מעיניה של לוחמת ברדלס

אצלי זה התחיל בכיתה י״א, פתאום קיבלנו זימון לצו ראשון ולא באמת הבנתי מה זה בכלל, אבל כבר מאז ידעתי שהשירות שלי יהיה משמעותי, שאני אתן את המאה אחוז שלי. ‎שמעתי קצת על האופציה להיות לוחמת, ומבחינתי זה אומר לתת למדינה שלי את המינימום שמגיע לה, מדינה ששמרה עליי 18 שנים ותשמור עליי ועל המשפחה שלי עוד הרבה הלאה.

נכון, זאת לא בחירה קלה והיא נעשית בכובד ראש. בכל זאת, על לוחמת לשרת 8 חודשים יותר משאר הבנות וזה די מרתיע. אבל ישנם לא מעט מניעים שגוברים על החששות האלה; אתגר עצמי, חוויות שונות ממה שהכרתי עד עכשיו, וכמובן אהבת הארץ! אז הגעתי להחלטה, אני רוצה להיות לוחמת. ואם כבר אז כבר, אני מתגייסת לחיל הרגלים.

‎שמעתי על ברדלס, שהיה בזמנו גדוד בהקמה, וביום הלוחמות דירגתי אותו בדירוג הכי גבוה, כי קרצה לי העובדה להיות ממקימי הגדוד ולקחת חלק במורשת הקרב. ואכן, הבשורה הגיעה - שובצתי כלוחמת בברדלס!

התגייסתי, עברתי הכשרה ארוכה ומאתגרת שכללה שבועות קליעה, שדאות ועוד התמחויות בשלל נושאים. מאז הגיוס אני צוברת חוויות מדהימות, פוגשת אנשים מגוונים ומעניינים וכמובן מלאה בסיפוק עצמי מהעובדה שאני משיגה את היעדים שהצבתי לעצמי: סיימתי את ההכשרה ואת המסלול, עליתי לגדוד וכמו שהזכרתי קודם, לתת 100% מעצמי בשירות הצבאי שלי.

אני מרגישה שאם אפול תמיד יהיה מי שיבוא להרים אותי, תמיד יהיה מישהו שיבוא לתמוך ולעזור בעת מצוקה, אני אף פעם לא לבד- הגעתי לגדוד שהוא משפחה, משפחת ברדלס.