גור אפשטיין, מ"כ בגולני, ביסל"ח 17

אני תמיד האמנתי במשפט שאם אני לא אעשה - אף אחד לא יעשה. אני נלחם בשביל החברים, ובשביל אלו שאיבדתי. כשאתה מגיע למלחמה זה קשה ומפחיד מאוד, אבל פתאום אתה מבין למה אתה נלחם, למה התעקשו שתשיר את התקווה. 

בשבעה באוקטובר הוקפצנו ללחימה בעוטף, בהתחלה עוברת בראש מחשבה של 'רגע מה אני עושה?'. מלחמה זאת סערת רגשות מאוד גדולה. איבדנו הרבה חברים קרובים,שהיו איתי בפלוגה, בהכשרה או בטירונות. קשה שלא ליפול לדיכאון, אבל צריך לבחור בזה, ולזכור למה אנחנו כאן. 

כשהייתי בעזה היו הורים שהקדישו שירים, ואחת האמהות הקדישה לבן שלה את השיר 'לדי איננו ילד עוד', של חווה אלברשטיין. אני לא אשכח את הרגע הזה, השיר והדברים של האמא העבירו בדיוק את מה שהרגשתי. 

 בתור לוחם, רעות וחברות זאת ההרגשה הכי חזקה שיש, וזאת עצמאות בשבילי. אני מאחל למדינה שלנו להיות מאוחדת, לפעול יחד, ולחזור מהר לשקט ולשגרה.