"ופתאום, מבט אחד גרם לי להבין בדיוק למה אני פה"

"המרחב הכי חם ומחבק", ככה מכונה אזור העוטף בפי לוחמי ולוחמות חטיבת החילוץ וההדרכה. ולא סתם - הווסטים הכתומים לא זרים לתושבים, שיודעים שלוחמי פיקוד העורף הם הכתובת בזמן המערכה. גם ב"עלות השחר", היחידה הוקפצה, ולוחמיה סייעו במקומות שכנראה לא חשבתם עליהם בזמן המבצע - מקלטים ציבוריים, בתים של אזרחים, אתרי הרס, בתי חולים, ואפילו בתי כנסת.

"לא רק חיילים כתומים שמסתובבים בעיר"

"בשש בערב, התקשרו אליי. ישר הבנתי שאני מוקפצת", כך מספרת סגן נוי דן, מ"מ בגדוד רם של חטיבת החילוץ וההדרכה, "בשבוע שעבר, עם המעצר של בכיר הג'יהאד בשכם, ירדה פקודה שאם משהו קורה - אנחנו יורדים לגבול הרצועה. ברגע האמת, תוך 20 דקות כל הגדוד כבר יצא לכיוון אשקלון".

סגן דן וחייליה הוקפצו לכמה וכמה אירועים ברחבי אשקלון, העיר שספגה הכי הרבה רקטות. ברגעים כאלה, יש להם אחריות רבה להתנהלות התושבים. "הגענו למשפחה של 13 נפשות ותוך כדי הביקור היה צבע אדום", משחזרת סגן דן, "בלי לחשוב בכלל, רצתי יד ביד עם הילדים למרחב המוגן, זה לא קל. אני גרה באשדוד ועשיתי מכינה בנתיבות, ככה שהקשיים באזור בעת חירום מוכרים לי. אבל על מדים זה אחרת, תחושת השליחות גדולה יותר".

"חיילים שלי, שגרים בנתניה או ברמת הגולן ולא חוו אזעקות בחייהם", היא ממשיכה, "פתאום הבינו את מציאות החיים הקשה של העוטף. זו הייתה חוויה מעצימה מאוד, הרגשנו שהצלחנו לספק רוגע בימים כאלה מתוחים. התושבים פתאום ראו אותנו לא רק כחיילים כתומים שמסתובבים להם בעיר, אלא כאנשים ששמים לב אליהם, ונכונים לטפל בהם". 

"נכנסתי לתפקיד רק 6 שעות קודם"

לא רחוק מהלוחמים של גדוד רם, טירונים במסלול ההכשרה עצרו הכול על מנת לתת מעצמם, והגיעו ביום שישי בערב לבית החולים "ברזילי". משימתם המרכזית הייתה להעביר מטופלים מהקומות העליונות של בית החולים לקומות התחתונות, ולקרב אותם למרחבים המוגנים.

"כ-45 דקות אחרי שהתחיל המבצע, קיבלתי טלפון מהמג"ד שביקש ממני לבוא", מספר רס"ן אלכס קפלן, הסמג"ד של הבא"ח, "הבסיס נמצא בזיקים, ובגלל שכל הכבישים באזור היו חסומים - לא יכולתי להגיע. הבנתי שבמצב כזה, כוחות לא יצליחו להגיע לבית החולים, ולקחתי פיקוד. עשרות חיילים באו בערב שבת במטרה לסייע, וזאת הייתה זכות עצומה לפקד על זה. הדבר המצחיק הוא שמוניתי לסמג"ד רק 6 שעות קודם". 

הפעילות במרחב האזרחי דורשת קבלת החלטות עם חשיבה מראש - לאן לשלוח את מי, איזה כוח יתן איזה סיוע, ואיפה מבססים את הכוח ברחבי הגזרה, על מנת שאם תיפול רקטה, התגובה תהיה היעילה ביותר. "בבית החולים הצבנו את הלוחמים המנוסים במחלקות יותר עמוסות ומורכבות, ואת היתר, יחד עם תומכי הלחימה, במחלקות שמטפלות במקרים פשוטים יותר", מציין רס"ן קפלן.

הכוח, בפיקודו של רס"ן קפלן, סיים את המשימה כבר ביום שישי בערב - להעביר את כל החולים מכל המחלקות לקרבת מרחבים מוגנים. "מצאנו את עצמנו - האנשים שיודעים בדיוק לאן צריך ללכת. לקחתי את הילדים איתי, הובלתי את ההורים והרופאים והסברתי בדיוק מה צריך לעשות", הוא אומר ומוסיף בחיוך, "קשה להעביר את המבט של האבא שהסתכל עליי בכל כך הרבה ביטחון, אבל המבט הזה הוא זה שגרם לי לומר 'וואו, אני יודע למה אני פה'".