'תודה שאיחרת' - סקירת ספרו של תומאס ל' פרידמן

עיקרים

ספרו של תומס פרידמן מספק לקורא מסגרת תיאורטית חדשה ומקורית להבנת התהליכים והאירועים המרכזיים בעולמנו. בעוד שהספר סובל ממנה גדושה של אופטימיות המאפיינת גם את ספריו הקודמים של פירדמן[2], קיים ערך רב בקריאתו. כך, מעבר לעושר הרב של מידע שהספר מכיל ומנגיש בצורה קלילה ובהירה, גם ניתן ללמוד באמצעותו על הלכי הרוח המאפיינים את האלה הטוענים (בעיקר ב'עמק הסיליקון'), כי אם רק נרצה, נוכל לרתום את התפתחויות בתחום טכנולוגיות מידע לטובת האנושות. זאת ועוד, הספר מקנה כלי ניתוחי חשוב נוסף ל'ארגז הכלים' הנחוץ לכל מי שמבקש להבין, לא כל שכן לפעול לנוכח התופעות הסבוכות של ימינו  - ממגפת הקורונה ועד לטרור מרצועת עזה.

עבור לובשי המדים הספר חשוב לכן משום שהוא מהווה לא רק מקור חשוב ללמידה על הכוחות המרכזיים המעצבים את סביבתנו, אלא משום שהוא מספק גם רעיונות לצעדים בהם ניתן לנקוט כדי לשפר את הסיכוי שנצליח למצות את הפוטנציאל החיובי הגלום בהם.

מבוא

תומס ל' פרידמן עוקב אחר התנודות הטקטוניות המעצבות מחדש את העולם, תוך ניסיון להסביר מה הפוטנציאל החיובי שלהן וכיצד למצותו, כמו גם כיצד למזער את ההשפעות השליליות והמזיקות. הספר מתיימר להקנות לנו משקפיים חדשות, פריזמה חדשה להתבונן על העולם ועל מה שעלינו ללמוד ולעשות כדי להסתגל ולצמוח מהפוטנציאל השלילי שלהן.

פרידמן מציג שלוש כוחות מאיצים גדולים הפועלים בתקופתנו - חוק מור (הטכנולוגיה), השווקים (הגלובליזציה), ואימא טבע (שינויי האקלים) – הם כולם מאיצים בבת אחת והאחד את השני ומשנים את כל תחומי החיים בכל מקום. הכוחות שפרצו על ידי הגלובליזציה והעולם הדיגיטלי מתמזגים עם שינויי האקלים ויוצרים סערה מושלמת של השלכות בלתי מכוונות, בעיקר שליליות, כאשר ההשפעות העמוקות ביותר מורגשות במדינות והקהילות הפגיעות ביותר. 

המאיצים הגדולים והשלכותיהם

התאוצה הראשונה אותה מציג פרידמן היא חוק מור (ע"מ 45-94), וקיומו ארוך השנים. גורדון מוּר, השותף לייסוד אינטל, טען בשנת 1965 שהמהירות והעוצמה של מיקרו־שבבים יוכפלו מדי שנה בקירוב (הוא עדכן זאת מאוחר יותר לשנתיים בקירוב), כאשר העלייה בעלויות מזערית. חוק מור עדיין רלוונטי כבר חמישים שנה. הקצב המסחרר של השינוי במהירות ובעוצמה של המיקרו־שבבים גורם לאוטומציה גוברת של מטלות קוגניטיביות, כך שמכונות בינה מלאכותית מסוגלות לקבל החלטות הרבה יותר טוב מבני־אדם. ההאצה הטכנולוגית המתוארת על ידי חוק מור תרמה והפועלת במקביל להאצות בשוק, מגבירה את המסחר העולמי, הרשתות החברתיות צומחות במהירות ואנו חווים צונאמי של מידע.

התאוצה השנייה מתייחסת לגלובליזציה (ע"מ 127-169). התנועות הגלובליות של מסחר, פיננסים ורשתות חברתיות יוצרות תלות הדדית בשווקים, במערכות הפיננסיות, באמצעי תקשורת, בתאגידים, במערכות החינוך, בין קהילות ובין יחידים, במארג הדוק יותר מכפי שהיה אי־פעם. השוק הגלובלי אינו עוסק רק בייצור וסחר בסחורות, אלא גם בהחלפת מידע וביצוע עסקאות פיננסיות באופן מקוון. נוצרה בעולם תלות הדדית גבוהה בכל החזיתות: כלכלית, תרבותית ופוליטית. זוהי רמת קישוריות זו שמאפשרת למוצרים להיות ויראליים בקנה מידה ובמהירות שקשה להעלות על הדעת. ההשלכות הכלכליות של שינויים אלו מרחיקות לכת; פעם הרווחנו  כסף באמצעות ידע שנרכש בקפידה. כישורים בעלי ערך רכשנו בהשכלה, נכנסנו עימם לכוח העבודה והיתה לנו קריירה בטוחה לכל החיים. כיום הדברים השתנו דרמטית. התנועה הגלובלית של מידע ומסחר חשובים בהרבה מכל השכלה. אפילו חברות וותיקות וגדולות נאלצות להסתגל ולהשתנות. לדוגמה ג'נרל אלקטריק, במקום להסתמך על בסיס מהנדסים משלה בארצות הברית, סין, הודו וישראל, צומחת כעת מתחרויות שיצרה בין רעיונות מכל העולם (חממות סטרטאפים).  התאוצה השלישית מתרחשת בטבע (ע"מ 170-196) ומתבטאת בשינויי האקלים, בגידול האוכלוסין ובאובדן המגוון הביולוגי. שינוי האקלים מאיץ ומאיים להפוך את העולם על פיו. לא צריך להיות מטאורולוג כדי לדעת שמזג האוויר יצא מכלל שליטה בשנים האחרונות; מדד החום צורב חלקים נרחבים בעולם ושינויי האקלים עוד ימשיכו להשפיע דרמטית על חיינו[3].

שנת 2007 הייתה נקודת המפנה המרכזית על פי הניתוח של פרידמן: שחרורו של האייפון יחד עם ההתקדמות בשבבי סיליקון, תוכנה, אחסון, חיישנים ורשתות יצרו פלטפורמות מידע חדשות. פרידמן מכנה את התופעה הזו "הסופרנובה" (ע"מ 95-126) - משום שהיא שחרור אנרגיה יוצאת דופן המעצבת מחדש את הכל. בשנת 2007 ארע שיבוש גדול, בו עלו שלושה כוחות מאיצים - טכנולוגיה, שווקים ושינוי אקלים - כולם. צמיחה כזו אינה טבעית ואנו עדים לכך שהיא משבשת את העולם. 

פרידמן מנתח את השפעת התאוצות על האנושות: "לא זו בלבד שהעולם משתנה במהירות, הוא משנה צורה באורח דרמטי – הוא מתחיל לפעול אחרת" (ע"מ 37) בתחומים רבים, ובבת־אחת. "ושינוי הצורה הזה קורה מהר יותר מכפי שאנחנו מסוגלים, לפי שעה, לשנות את הצורה של עצמנו, את המנהיגות, המוסדות והחברות שלנו, ואת החלטות האתיקה שאנחנו מקבלים."(ע"מ 37). מה שעובר עלינו כיום, עם מחזורי חדשנות יותר ויותר קצרים, ועם פחות ופחות זמן ללמוד איך להסתגל, הוא המבדיל בין מצב תמידי של חוסר יציבות לבין אי־יציבות חולפת.

בחינת תלות הגומלין בין כל התופעות ממחישה את הקשיים בפניהם נמצא העולם ושעִמם צריכה החברה המערבית להתמודד. שינויי האקלים גוררים הגירה של אנשים. הזרימות הגלובליות מסיטות מקומות עבודה מהעולם המערבי לעולם השלישי, התרחבות הסחר העולמי מאיצה בתורה את שינויי האקלים מה שמביא לעוד גלי הגירה, היוצרים שינויי זהות בחברות הקולטות ועמם אבטלה. ההשפעות ההדדיות של שלושת התאוצות משבשות אם כך את העבודה, את הפוליטיקה ואת הכלכלה.

כיצד להתמודד עם ההאצה? האתגר הוא להתאים את הלמידה

הבעיה עליה פרידמן שם את אלומת האור היא קצב הלמידה שלנו יחסית לקצב השינוי. לוקח לנו 10-15 שנים להתרגל לסוג השינויים הטכנולוגיים שספגנו במשך כמה דורות; אבל הטכנולוגיה מתיישנת כל חמש עד שבע שנים. חברות ואנשים פרטיים נאבקים כולם לעמוד בקצב. מדובר על מאבק הסתגלות מתמיד. אם העולם שלפני האצות התאפיין ביציבות כמעט קבועה, המערכת הנוכחית בעת הזו מתאפיינת באי יציבות קבועה. זה לא אומר שלא ניתן להשיג יציבות בעולם של ימינו. אבל במקום לחשוב על יציבות סטטית, עלינו לייצר יציבות דינמית, כמו זו שאתה חווה בזמן רכיבה על אופניים. לא יציבות בה עומדים בשקט, כי אם יציבות הנוצרת מתנועה.

פרידמן מביא את מטפורת הריקוד בהוריקן כדי להמחיש את האתגר שבפנינו:

“You can dance in a hurricane / But only if you’re standing in the eye”
.(Brandi Carlile song, The Eye)

האתגר, אם כן, עליו פרידמן שם את הפוקוס הוא קצב הלמידה שלנו, אשר קשורה לאופן בו אנו לומדים.

הוא מצביע על אופני החשיבה שלנו הדורשים שינוי, כיצד מדינות ויחידים ילמדו מהר יותר ויהיו חדשניים ומהירים להסתגל, כיצד נהיה הוגנים יותר, באופן שנעזור לנפגעי השינוי, וכן כיצד נאט את ההתנהלות שלנו וננצל את הזמן כדי להתאים למצב את מקומות העבודה, הפוליטיקה והקהילות שלנו. 

הצעד הראשון הוא להבין את המודלים המנטליים - חשיבתיים עמם אנו עובדים ולהכיר בכך שאינם רלוונטיים. כל המודלים שאנו עובדים אתם לינאריים והתאוצה הכוללת הינה מעריכית. השיבושים רודפים זה אחרי זה, ההתפתחויות הטכנולוגיות מצטברות זו על גבי זו וחובקות יותר ויותר מרחבים (ע"מ 199). כלל שני הוא התנועה או יציבות דינאמית. ליצור תהליכי שינוי והסתגלות מהירים וזה דורש הבנה רגישה ועמוקה של הזרמים המשפיעים עלינו. צריך להסתגל מהר "על מנת לשפר את היציבות באשדות.. צריך לנוע במהירות הזרם או מהר ממנו.." (ע"מ 210). כאשר משתמשים במשוט כהגה כדי לעצור מהירות מאבדים תנופה ומגדילים את סיכויי ההתהפכות. כלל שלישי קשור לצורך לפתח את כישוריהם של בני האנוש ולפתח אמנות חברתיות (למשל, בין עובדים למעבידים, בין תלמידים למוסדות חינוך ובין אזרחים לממשלות), שיאפשרו הזדמנויות לרכוש את הכישורים הללו (ע"מ 217-218). בעידן הזה הטכנולוגיה מעלה את הדרישות התחרותיות מבני האדם. הנכס של כלכלת ימנו הוא הון אנושי, ידע אנושי, כישורים ויצירתיות.

נקודת מפתח בהקשר זה, גם עבור צה"ל, היא כושר ההנעה האישי של האנשים ללמידה. מאחר שהשינויים מהירים ומתמשכים, גם הלמידה צריכה להתרחש בקצבים הללו. מדובר בלמידה מתמדת, בפיתוח והצמחה של כישורי האנשים דרך למידה ותרגול במקביל לעבודה כל העת. אנשים יכולים להפוך למאיצי טרנספורמציה דיגיטלית גם ללא תואר רשמי. מדובר בשילוב בין כישורים טכניים לכישורים אנושיים - חברתיים (ע"מ 250), מאחר שמרבית המיזמים היום דורשים שיתופי פעולה בין אזוריים ובין תחומיים. המיזמים הקבוצתיים יהיו המשרות השכיחות בעתיד.

כלל רביעי הוא הפיכת הבינה המלאכותית לסיוע תבוני ויצירת המרחב הקיברנטי (ע"מ 223). יש לנצל את הבינה המלאכותית באופן שיאפשר לארגונים לפתח מדעים מקוונים וניידים מתוחכמים שיאפשרו לכל עובד לעסוק בלמידה לאורך החיים בזמנו שלו. יש צורך ברשתות אנוש שיקשרו ביעילות בין בני אדם להזדמנויות לפי כישוריהם וצרכים מתהווים, בקלות ובזול. יש לרשת את הארגונים באופן שיווצרו פיגומים לרכישת כישורים. 

קצב השינויים הוא כזה שמעסיקים לא ימצאו את האנשים עם הכישורים המתאימים. עליהם לחפש אנשים עם כישורי למידה וליצור עבורם מאמנים מקוונים. פרידמן מביא בספרו כמה דוגמאות מאלפות לסייענים תבוניים כאלו. למשל מיזם Learn up, אתר שהוקם על ידי יזמת צעירה למחפשי עבודה ובו מיני קורסים מגוונים ומקוונים המלמדים על הדרישות והכישורים הנחוצים לתפקיד כלשהו ומודולים להכנה לקבלה וללמידת הכישורים הללו (ע"מ 236). דוגמה נוספת שמזכיר פרידמן היא אקדמיה המציע שיעורי יוטיוב חינמיים קצרים באנגלית במגוון רחב של נושאים מתכנות, כלכלה, פיסיקה, ביו-רפואה, פיננסים ועד אמנות (ע"מ 238).  הסייענים התבוניים יאפשרו בעצם להתגבר על כשלים מערכתיים ; אלו כלים חינוכיים שקטים ועוצמתיים המאפשרים לאנשים להצמיח את כישוריהם דרך תרגול ולמידה. הדרכים לעשות שימוש בסייענים התבוניים בדרכים מגוונות ולמצות את הטכנולוגיה להפחתת העומס הקוגניטיבי.

הכלל החמישי הינו לייצר שליטה נגד הכאוס, לייצר מנגנוני סדר באי- סדר (ע"מ 261). פרידמן מנתח את אי הסדר המתהווה בעידן התאוצות במערכת הבינלאומית (ע"מ 261 - 272). התאוצות גורמות לכך שאזורים ומדינות מתפרקים ומתפוררים, ומצמיחים אזורי כאוס שמתוכם צומחים ארגונים כמו דאע"ש. גם המדינות החזקות, כמו ארה"ב, מתמודדות עם חולשה יותר מאשר עם עוצמה, בפרט אחרי 9/11 והמשבר הכלכלי של 2008 (ואפשר להוסיף את המשבר הכלכלי של 2020 שמתהווה מתוך תקופת הקורונה). הסדר הגלובלי סובל מתנודות רבות, היעלמות הסיוע של המדינות החזקות חושף את המדינות הממוצעות-חלשות ופגיעות האקלים רק מחמירות את המצב, בעיקר באפריקה ובמזרח התיכון. תאוצות השוק, אמא טבע וחוק מור מפעילים לחצים על מדינות רעועות מהחוץ ומלמטה ועידן הרשתות מסייע לכך שמשטרים מתערערים מבפנים. מאזן הכוחות החדש המתהווה דורש הסתכלות רחבה ושליטה בהתפשטות אי הסדר (ע"מ 306), כמו למשל באמצעות המלחמה במדבור ובניית מנופים כלכליים על בסיס אזורי ומשקים קטנים. פרידמן מכנה זאת "לבנות פתרונות במקור" (ע"מ 308), או אם תרצו פתרונות כלכליים ייחודים להקשר.

הכלל השישי והאחרון, הוא יצירת חוסן חברתי קהילתי (ע"מ 314 - 325) מפני זעזועים. חוסן הבנוי על הפיכת אזורים לתחנות כח באמצעות שיתופי פעולה מקומיים. פרידמן מביא דוגמאות מאלפות לטרנספורמציה בקהילות כאלו - איטסקה וסנט לואיס פארק (ע"מ 381-415). עידוד מיזמי חדשנות חברתית ומוסרית המנצלים את הטכנולוגיה לשיפור ביצועים בבריאות וברווחה, להפחתת אלימות. יצירת תנאים מתאימים לצמיחת מיזמים כלכליים וחינוכיים, קודם כל באמצעות פירוק כל הרעיונות הפוליטיים הישנים (רגולציה, קיצוצים או העלאות מיסים, שינויים מינוריים ב'חלוקת העוגה' וכו') ויצירת תנאים מתאימים לצמיחה של מיזמים[4].

הערות שוליים:

[1] Thank You for Being Late by Thomas L. Friedman (2016, Farrar, Straus and Giroux).

[2] לפי סדר הופעתם – "מביירות לירושלים" (1989), "הלקסוס ועץ הזית" (1999), Longitudes and Attitudes"" (2002), "העולם הוא שטוח" (2005), "חם, שטוח וצפוף"  (2008),  "לגלות מחדש את אמריקה" (2011).

[3] על פי נתוני האו"ם, המובאים בספר, עד שנת 2050, אוכלוסיית העולם צפויה לגדול ל -9.7 מיליארד, שישתמשו ביותר מכוניות, יותר בתים, יותר צריכת מים וחשמל, שמשמעותם עלייה בצריכת הפחמן.  Bloomberg.com דיווח כי ריכוז CO2 באטמוספרה גבוה ב -35 אחוזים מאשר בשיאו במהלך 800,000 השנים האחרונות; מפלס הים הגיע לנקודה הגבוהה ביותר מזה 115,000 שנה ומחזור החנקן חווה מהפך דרמטי הגבוה ביותר ב -2.5 מיליארד השנים האחרונות. חודש יולי 2016 היה החם ביותר ב- 1,639 החודשים שנרשמו אי פעם.

[4] פרידמן מציג תנאים הכרחיים כמו: הכרה בהשכלה גבוהה לצרכי מס וסביבת מיסוי מתאימה להשכלה לכל החיים (ע"מ 345), קיצור תוכניות ההשכלה האקדמיות (ע"מ 346), מתן תמריצי מס לחברות שמספקות אפשרויות למידה (ע"מ 346), לעודד מיזמים חדשים באמצעות ביטול חוקי פשיטת הרגל המעוררים פחד, ובכלל ביטול כל החוקים והרגולציות (ע"מ 349) המכבידים על יזמים לגייס הון ולהקים עסקים (הרגולציה מעמיסה עלויות על העסקים ולכן מעכבת צמיחה). תפקידה של המדינה ביצירת חוסן חברתי - קהילתי, אם כן, הוא ליצור מקפצות וטרמפולינות ולא עוד חומות (ע"מ 353).