הבן המאומץ של "אבי החיילים הבודדים" - הפך ל"אבי המתנדבים הבדואים"

את הסיפור מעורר ההשראה הזה, אני מודה, היה לי קשה במיוחד לכתוב. השוני התרבותי ממנו הגענו שנינו והפער הלשוני בינינו, חייבו אותי לשים לב לכל פרט ופרט שחוסאם גולל בפני. ניסיתי, מקווה שבהצלחה, לשמור על האותנטיות של המסע הזה - שיכול ללמד כל אחד ואחת מאיתנו שיעור על אהבת האדם והמדינה.

עם המילים הנתונות לי, השתדלתי להעביר את סיפור חייו של נער בדואי יתום, שמצא את דרכו לאיש אוהב אדם שדחף אותו להתגייס לצבא, ובחר לעזור לעוד אנשים בחברה הבדואית להתגייס מתוך אהבת המולדת ורצון לחזק את תחושת השייכות.

השיחה בינינו מתקיימת ברביעי בצהריים, כשאני מתקשרת לרס"ב חוסאם סולימאני, "המגייס" של היחס"ר הבדואי. לפני שהוא מתחיל לספר את הסיפור, הוא מתנצל על הרעש והצלצולים: "אני פשוט בבקו"ם. היום מתגייסים החבר'ה שצריכים קורס עברית במחו"ה אלון, ואני מלווה אותם".  

כשהרעש נרגע, הוא מתחיל לשתף בדרך שעשה - מנער שאומץ ע"י אל"ם בדימוס צביקה לוי ז"ל, "אבי החיילים הבודדים", עד שהפך להיות "המגייס" של היחס"ר . 

כשאיבד חוסאם את אמו ואביו, הקשר שלו עם צביקה התחזק והוא התחנך לאורו. "ראיתי כמה הוא עשה למדינה, כמה הוא נסע ועזר. הוא זה שאמר לי ללכת לצבא - ושלח אותי ליחס"ר הבדואי", הוא מתגאה באביו המאמץ.

22 שנה אחרי, רס"ב סולימאני עדיין משרת באותה היחידה, ועכשיו בתפקיד "המגייס". באופן יום-יומי הוא עוסק בדחיפת נערים בדואים, ממש כמוהו, להתנדב למקום שנתן לו כל כך הרבה: "הייתי מסתכל על איך שצביקה עודד אנשים להתגייס אנשים ולמדתי. את כל ההתלהבות שיש לי בעבודה קיבלתי ממנו". 

בתפקיד שלו חוסאם מסתובב בכל הארץ, עובר בין כפרים וערים, בחוגי בית ובתי ספר - ומספר על השירות בצה"ל. "גם במקומות שאולי לא ממש נעים להסתובב על מדים, אני מגייס אנשים על מדי ה-א' היפים שלי", הוא אומר, ואי אפשר שלא לדמיין את החזה שלו מתנפח בגאווה.

כבר מהשיחה הקצרה שלנו, אני מבינה שהתפקיד שלו ממש לא קל - רס"ב סולימאני מקבל 4-5 שיחות טלפון מהורים, מלש"בים וחיילים שמחפשים אותו. בשבילם, הוא הכתובת. האיש שמבין גם את התרבות הבדואית וגם את הצבא - ויודע לגשר בשביל כל הצדדים. "בשנתיים האחרונות הטלפון שלי לא שותק", הוא צוחק, אבל שומעים בקול שלו שהוא לא באמת מתלונן. 

כשנער פונה אל חוסאם בשביל להתנדב הוא מלווה אותו בכל התהליך: הגשת טפסים, צו ראשון, הכנות לגיוס, שיחות הסברה למשפחה ובקו"ם. אבל העבודה לא באמת נגמרת שם, הוא מגלה לי. הוא מרגיע הורים מודאגים כשחיילים סוגרים שבת, מייעץ למשרתים איך להתקדם בתפקיד, ומקבל הודעות כשחייל מסיים קורס בהצטיינות. "אני ממש ה'אבא' של המתנדבים", הוא ממלמל. 

כשאני מנסה להבין יותר לעומק מה זה בדיוק אומר להיות ה'אבא', הוא נותן לי דוגמה על נער שהתגייס בעקבותיו: "יש אחד קוראים לו קאסם - ליוויתי אותו מהצו הראשון, וכשהוא סיים את האימון המתקדם ביחס"ר הוא התקשר להתייעץ איתי אם לצאת לקורס השכלה או מ"כים. המלצתי לו קודם לעשות השכלה ואז לצאת לפקד, וככה הוא עשה".

"המשפחה שלו הייתה מתקשרת אליי לשאול מה קורה עם הבן שלהם ולמה הוא לא עונה לטלפון - כי ההורים לא היו בצבא והם לא מבינים - אז אני מסביר ומרגיע. אחר כך הוא גם עשה קורס סמ"פים, ועכשיו הוא איש קבע אצלנו", הוא מספר ומוסיף עוד פרט קטן, אבל משמעותי: "האח שלו עכשיו נמצא אצלנו בטירונות. ככה זה עובד כאן - חבר מביא חבר".

בשנתיים שלו בתפקיד המגייס, מספר המתנדבים ליחידה מדי מחזור כמעט הוכפל: "היחס"ר הוא הבית שלי, גדלתי פה ואני גאה להיות בצבא. אני מספר לנערים שאם הם יתרמו את המעט שצריך - הם ירוויחו מזה הרבה יותר".

"היא ממש חממה", מסביר לי רס"ב סולימאני את הייחוד ביחידת הסיור הבדואית. מצד אחד, מדובר ביחידה קרבית, שכל לוחמיה מוכשרים רובאי 07, ותופסים קו לאורך כל השנה באחת הגזרות הכי מבצעיות - עזה.

מצד שני, העובדה שהיא מותאמת במיוחד לבדואים ולדרוזים, מאפשרת להם להשתלב יותר בקלות - המפקד שלך דובר את אותה השפה המילולית והתרבותית, אפשרויות הפיתוח שלך (קורסי השכלה, חובשים, מ"כים, קצינים ועוד) שוות לחבר שלך, ומידת ההשקעה שלך היא זו שקובעת כמה גבוה אתה יכול להגיע בשירות.

רק המצטיינים של היחידה מקבלים את האפשרות לחתום קבע של שמונה שנים נוספות בתפקיד, דבר שנחשב מאוד ביחס"ר. בכל מקרה, אלו שמשרתים בצבא, מדגיש חוסאם, משתחררים מחוברים יותר לתרבות הישראלית, דוברים את השפה עברית טוב יותר ומוצאים בקלות רבה יותר תעסוקה.

כשאני מנסה להבין עד כמה רחבה ההשפעה של חוסאם בפזורה הבדואית, הוא מיד נותן לי דוגמה: "מורה בתיכון, כמעט בן 40, שמע מאחד התלמידים שלו שהתגייס חוויות מהשירות וביקש ממני להתנדב גם". בשבילו זה היה מאוחר מדי כדי להגיע ליחס"ר הבדואי, אבל רס"ב סולימאן חיבר אותו לתוכנית 'שגרירים במדים', שמאפשרת לו להתנדב לשירות מילואים פעיל. דבר שהפך למגמה שכיחה יותר בקרב בדואים נוספים שעברו את גיל הגיוס.

לקראת סוף השיחה, חוסאם מספר לי בחיבה על המשפחה שלו: הוא נשוי למורה למתמטיקה, ויש להם שני ילדים בני 6 ו-8. כשאני שואלת אותו לסיכום אם גם הם יתגייסו ליחס"ר, הוא עונה בלי היסוס: "בטח, כמו אבא שלהם".

בינתיים, עד שהם יגדלו, חוסאם ימשיך ללוות את דור העתיד, בדיוק כמו שעשה היום עם גיוס 51 לוחמי היחס"ר החדשים: "אני מחכה כבר לראות אותם על מדי צה"ל היפים".