הצטרפנו לתאי התקיפה שנותנים אישור לחסל גורמי טרור בעזה
מאחורי תיעודים בשחור-לבן, הפיצוצים והסיכולים ברצועת עזה, יש חיילים וחיילות שעובדים מסביב לשעון נגד פעילות הטרור ברצועה. הצטרפתי לתא תקיפה של אוגדת עזה וראיתי מה קורה עד הרגע בו מכריזים: 'רשאי תקיפה'
כשנכנסתי לראשונה לתא התקיפה, בדיוק התקבל מידע מודיעיני עם התרעה ש"האיש שלנו", בכיר במערך הנ"ט של חמאס, עומד לצאת ברכב מהבית שלו בסג'עייה יחד עם פעיל טרור נוסף. בחלל הקטן החל תהליך "הפללה", או במילים אחרות: 'איך נדע אם האיש הזה הוא פעיל טרור שצריך לחסל או אדם בלתי מעורב?'
כבר יותר מ-72 שעות שבתאי התקיפה לא נחים לרגע. מיטב המוחות של הצבא מכונסים בחמ"ל אחד. הם סורקים את רחובות עזה, מחפשים מידע בעל פוטנציאל מודיעיני ומפענחים סיטואציות. הכול כדי לתקוף בצורה מדויקת את אלה השמים למטרה לפגוע בביטחון ישראל, ולהבטיח שהמבצע הזה יהיה יעיל ככל האפשר.
מהבית שאנחנו צופים עליו יוצא גבר העונה על כל הקריטריונים שהוצבו מראש, ובלי לשים לב, כל הנוכחים בחדר קמים על הרגליים מהמתח. החיילת המכווינה יוצרת קשר עם הכלי שבשטח, ומורה לו לעקוב אחר הרכב שאסף אותו.
הקמ"ן, העוזר שלו ואיש השב"כ שבחדר מונים שוב את סך התנאים שצריכים להתקיים על מנת לאמת אותו, ומסכמים את הליך ההפללה. "רק צריך שהוא ימשיך פה ישר והוא מופלל", ממלמל רס"ן י'. העיניים של כולם נעוצות במסך וברכב המתקרב אל הצומת.
מפקד התא, רס"ן י', מברר שוב מול הסמב"צית שמתעדת הכול באיזו שעה ירד כל נתון, כדי לוודא שאין טעויות. כל הפרטים מסתדרים. הרכב ממשיך ישר, כמו שציפינו. אישית, אני מופתעת מהדקויות אליהן מגיע המודיעין שלנו.
"רשאי תקיפה", מכריז רס"ן י', ובשניות שמרגישות כמו נצח, בלי למצמץ אנחנו מחכים לחיסול. טילי הנ"ט פוגעים ברכב ומפוצצים אותו. עכשיו נצטרך לחכות ולראות האם המשימה הצליחה.
תקיפת ביתו של בכיר החמאס, מג"ד אל בורייג', המשמש כתשתית טרור
זו חייבת להיות מכונה משומנת, כדי להבטיח שנגיע לאדם הנכון, בזמן הנכון: שכשנתקוף, נפגע במי שעמד לבצע פיגוע, או שהיה אחראי באופן ישיר לפגיעה בביטחון ישראל. בחדר מתייחסים בחרדת קודש לכוח שיש לנוכחים בידיים.
אני מסתכלת על השעון, לראות מתי בדיוק בוצעה התקיפה ומגלה שאני בחדר כבר כמעט שלוש שעות. אני מבינה שהזמן כאן עובד לגמרי אחרת. למרות הכול, חדות המחשבה של החיילים והחיילות כאן לא נשחקת - עוברים למטרה הבאה.
בעוד העיניים בתא מתמקדות במטרה הבאה, אנחנו כבר יודעים שהמשימה הצליחה. הבכיר במערך הנ"ט של חמאס חוסל - בערב, בחדשות וברשתות החברתיות זה יוכרז. כאן בתאי התקיפה היום עוד ארוך והמשימות ממש לא נגמרות.
חיסול מפקד מערך הנ"ט של חמאס, איאד פתחי פאיק שריר
בימים האחרונים לא עצרו כאן לרגע. הם עובדים במשמרות, מתחלפים כל 12 שעות. בזמן הזה הם הפלילו, חיסלו והשמידו חוליות משגרי נ"ט, מנהרות, מחסני אמל"ח, פעילי טרור ומפקדים בכירים של חמאס וגא"פ.
מחוץ לחמ"ל נשמעות אזעקות ללא הרף, את זה אני מגלה בגיחה שלי החוצה. בפנים שום דבר לא מסיח את תשומת הלב ממה שקורה ברחובות הרצועה.
תיעוד מתקיפת הדירה המבצעית של מפקד הפלוגה בגדוד סג'עייה
האנשים פה מכירים את הבכירים האלה - יודעים כמה דם הם שפכו, כמה עבדו כדי לפגוע במדינת ישראל ובביטחונה וכמה השפעה יש להם. הקושי המשמעותי הוא שלפעמים הם מסתתרים בבתים עם עוד בלתי מעורבים - נשים וילדים.
אז, מחכים בסבלנות שיצאו ותוקפים כשהם לבד. כשחיסול מצליח, הם מספרים על תחושת הקלה וסיפוק, שם לרגע קצר וחולפת, כי אי אפשר לצאת מהפוקוס, צריך לעבור למטרה הבאה.
בין לבין אני מצליחה לתפוס את המכווינה והסמב"צית לכמה מילים. שתיהן במילואים, אולי יסגרו את השבת הקרובה. הן מספרות לי שבכל שיגור רקטה שמופיע על המסכים הלב שלהן עם התושבים שיושבים במקלט.
מפקד התא הוקפץ היום למילואים כדי לסייע. בלילה שלפני הוא עוד התעורר לצלילי האזעקות ורץ עם הילדים שלו למרחב המוגן. כל אחד פה נושא קצת מהמדינה על הגב. אני יוצאת מהחמ"ל בחושך, בלב קל יותר, מתוך ידיעה שיש בהחלט על מי לסמוך.