרסומים חוזרים ביחס לאותו מידע מוגבלת. יתירה מכך, ניסיון למנוע פרסומים כאלה עלול להתברר כהשקעת משאבים מיותרת, שלא תמנע מהסוד להגיע לידי האויב, ישחק את כוחה של הצנזורה מול כלי התקשורת ואף יחליש את המאמץ במרחב ההחזקה. עוד נציין, כי בעוד המפקד בשדה הקרב מבקש למתוח קווי הגנה מול האויב כדי למנוע מהאויב להגיע לשטח החיוני, מאמצי ההגנה של הצנזורה מתמקדים במניעת זליגת הסוד מהשטח החיוני אל האויב, ולא במניעת הגעת האויב אל הסוד.

איך מתממשת ההגנה הצנזוראלית בפועל?
כדי להמחיש כיצד פועלים מאמצי ההגנה של הצנזורה, נעזר במושגים בסיסיים מתורת ההגנה הצבאית, הרלוונטיים למימוש ההגנה הצנזוראלית - מרחב האבטחה[9] ומרחב ההחזקה[10]. בהקשרנו, מרחב האבטחה הינו המרחב התקשורתי החשוף לציבור הרחב וכן לגורמי מודיעין המבקשים לאסוף מידע גלוי כחלק ממאמצי ה-OSINT של היריב, הממוקדים ככלל בעיתונאים מקרב כלי התקשורת הממוסדת המנגישים את התכנים שלהם גם ברשתות החברתיות (להלן – "סוכני המידע"). מרחב ההחזקה הינו המרחב שבו הסוד מצוי בידי גורמי התקשורת המבקשים לפרסמו, אך אלו טרם פרסמו אותו ברבים. במבט על - הצנזורה פועלת במרחב המשתרע מהקו החיצוני העוטף את ליבת הסוד, עובר דרך מרחב ההחזקה ועד לקצה מרחב האבטחה. כאמור, האחריות למנוע זליגת מידע מליבת הסוד למרחב ההחזקה אינה של הצנזורה אלא של גורמי ביטחון המידע ושותפי הסוד בגופי הביטחון השונים. מרחב הפעילות המרכזי של הצנזורה בהגנה על הסוד הינו מרחב ההחזקה. מרחב זה הוא באחריותה הישירה של הצנזורה, והיא זו שנדרשת למנוע מהסוד לזלוג למרחב האבטחה או חלילה לידי האויב, באופן שעשוי לסייע לו במאמציו.

בנוסף, פועלת הצנזורה גם במרחב האבטחה. המאמץ הצנזוראלי המרכזי במרחב האבטחה הינו מאמץ הצנזורה האוחרת. היכולת של הצנזורה לפעול במרחב האבטחה מתבססת על יכולות ניטור, וזאת, בין היתר, באמצעות מערכות ניטור ממוכנות שמכוילות לאיתור מידע רגיש בזמן אמת.

 להמחשת המאמצים השונים נשתמש באילוסטרציה הבאה:

באנלוגיה לקרב הגנה, הצנזורים במרחב ההחזקה הם הכוח המגן המרכזי, והמנטרים הם חוליות סיור שנועדו לאפשר היערכות טובה יותר למאמצי האויב.

השינויים הדרמטיים שהתרחשו במרחב התקשורתי במאה הקודמת מתחו וטשטשו את גבולות הגזרה של המאמצים שתוארו וחייבו היערכות שונה במענה שניתן ע"י הצנזורה. אם בעבר עיתוני הבוקר והערב היוו את הפלטפורמה המרכזית לתיווך החדשות לציבור, מה שאפשר לצנזורה לקנות זמן ולהיערך בהגנה קבועה וסדורה, הרי שבהווה, עת התווספו פלטפורמות תקשורתיות, ובהן הטלוויזיה הרב-ערוצית, האינטרנט והרשתות החברתיות, זמן התגובה של הצנזורה התקצר משמעותית וחייב חיזוק משמעותי של מרכיבי ההגנה הניידת על פני ההגנה הקבועה.

במאמרו על ההגנה הרב-מימדית, סגן הרמטכ"ל האלוף הרצי הלוי הבהיר כי "השילוב בין טכנולוגיה, מודיעין ויכולות מבצעיות מאפשר לייצר עליונות הגנתית... יוזמה בהגנה בשגרה ובמלחמה אינה טבעית לנו, אך נחוצה יותר מתמיד ואפשרית בזכות גיוון היכולות הקיימות. מימוש של תפיסה זו מותנה בחשיבה ותכנון של המפקדים, כדי לנצל נכון את היתרונות הטמונים בקרקע, באמצעי הלחימה ובאנשיהם" (הלוי, 2020, עמ' 254).

לענייננו, בדומה להגנה הרב-מימדית בשדה הקרב, השינויים במרחב התקשורתי הובילו גם את הצנזורה להבנה כי נדרשת הגנה משולבת, רב-ממדית, במרחב התקשורתי. השלוב של מאמצי החזקה (הצנזורה המונעת) יחד עם מאמצי ניטור (הצנזורה האוחרת) ומודיעין איכותי המתקבל מגופים אחרים במערכת הביטחון וקהילת המודיעין על חשש לדלף מידע בצד "הכחול" (כוחותינו) ועל המתרחש בצד ה"אדום" (האויב) - הם אלו שמאפשרים הגנה איכותית יותר על הסוד.

אם נמשיך לשאול דימויים מעולם "ההגנה" - הרי שגורמי ביטחון המידע ממוקדים בהגנה קרובה על "השטח החיוני", בעוד הצנזורה מתמקדת במעגל הרחוק יותר של מרחב ההחזקה, תוך ניטור מתמיד של מרחב האבטחה. מובן, כי קיים קשר בין המאמצים, והאופן שבו מבקשים להפעיל את מאמץ ההגנה במרחב ההחזקה נגזר, לא אחת, מהצלחות או כישלונות להגן על הסוד ולמנוע דלף מה"שטח החיוני". מניעת זליגת הסוד מהשטח החיוני למרחב ההחזקה מייתרת את מאמצי הצנזורה. מנגד, ככל שזולג יותר מידע מהשטח החיוני למרחב ההחזקה [11] כך גדל האתגר המונח לפתחה של הצנזורה.

התעצמות הרשתות החברתיות והיכולת להפיץ ולשתף מידע מכל קצוות תבל, כמעט ללא בקרה ופיקוח (כץ, 1997, עמ' 46 - 62), מחדדים עוד יותר את האתגר העומד בפני הצנזורה ומחייבים הסדרת קווי הגנה מתקדמים יותר, הנשענים ברובם על אימוץ מרכיבים טכנולוגיים חכמים המבוססים על יכולות לימוד מכונה. זאת, לשם ניטור האותות המשמעותיים בתוך ה"רעש הגדול", בעידן התפוצצות המידע וקבלת החלטות בזמן אמת (על כך בהמשך).

כדי שמאמץ ההחזקה יישא פרי נדרש להבין היטב, עוד בראשית הצירים, מהו הסוד ועל מה מבקשים להגן, הן בהקשר הרחב והן בהקשר הקונקרטי של המערכה. בירור זה נעשה מול הגורמים הבכירים במערכת הביטחון ובקהילת המודיעין באופן מתמשך. בירור זה הוא קריטי, שכן חוסר הבנה על מה נדרש להגן ומדוע, יפגע בצורה אנושה בהחלטה כיצד יש להיערך בהגנה על הסוד. בשלב הבא, כדי שמאמצי הצנזורה יישאו פרי, נדרש לקיים דיאלוג מתמיד עם התקשורת, תוך הקפדה על מקצועיות, ענייניות, עקביות והוגנות. עוד נדרש לשלוט במידע שכבר פורסם על ידי ניהול מאגר סדור של תקדימים, לגבש תמונה תקשורתית רחבה ולקבל החלטות מושכלות.
בה בעת, מאמצי הניטור במרחב האבטחה וההבנה להיכן הסוד זלג, מסייעים בהתאמת מערכי ההגנה כדי להבטיח הגנה טובה יותר על ליבת הסוד, ומאפשרים לעתים להיערך מחדש, כך שהסוד שנחשף יאבד מחשיבותו. כמובן שיש להימנע מניסיונות להסתיר מידע שכבר נחשף לציבור ושהסיכוי להחזירו ל"צללים" קלוש.

מבצע "שומר החומות" כמקרה בוחן לתפיסת ההגנה של הצנזורה

במבצע "שומר החומות" נדרשנו ליישם את תפיסת ההגנה הצנזוראלית ולהוציאה מהכוח אל הפועל. הלכה ולמעשה, הצנזורה מצאה עצמה פועלת במרחב תקשורתי מאתגר שהתאפיין בשידורים רציפים, כתבים משוטטים ורשתות חברתיות, שדיווחו 24/7 אודות ההתרחשויות במערכה, הן בצד האדום והן בצד הכחול.

הלכה למעשה, שטף המידע הציב איום של ממש לפריצת מרחבי ההגנה של הצנזורה, כשמנגד האויב ישב על המדוכה והמתין לדלות מידע בכל האמצעים העומדים לרשותו בתווך הגלוי והחשאי. במצב דברים זה, התחדדו השאלות - מה ראוי להסתיר? מה ניתן להסתיר? וכיצד יש למקד את מאמצי הצנזורה בהגנה על הסוד?

בטרם נעסוק בתשובות לשאלות נבהיר כי מניסיון העבר, סודות שזלגו למרחב ההחזקה יגלשו, בסופו של יום, בתהליך מהיר או איטי, למרחב האבטחה. ושוב בהשאלה מעולם ההגנה הצבאית, בהרבה מאד מובנים פעילות הצנזורה במרחב ההחזקה היא קרב השהיה מתמשך, שנועד, בין היתר, לקנות זמן עבור המערכת להיערך מחדש למצב שבו הסוד יהיה נגיש לאויב.

הדיאלקטיקה המתקיימת בין מאמץ ההחזקה למאמץ האבטחה מאפשרת למקד את מאמצי הצנזורה באזורים ברי הגנה, היותר קרובים לליבת הסוד, ולא להשקיע מאמץ מיותר בהחזקת קווי הגנה וירטואליים ארוכים ורחוקים, שלא ניתן להחזיק בהם לאורך זמן. גם בהקשר זה נכונה האמרה "קו המגע לעולם ייפרץ". העיסוק במעטפת על חשבון הליבה גוזל זמן וקשב, מייצר חיכוכים מיותרים עם התקשורת ומגדיל את הפוטנציאל לפספס את העיקר.

ניקח לדוגמה את המדיניות הצנזוראלית בנוגע לפרסומים ביחס להשמדת ה"מטרו" של חמאס. מאמצי הצנזורה, בהקשר זה, נחלקו לשניים: טרם המבצע ולאחריו. טרם המבצע, הצנזורה פעלה במרחבי ההחזקה והאבטחה להסתרת התוכנית האופרטיבית, וזאת, במטרה לאפשר לכוחותינו להפתיע את האויב.[12] עם זאת, לאחר המבצע, ובמיוחד לאחר שחמאס כבר התייחס לארוע באמצעי התקשורת, עצם מימוש התוכנית האופרטיבית כבר אינה בגדר סוד. משכך, לא היתה מניעה לאפשר פרסום בדיעבד אודות עיקרי המבצע לרבות כתבות נוקבות המבקרות את מידת הצלחתו (לב רם, 2021). מאותם טעמים, פרסומים של דובר צה"ל שנועדו לתת דין וחשבון לציבור הישראלי על אשר התרחש, לרבות צילומים מפורטים על הפגיעה ב"מטרו" ועל האופן שבו חיל האוויר ניהל את האופרציה המורכבת (בוחבוט, 2021), אינם במיקוד מאמציה של הצנזורה. כפי שיובהר בהמשך, הצנזורה אינה כפופה למדיניות התקשורתית של דובר צה"ל, אולם היא נדרשת כל העת לתת דעתה לכך, ולשקול זאת במסגרת כלל השיקולים המקצועיים. 

נציין, כי לצד הפרסומים הרבים במהלך המבצע ולאחריו, הצנזורה ממשיכה גם היום למנוע פרסומים הנוגעים למבצע, שהאויב אינו מכיר או אינו מבין, ואשר עשויים לסייע לו בהיערכות למערכה הבאה.

דוגמה נוספת עוסקת בתיאור מאמץ האש של חמאס בתקשורת. כפי שדווח בכלי התקשורת השונים, החמאס שיגר מספר גדול של רקטות בזמן קצר לכיוון אשקלון (כאן דרום, 2021).[13] בנוסף, העריכו חלק מהכתבים כי מדובר בניסיון לאתגר את כיפת ברזל. לעמדתנו, לא היתה מניעה לפרסם זאת. פרסומים אודות פעילותו הגלויה של אויב, כמו גם הערכות על כוונותיו ומה הוא מבקש לנסות להשיג, אינם בגדר "הסוד". משכך, אין מקום למנוע פרסומים אלה, וכל מאמץ של הצנזורה למנוע זאת היה נתפס כחוסר הבנה של המציאות האופרטיבית והתקשורתית כאחד. שונה הדבר לו היו מבקשים לפרסם פעילות חשאית של החמאס שמבקשים לסכל, ושהיא ידועה לנו בזכות יכולות מודיעניות רגישות. פרסום כזה עלול לחשוף את אותן יכולות מודיעיניות ולפגוע במאמצי הסיכול בטרם יצאו מהכוח אל הפועל.

אוטובוס ורכב שרופים לאחר נפילת רקטה בחולון במהלך מבצע 'שומר החומות' (מקור: ויקיפדיה)

מה בין מאמצי ההגנה של הצנזורה למאמצי ההתקפה?
התיאום בין המאמצים של מחלקת ביטחון מידע ושל הצנזורה בהגנה על הסוד ברור מאליו ובהרבה מובנים אינטואיטיבי. מנגד, התאמת פעילות הצנזורה למאמצים אחרים בזירה התקשורתית והתודעתית, "התקפיים" ברובם, מורכבת בהרבה ומחייבת ניהוג עדין. זאת בפרט נוכח עצמאותה של הצנזורה ומחויבותה לאינטרסים הנוספים למאמץ הצבאי.

מאמצים אלה, ובהם מאמצי הדוברות, ההסברה, הלגיטימציה וההשפעה, תופסים מקום מרכזי בשדה הקרב המודרני (יעלון, 2019, עמ' 141 - 148) ונתפסים לעתים כחשובים אף יותר מההישגים הצבאיים גרידא (שוויצר, סימנטוב ומיכאל, 2021). במסגרת מאמצים אלו, נדרש לעתים לפרסם מידע רגיש. הדבר מייצר מתח מובנה בין הרצון למנוע חשיפת מידע רגיש, שעלול לשרת את האויב, לבין ההכרח לחשוף מידע כזה, בין היתר, כדי להרתיע את האויב, כדי להשיג לגיטימציה או במסגרת מבצעי השפעה שחשיבותם אך הולכת וגוברת.

משכך, ניהול קרב הגנה איכותי ומוצלח בזירה התקשורתית מחייב היכרות עמוקה עם מאמצים אלו. זאת, כדי שמאמצי הצנזורה בהגנה על הסוד לא יהיו לשווא או חמור מכך - יפגעו בהישגי המערכה. עם זאת, יודגש כי אין מדובר בסנכרון ובהתאמה, כי אם בהיכרות והבנה של המאמצים ההתקפיים, על מנת שניתן יהיה לשקלל זאת בהליך גיבוש המדיניות הצנזוראלית.

מובן, כי לא פעם בניסיון למצוא את שביל הזהב, אחד המאמצים יקבל משקל בכורה, אבל ברור שללא היכרות מעמיקה, הן של הסוד והן של המאמצים ההתקפיים, יש סיכוי רב בהרבה שהמאמצים המנוגדים יפריעו זה לזה.[14]

כך למשל, פסילת פרסומו של מידע על ידי הצנזורה מתוך רצון להגן על הסוד, הוא חסר תועלת, אם בכוונת דובר צה"ל להוציא במקביל הודעה לתקשורת ולחשוף את אותו מידע[15]. ראה לדוגמה הפרסום אודות פגיעה בכלי צולל בלתי מאויש של החמא"ס (שובל, 2021).

דוגמה נוספת להמחשה היא פרסום המידע המודיעיני שעמד בבסיס ההחלטה לפגוע בבניין AP שעוררה שיח תקשורתי רב בארץ ובעולם, ובכלל זה ביקורת על עצם הפגיעה בבניין. כדי להדוף את הטענות, נדרשה ישראל למסור מידע המפרט את התשתיות הצבאיות שהיו בבניין. מידע, שמטבע הדברים, לא ניתן היה לחשוף אותו לפני התקיפה או שחשיפה לא מבוקרת שלו עלולה הייתה לחשוף מקור מודיעיני רגיש (כריש חזוני, 2021). במקרה זה, הצורך בחשיפת מידע מודיעיני לצרכי הסברה גבר על הצורך להמשיך ולהגן על אותו מידע רגיש.

בתרשים הבא ביקשנו להמחיש את מקום הצנזורה מול כלל המאמצים במימד התקשורתי:

האם הבנת המאמץ ההתקפי והתחשבות בו פוגעות ביכולת הצנזורה להגן על הסוד? לעמדתנו – לא. יתרה מכך, לעתים דווקא בזכות הכרת המאמצים האחרים והאינטרסים השונים, יכלה הצנזורה למנוע פרסום מידע רגיש מבעוד מועד. מטבע הדברים לא נוכל לפרט במסגרת זאת את המידע שנאסר לפרסום אך ננסה להמחיש זאת דרך הדוגמאות הבאות.

במהלך מבצע שומר החומות נעשו מספר פעולות הונאה טקטיות מוצלחות, שאף הובילו להרג פעילי טרור בזכות שילוב מוצלח של מודיעין מדויק וסגירת מעגל אש מהירה. דוגמה מובהקת לכך היא הפגיעה בחוליות נ"ט של חמאס. כחלק מהעדכונים השוטפים אודות הנעשה במערכה, היה רצון לעדכן על פעולות אלו (אתר צה"ל, 2021). מנגד, פרסום הדברים עלול היה לחשוף שיטות פעולה ומקורות מודיעיניים. בסופו של דבר, החלטנו לאפשר את פרסום הפעילות אך בה בעת פסלנו את פרסומו של מידע מודיעיני שאפשר את זיהוי החוליה בשטח.

דוגמה נוספת היא הפרסומים אודות נסיונות סיכול של בכירים. מחד גיסא היה רצון לפרסם ממגוון טעמים כי צה"ל סיכל בכירים בזרוע הצבאית של החמאס בפרט כאלה האחראיים על המו"פ, וכי בכוונתו לסכל בכירים נוספים. מנגד, אין עניין לפרסם באופן מפורט נסיונות סיכול שלא צלחו, שעלולים להסגיר מידע מודיעיני רגיש ביותר. הפתרון שנקטנו היה לאפשר דיווח על סיכולים שצלחו, וכן דיווח כללי על ניסיונות סיכול שלא צלחו, ללא פירוט על העיתוי, המיקום והמתווה (בוחבוט, 2021; זיתון ולוי, 2021).

פעילות הצנזורה במהלך "שומר החומות" - מבט על

מבצע שומר החומות העמיד אתגרים משמעותיים עבור הצנזורה, וחייב אותנו לבחון את תפיסת ההגנה באופן מעשי. כטיבם של קרבות, לא אחת נחלנו גם מפלות, ולעתים מידע שביקשנו להסתיר זלג למרחב האבטחה באופן שהיה נגיש לאויב. מטבע הדברים לא נוכל לפרט מידע זה. זאת ועוד, יש להניח שלאחר המערכה האויב יבצע ניתוח מעמיק של המידע הגלוי ויגבש תובנות מודיעיניות ולקחים מבצעיים.

בהתאם, המאמץ המרכזי שהצנזורה ניהלה במהלך המבצע היה ונותר מאמץ המניעה במרחב ההחזקה ובפרט מניעת פרסומים רגישים בכלי התקשורת הממוסדת.[16]

המיקוד בתקשורת הממוסדת מבוסס על ניתוח שיטתי של שדה הקרב התקשורתי והבנה כיצד האויב מבקש לאסוף מודיעין גלוי. ושוב, באנלוגיה למונחי ההגנה הצבאית - ההגנה במרחב התקשורתי נדרשת להתאים את עצמה למאמצי ההתקפה של האויב ולתת להם מענה.

בפועל למדנו, כי גם בעידן הרשתות החברתיות, הפרסומים הרגישים ביותר במהלך המבצע היו של עיתונאים מקרב כלי התקשורת הממוסדת, שהנגישו את התכנים שלהם גם ברשתות החברתיות (שוורץ-אלטשולר, 2021).[17] זאת, לאור נגישותם לסוד, היקף הפרסומים ואמינותם, ומספר העוקבים אחריהם. הדברים נכונים ביתר שאת, בכל הנוגע לעיתונאים מקרב תא הכתבים הצבאיים או עיתונאים הסוקרים את התחום הביטחוני כדבר שבשגרה. אלו מפרסמים באופן יום יומי ממקור ראשון את עמדת גורמי הביטחון הבכירים, ובהתאמה, פירסומיהם זוכים להתעניינות רבה של האויב,[18] שעוקב אחריהם ומנתח אותם בקפידה.

ב"שומר החומות" הצנזורה ניטרה למעלה מ-76,000 פרסומים ביטחוניים ברשתות החברתיות (עלייה של מאות אחוזים בהשוואה לשגרה), חלקם מטעם גורמים מזדמנים ואנונימיים אך חלק ניכר מהם מטעם כלי תקשורת מרכזיים או דוברים מוכרים, הנמנים על תא הכתבים הצבאיים ושזוכים לאלפי עוקבים ושיתופים ברשתות החברתיות.

לאור זאת החלטנו להמשיך ולהתמקד בדוברים המרכזיים ("מפיצי העל"), ולא לרדוף אחרי פרסומים מזדמנים. בדימוי מעולם החקלאות - פעלנו לעצור את הפרסומים הבעייתים "ליד השטוצר".

מתמקדים ב"מפיצי העל" ולא בפרסומים מזדמנים

לבסוף, כדי להצליח במערכה נעזרנו לכל אורכה בכלים שונים שסייעו לנו להבין בזמן אמת הן את תמונת המצב התקשורתית והן מה כבר נמצא בידי האויב. יכולת זו של הצנזורה לקבל תמונה תקשורתית עדכנית ורלוונטית מושתתת הן על הקשר שלנו עם קהילת המודיעין וחטיבת המבצעים, והן על האמצעים הטכנולוגיים שברשותנו.
מובן, כי את מידת ההצלחה של הצנזורה ב"שומר החומות" לא ראוי כי אנו נעריך.

אז מה עושים במבט צופה פני עתיד?

ראשית הצירים היא להבין שאנחנו מתמודדים עם איום משולב ומורכב - האויב מנסה כל העת להשיג מידע ביטחוני רגיש בתווך הגלוי ובתווך הסמוי כחלק מהיערכותו למערכה הבאה. אנחנו כמובן לא רוצים לסייע לו אך מעצם היותנו חברה דמוקרטית, המבקשת מחד גיסא להגן על עצמה, ומאידך גיסא לשמור על צביון דמוקרטי, אנחנו נדרשים לנהל סיכונים בצורה מושכלת. עוד עלינו לזכור, כי מעצם היותנו חלק מ"כפר גלובאלי" חשיפת הסוד יכולה להתבצע גם על ידי גורמים שאין לנו שליטה עליהם.

בשלב הבא, עלינו להכיר בכך שבתווך הגלוי יש מספר רבדים - תקשורת ממוסדת, תקשורת חצי-ממוסדת (שחקנים ממוסדים ברשתות החברתיות) ותקשורת לא ממוסדת, כאשר פריצת הסוד ברובד אחד תשפיע על היכולת להגן עליו ברבדים אחרים, ובהתאמה עלינו להבטיח כי ניתן מענה הולם לכל אחד מהרבדים.

לגישתנו, גם היום התקשורת הממוסדת היא זו הנותנת הטון בקביעת סדר היום התקשורתי - ביטחוני, ולא בכדי זוכה למעקב צמוד של האויב. עובדה זו משמעותית בבואנו לפרוס את קווי ההגנה במרחבי ההחזקה והאבטחה.

כך או כך, בעידן של התפוצצות מידע, בשלב גיבוש המענה, יש להתמקד בעיקר ולהתאים את קווי ההגנה למציאות המשתנה ובפרט למידת חשיפת הסוד ולחשיבותו.

לבסוף, מסנכרנים בין כל המאמצים ובין כל השחקנים.

על מנת לעשות זאת, עלינו להבטיח כי ליבת הסוד ברורה, ויש לתקף אותה מעת לעת מול בכירי מערכת הביטחון. לא כל סוד הוא כזה שחשיפתו אכן מסכנת את הביטחון, לא כל שכן עומדת במבחן ה"וודאות הקרובה" ולפי כלל זה יש לנהוג. מובן, כי אין להקל ראש באף סוד ולעיתים יש מקום גם להגן על סודות ישנים, אולם בהחלט יש לתת את הדעת לממד הזמן ולמשמעות חשיפת סודות שכבר אינם במוקד הצי"ח של האויב.  

כמו כן, על המערכת לתעדף בין הסודות. לעתים נדרש להחליט באופן מושכל להפסיק ולנסות להסתיר סודות שזלגו למרחב האבטחה, ובמקרים מסוימים יש אף לשקול לחשוף את חלקם באופן יזום, כדי למנוע שחיקה של מאמצי ההגנה, וטשטוש בין סודות מהותיים למידע שהסתרתו היא בעלת חשיבות מוגבלת. בחלק מהמקרים חשיפת הסודות היא חלק אינטגרלי מחובת הרשויות לדווח לציבור בחברה דמוקרטית על הנעשה. בטרם יעשה כן, עלינו לוודא כי בצנזורה מכירים את מאמצי ההגנה של מחלקת ביטחון מידע והגופים המקבילים ובמילים אחרות לנהל דיאלוג פתוח שמאפשר להבין מה בין האידיאלי לריאלי.

לשם כך, יש לדעת לייצר הבחנה בין סודות שאינם בידיעת האויב ושעשויים לסייע בידו, אותם יש להמשיך ולהחזיק, לבין כאלה שבידיעתו, עליהם אין להמשיך ולנהל קרב חסר תכלית. בין היתר ניתן ללמוד על כך באופן ישיר דרך מידע מודיעיני קונקרטי, ובעקיפין בהתאם להיקף פרסומים נרחב ממקורות זרים וישראליים ; התייחסות מפורשת של הצד השני לסוד וכיו"ב.

בכל הנוגע לתיאום בין המאמצים של השחקנים השונים במרחב התקשורתי, הרי שבניגוד לטרמינולוגיה "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", הרי שבענייננו לא פעם "ההתקפה" במרחב התקשורתי עלולה לפגוע במאמצי ההגנה. לפיכך, מוודאים כל העת כי במסגרת המאמץ ההתקפי (דוברות, הסברה, לגיטימציה והונאה) לוקחים בחשבון גם את הפרצות שנוצרות בהגנה, וכי חשיפת המידע מתנהלת בשום שכל. בין היתר, דואגים להזכיר, כי מידע רגיש העובר למרחב ההחזקה, ימצא את דרכו החוצה בהמשך למרחב האבטחה. אמנם הכתבים הצבאיים והתקשורת הישראלית בכללותה מגלים אחריות רבה ובוודאי שאינם רוצים לפרסם מידע שעלול לפגוע בביטחון המדינה, ואולם לעיתים פרסומים החושפים מידע המצוי ברשותם הנוגע להתרחשות ביטחונית קונקרטית הינם פוטנציאל לזליגת הסוד. הדרך למנוע זאת או לפחות לצמצם את פוטנציאל הנזק מצויה באימוץ ה"גישה ההתקפית" (הלוי, 2020) - קרי, פניה יזומה אל אותם כתבים כדי להבטיח בחינה מוקדמת של הפרסומים על ידי הצנזורה.

לא זאת אף זאת, נדרשת הבנה עמוקה יותר של כלל המאמצים על מנת שלא יפעלו בווקטורים מנוגדים. במצב של חוסר תיאום קיים פוטנציאל נזק לכל אחד מהמאמצים.

"הרוצה בהגנה חזקה חייב להחזיק תמונה כוללת של כל הממדים ושל ההשפעות ביניהם, לצד יכולות פעולה הגנתיות והתקפיות אשר חוצות ממדים ומסייעות ביניהם" (שם). פירושו של דבר שעלינו כצנזורה לוודא שהחיישנים הפנימיים - היכן נפרצה מעטפת הסוד, והחיישנים החיצוניים - מה כבר בחוץ? מה מעניין את היריב? ואיך היריב מבין את המציאות? עובדים, מתואמים ומדויקים.

זיהוי מוקדם של פריצת מעטפת הסוד, מאפשר למקד את מאמץ ההחזקה ולמנוע זליגת מידע, או לכל הפחות למזער נזקים. בד בבד, פעילות טובה של החיישנים החיצוניים מסייעת למקם ולמקד טוב יותר את מאמצי ההגנה, ואף לכוון טוב יותר את מאמצי ההתקפה וההונאה.

לבסוף, תנאי הכרחי להצלחת מאמץ ההחזקה הוא שמירה על הלגיטימציה של הצנזורה לפעול במרחב זה, וצמצום כניסת מידע עודף לתוך מרחב ההחזקה. לשם כך עלינו להבטיח כי הסכמי ההבנה הפורמליים והבלתי פורמליים המושתתים בראש ובראשונה על אמון בין הצנזורה לבין התקשורת הישראלית ישמרו. הדבר יאפשר לצנזורה להתמקד ב-MUST על חשבון ה-NICE TO HAVE.

בד בבד יש להימנע מהחזקת מידע רב מדי ולאורך זמן בתווך הזה. זאת, דרך בטוחה לשחוק את ההגנה. יש להבטיח כי המידע הנמסר ל"סוכני המידע" מלווה בהבהרה כי השימוש בו צריך להיעשות בזהירות ובאופן מבוקר. יש לקיים עם סוכני המידע שיח מתמיד, מנומק ופרודוקטיבי הן מטעם הצנזורה והן מטעם גורמי הדוברות השונים, כדי שימשיכו להחזיק במידע הרגיש ולא יוציאו אותו באופן העלול לשרת את האויב.

מעבר לכל אלה, אנו נדרשים לפתח מענה טכנולוגי משופר, תוך שילוב יכולות בינה מלאכותית, שידביק את הפערים בין היכולת להפיץ מידע רב בזמן קצר, ליכולת לנטר בלוחות זמנים קצרים ביותר מה כבר פורסם. זאת, על מנת לתת מענה לצורך לצמצם את פרסומו של מידע רגיש. רק כך נממש הלכה למעשה הגנה רב ממדית במרחב תקשורתי דינמי ומאתגר.

רשימת מקורות:

• אלטשולר, שוורץ תהילה (2.5.2021). "אמון הציבור בתקשורת ממשיך לטפס". המכון הישראלי לדמוקרטיה.
• אלטשולר, שוורץ תהילה (9.6.2021). "הרשתות החברתיות פועלות, והלהבות הדגיטליות מתגברות". המכון הישראלי לדמוקרטיה.
• אלטשולר, שוורץ תהילה ולוריא, גיא (2016). "צנזורה וסודות ביטחוניים בעידן הדיגטלי", בתוך מחקר מדיניות 113, המכון הישראלי לדמוקרטיה.
• בג"ץ 660/88 (1989). מאיר שניצר ואח' נ. הצנזור הצבאי הראשי.
• בוחבוט, אמיר (14.05.2021). "הפגיעה בעיר התחתית של חמאס: 450 פצצות לעבר 150 יעדים בחצי שעה". WALLA.
• בוחבוט, אמיר (12.5.21). "מח"ט עזה ומפקדים במערך הייצור: בכירי חמאס שנהרגו בתקיפה בעזה".
• בראון, וולטר (1981). הסיפורים שלא סופרו – יומנו של הצנזור הראשי. הוצאת עידנים.
• ברק, אהרון (13.05.1996). "הרצאה ביום עיון להופעת ספרו של פרופסור זאב סגל, חופש העיתונות - בין מיתוס למציאות". אתר נבו.
• ברק, אהרון (14.6.1990). הרצאה בכנס בוגרי התכנית ללימודי עתונאות, אוניברסיטת תל־אביב. אתר נבו.
• דורנר, דליה (14.01.2007). "הצבא היה זה שמסר דברים שלא היה צריך למסור לכתבים" מתוך התוכנית "חוצה ישראל", של רינו צרור, בערוץ 2.
• הלוי, הרצי (2020). "הגנה רב-מימדית". בין הקטבים 28-30, עמ' 241-254.
• המילון למונחי צה"ל (1998). אג"ם תוה"ד.
• וואקנין-גיל, סימה (08.2015). "הצנזורה בישראל – התאמת דגם הצנזורה והתשתית החוקית לנורמה הנוהגת בישראל", משפט וצבא 21(א), התשע"ה.
• זיתון, יואב ולוי, אליאור (19.5.21). "מוחמד דף ניצל פעמיים מחיסול; הלילה: 122 פצצות על "המטרו" של חמאס".
• חזוני, כריש הודיה (20.05.2021). "ראיון עם תא"ל רונן מנליס במקור ראשון לגבי הפצצת מגדל AP בשומר החומות". מקור ראשון .
• יעלון, משה (2019). "המלחמה על התודעה כרכיב בביטחון הלאומי – ניסיון אישי", בתוך שם עורכים (יוסי קופרווסר ודודי סימנטוב), "המערכה על התודעה היבטים אסטרטגיים ומודיעיניים. עמ' 141-148.
• ישראל, ליאב (1999). "הפעלת סמכויות הצנזור על רקע עקרון עצמאות שיקול-הדעת של רשות מוסמכת". משפט וצבא 13, עמ' 187-203.
• כץ, ירון (1997). "התקשורת הגלובלית ומדיניות הסיקור של אמצעי התקשורת בישראל", קשר, מס' 21. הוצאת המכון לחקר העיתונות היהודית.
• לב רם, טל (30.5.2021). "גורמים בכירים על תקיפת המטרו: היו צריכים להכניס כוחות קרקע לרצועה". מעריב.
• מאמר מערכת (21.5.2021). "במהלך "שומר החומות" נורו לעבר העיר אשקלון 960 רקטות ב-111 מטחים. 75 רקטות מתוכן נפלו בתוך העיר ו-885 יורטו ע"י מערכת כיפת ברזל". מערכת כאן דרום.
• מאמר מערכת (31.10.2021). "כאן לא סינגפור". הארץ.
• מאמר מערכת (13.05.2021). "מבצע "שומר החומות" – סיכום 13.05.2021". אתר צה"ל.
• מן, רפי ולב-און, אזי (2015). "דוח שנתי – התקשורת בישראל 2015 סדרי יום, שימושים ומגמות". המכון לחקר מדיה חדשים, חברה ופוליטיקה.
• רובינשטיין, אליקים (2002). "על ביטחון וזכויות אדם בימי לחימה בטרור". צבא ומשפט 16, עמ' 765-786.
• שובל, לילך (17.5.2021). "צה"ל סיכל פיגוע ימי של החמא"ס". ישראל היום.
• שוויצר, יורם, סימנטוב, דודי ומיכאל, קובי (2021). "המערכה התודעתית במצבע שומר החומות הקרב על הנראטיב". INSS מבט על, גיליון 1470, עמ' 1-4.
• שני, יצחק (1988). צו שעת חירום (הגשת דברי דפוס ופרסומים לביקורת מוקדמת ואיסור דפוס ופרסום). אתר נבו.
• תקנות ההגנה (שעת חרום). (1945).

הערות שוליים:

[3] ראה גם בג"ץ 660/88 מאיר שניצר ואח' נ. הצנזור הצבאי הראשי.

[4] קריאה דומה הושמעה גם במאמר המערכת של עיתון "הארץ" מה-31 באוקטובר 2021, תחת הכותרת "כאן לא סינגפור".

[5] "הסוד" אותו מידע שמבקשים להסתיר מהאויב - תכניות אופרטיביות, פיתוחים טכנולוגיים ייחודיים, מקורות ואמצעי איסוף מודיעיניים, מבצעים חשאיים, קשרי חוץ רגישים ועוד. מובן כי גם בתוך "הסוד" יש מקום לחלוקת משנה. כך, שבעוד שיש מידע שכלל אינו בידיעת האויב, קיים מידע אחר, שלגביו יש הערכות, ואנו מעוניינים להשאיר את האויב במרחב העמימות.

[6]הגנה קבועה - "מבוססת על הפעלת עיקר הכוח המגן הערוך במערכי הגנה בשטח, שהקרב העיקרי יתחולל בו. הכוח המגן צריך להחזיק במערכיו ולשלוט על השטח שביניהם, בעוד כוח העתודה תומך במאמץ ההחזקה ומוסיף עומק למערך... המאמץ ההגנתי העיקרי הוא המאמץ הנייח."

הגנה ניידת - "הגנה שמפעילים בה בעיקר כוחות תמרון ניידים, כדי להשמיד את האויב או כדי למשוך אותו לשטח שאפשר בו להשמידו... המאמץ ההגנתי העיקרי הוא המאמץ הנייד."

הגנה סדורה - "הגנה ניידת, קבועה או משולבת שהמגן יכול להיערך בה על פי תכנון מראש, מכיוון שעומד לרשותו מספיק זמן, כדי להתבצר ולהכין היטב את מערך ההגנה בשטח".

הגנה חפוזה - "הגנה שבה הכוח המגן מתארגן בפרק זמן קצר להתגוננות בשעת הלחימה באויב או סמוך מאד להתקפתו, תוך הסתמכות מרבית על מחסות ועל מכשולים הקיימים בשטח".

[7] רשימת הנושאים המחויבים בהגשה מוקדמת כוללת בין היתר: מבנה וסד"כ של צה"ל, פרטים על מפעלי מערכת הביטחון, פרטים הנוגעים לקהיליית המודיעין, פרטים הנוגעים לביטחון כללי, וכן נושאים שהם בגדר ידיעה סודית בהתאם לצוים שהוצאו מכוח סעיף 113ד' לחוק העונשין.

[8] הסכם וועדת העורכים מאז ה-20 במאי 1948, עת וועדת העורכים הראשיים של העיתונים היומיים קיבלה פה אחד החלטה בנושא. ראה להרחבה סימה וואקנין-גיל, "הצנזורה בישראל – התאמת דגם הצנזורה והתשתית החוקית לנורמה הנוהגת בישראל", משפט וצבא 21(א), התשע"ה

[9] מרחב אבטחה - "המרחב הראשון במערך ההגנה אשר נועד לספוג את המכה הראשונה של ההתקפה ולנטרל או להקהות את תוצאות ההפתעה. מאיישים אותו כוחות שנועדו לדווח על תנועת אויב, לשבש את התקדמותו או למשוך אותו לעבר שטחי השמדה."

[10] מרחב החזקה - "מרחב שנמצאים בו מערכי ההגנה העיקריים של המגן. גבולו הקדמי הוא קו מוצבים קדמי שבקדמתו נמצא מרחב האבטחה. מרחב זה חופף למרחב הלחימה העיקרי".

[11] השופטת דליה דורנר, עם מינויה לנשיאת מועצת העיתונות, בדקה את סיקור התקשורת במלחמת לבנון השניה. לדבריה, "הצבא היה זה שמסר דברים שלא היה צריך למסור לכתבים" מתוך התוכנית "חוצה ישראל", של רינו צרור, בערוץ 2, 14 ינואר 2007.

[12] למען הסר ספק, יובהר כי הצנזורה אינה לוקחת חלק במאמצי ההונאה של צה"ל ולא לקחה חלק גם במאמץ ההונאה טרם הפגיעה ב"מטרו".

[13] במהלך "שומר החומות" נורו לעבר העיר אשקלון 960 רקטות ב-111 מטחים. 75 רקטות מתוכן נפלו בתוך העיר ו-885 יורטו ע"י מערכת כיפת ברזל

[14] למען הסר ספק, נוכח מעמדה של הצנזורה כגוף עצמאי הפועל מכוח חוק, הצנזור אינו רשאי להכפיף את שיקול דעתו לגורם כלשהו. משכך, גם התיאום בין מאמצי הצנזורה למאמצים האחרים נעשה תוך כיבוד עצמאותה של הצנזורה, שכן מעבר לאחריותה למנוע את פרסום הסוד, היא משמשת גם כנאמן הציבור בכל הנוגע לשמירה על חופש הביטוי, חופש העיתונות וחופש המידע. עוד על עצמאות שיקול הדעת של הצנזור ראה ה"ש 3, עמ' 200.

[15] יתירה מכך, עלולה אף להישמע ביקורת כי הצנזורה פעלה בשליחות דובר צה"ל ומנעה פרסומים, כך שיתאימו לעיתוי הרצוי מבחינה דוברותית.

[16] לשם המחשה, במהלך המבצע הוגשו כ-550 כתבות לבדיקת הצנזורה - עלייה של עשרות אחוזים בהשוואה לשגרה

[17] מאמר של ד"ר אלטשולר המלמד כי עדיין התקשורת הממוסדת הינה התווך המרכזי לצריכת חדשות.

[18] דוגמא לעניין שמגלים גורמי מודיעין אויב בתקשורת הישראלית ניתן למצוא בדבריו של נצראללה בסיום מלחמת לבנון השניה ב-2006 "מקצת כלי התקשורת הישראלית והעיתונות הישראלית, שאנו האויב שלה ואין לנו שום קשר אליה, התייחסו אלינו בצורה טובה יותר מאשר אותם גורמים לבנוניים".

דוגמא נוספת העוסקת במעקב האויב אחרי הפרסומים ברשתות החברתיות מגולמת בציוציו של ג'ואד נצראללה, בנו של חסן נצראללה. ג'ואד מנהל שיח עם צייצנים ישראליים יודעי דבר המבקרים את אביו וניכרת החשיבות שהוא מייחס לכך.