גדוד ברדלס מציין שנתיים להקמתו

לפני כשנתיים הוקם גדוד "ברדלס", ולמרות שעוד לא היה ממש "גדוד", הוא כבר היה משפחה. מהפלוגות שהוכשרו והתחברו, נוצרו לוחמים ולוחמות המגנים על 175 ק"מ בגזרת הערבה. בשביל להבין איך הוקם הגדוד, מי החיילים בו ומה הוא מסמל, שתי לוחמות ולוחם סיכמו לנו את השנתיים שלהם.

"מגיל קטן ידעתי שאני רוצה להיות לוחמת", מספרת סג"ם דניאל אופיר, מפקדת מחלקה בגדוד. "רציתי לעשות שירות משמעותי שיקנה לי ערכים, עצמאות, מקצועיות וכלים לאזרחות". סג"ם אופיר הלכה בעקבות חלומה, ולאחר שמונה חודשי הכשרה, ארבע חודשי קורס מ"כים וקורס קצינים, סג"ם אופיר חזרה לגדוד בערבה כמפקדת המחלקה הראשונה.

סגן דולב עוקשי, לעומתה, הגיע לגדוד ממש במקרה: "שירתי שנה בסיירים, בתפקיד עוזר קשר"ג (קצין קשר גדודי). במהלך הזמן נפתחו תקנים בגדוד ברדלס שהוקם, והלכתי לראיון אצל מפקד הגדוד, סא"ל עידו אסרף. הוא סיפר לי על הגדוד, על תהליך ההקמה ועל פיתוח הערבה. רציתי להיות חלק, ו'לעשות היסטוריה'. באמת הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול".

"תמיד כששואלים אותי מה אני עושה בצבא אני עונה - לוחמת בגדוד ברדלס", מספרת בחיוך סמל עדי שיאחי. "התגייסתי ביחד עם הגדוד, אנחנו סופרים פז"ם ביחד. דילגתי בחולות, זחלתי בקוצים, הבנתי שהשינה הכי טובה זה בשטח ושגרביים תרמיות זו המצאה הכי גאונית שיש. אבל הכי חשוב, זכיתי בחברים מדהימים".

סמל שיאחי מספרת גם על הקושי הטמון בלהיות חלק המחזור הראשון בגדוד: "מצד אחד, כל מסורת שאת מתחילה, את יודעת שתעבור הלאה. אבל מהצד השני, זה קשה להיות הראשון. זה שונה להתגייס למשהו שבכלל עוד לא היה בדמיון כשעשיתי צו ראשון ומיליתי את המנילה".

"הרגשתי שהגדוד נבנה לי מול העיניים", מצטרפת לתחושותיה סג"ם אופיר. "רק כשהתחלתי את התפקיד כקצינה בגדוד, הבנתי את הצורך במפקדים שיצאו מתוכו, ולא הגיעו מבחוץ. להיות הראשונה, ולדעת שזה עלייך, זאת הרגשה שאין באף מקום אחר".

"אני מאוד מרוצה וגאה שהגעתי לגדוד הזה, למשפחת ברדלס", אומר סגן עוקשי. "רק כשהגעתי לערבה הבנתי כמה הגדוד שונה מכל גדוד אחר שקיים. הבנתי שאנחנו אלה שנכתיב את מה שיהיה הלאה בעתיד".