ב-17 בפברואר 1986, נחטפו שני חיילי צה"ל ע"י כוח של החזבאללה, בפעולה שכללה מארב לרכב צה"לי מוסווה בקרבת מעבר בית-יהון, בגבול רצועת הביטחון.
באותו היום נסעו שלוש מכוניות "מרצדס", ובהן חיילי צה"ל וצבא דרום לבנון על כביש לבנוני, לעבר העיירה תיבנין. במבואות העיירה בית יהון המתינו לשיירה שתי חוליות של אירגון החזבאללה, שהסתתרו בשני הבתים השולטים על הכביש.
ה"מרצדס" הראשונה, שבה נסעו אנשי צד"ל, עברה את המארב ללא פגע. כשהגיעה למקום המכונית השניה, שבה נסעו קצין צה"ל ושני חיילי צד"ל, נזרק לעברה רימון ונפתחה עליה אש מנשק אוטומטי. בדיוק באותו הזמן נפתחה אש תופת גם על המכונית השלישית, שבה נסעו חייל צד"ל ושני חיילי צה"ל - רחמים אלשייך ויוסף פינק ז"ל.
ביום 19.9.1991, לאחר שנים של ניהול משא-ומתן רשמי ולא-רשמי, שוחררו כ-150 מחבלים ושליח מיוחד של האו"ם הצליח להעביר את הידיעה כי יוסף ורחמים אינם בין החיים. חמש שנים נוספות חלפו עד שארגון החזבאללה, בהתערבות ממשלת גרמניה, הסכים להחזיר את גופותיהם של יוסף ורחמים, תמורת החזרת גופותיהם של 128 מחבלים.
ביום 22.7.1996 הובא יוסף לקבר ישראל. יוסף שהה על אדמת נכר 3833 ימים, שהם עשר שנים, חמישה חודשים וארבעה ימים ולילות חשוכים עד אשר הוחזר ארצה לקבורה בעירו רעננה.