האבירים מאחורי פריסת כיפות הברזל

כשאנחנו יוצאים לקמפינג, לא משנה כמה האוהל גדול ומגן, מישהו צריך להקים אותו, לדאוג שיהיה יציב ומאובזר, ולבסוף כמובן - לפרק אותו. כשאנחנו נכנסים לסבב מול גורמי הטרור בעזה, אותו אוהל מגן הוא כמובן סוללות כיפת ברזל, ואת ההכנה שלהן לקרב - מההצבה ועד החימוש, דואגים לבצע 'אבירי המרכז'. 

סוללות כיפת ברזל פרוסות בהתאם להערכות המצב, וכשאיום מטחי רקטות הופך תדיר ורחב יותר, מוקפצת יחידת 'אבירי המרכז' (גדוד 20): משאיות יוצאות מכל קצוות הארץ אל נקודות האיסוף, ומשם לנקודות האופרטיביות בהן הוחלט מראש להציבן. 

"ברגע שיש תוכנית אופרטיבית, מתקשרים אלינו מזרוע האוויר, ומודיעים לנו לאן להגיע", מסביר סא"ל עוז נחום, מג"ד 'אבירי המרכז', "אנחנו יודעים על נקודות פוטנציאליות לפריסה מראש, לכן ההגעה שלנו יעילה יותר". אחרי שמציבים את כיפות הברזל במקומן, צריך להביא את האמצעים להפעיל אותן. "התחמושת נמצאת בבונקרים ברחבי הארץ, ואנחנו שולחים את הנהגים כדי לשנע את הדברים הנדרשים מכל נקודה ונקודה". 

את הפקודה לפזר את כיפות הברזל קיבלו כבר ביום חמישי. המשאיות מולאו בדלק, המנופים הוכנו לשימוש, והארגזים הועמסו בציוד. בזה אחר זה, יצאו המשאיות משלל מקומות, אל נקודות רבות אחרות. בשישי בצהריים - כולן כבר היו פרוסות. 

כחלק מהערכת המצב באותן שעות, הבינו בגדוד שהעניינים מתחממים, ושפעילות כיפת ברזל 'עולה שלב'. "בדרך כלל בהגברת כוננות פורסים עוד כיפה באזור, הפעם הצבנו ארבע כיפות במקביל. כיתרנו את גוש דן - זה לא משהו שקורה ביום יום", מתאר סא"ל נחום. 

שינוע הסוללות הוא ממש לא המשימה היחידה של 'אבירי המרכז'. כחלק ממבצע 'עלות השחר' לוחמים רבים הוקפצו לבסיסים - חלקם היו אמורים לחזור הביתה לסוף השבוע, ולא היו ערוכים להישאר, וחלקם הוקפצו מיידית ולא הספיקו להתארגן. מלבד ניוד הסוללות, יצאו 'אבירי המרכז' להביא את כל האוכל והציוד הנדרש לקצה. 

בכל רגע נתון במבצע היו על הכביש 57 משאיות, והן לא ירדו עד סופו. "התחמושת צריכה להמשיך להגיע אל הסוללות, והאוכל אל הלוחמים", מסביר מג"ד גדוד 20. בסוף 'עלות השחר', הנהגים של 'אבירי המרכז' ימשיכו לחרוש את הכבישים כדי לרענן את התחמושת ולהחזיר את הדברים למקומם, כך שגם להם - נותרה עוד הרבה עבודה.