סמ"ר ליהיא בן ארי, על אביה שאיבדה בפיגוע בשרונה

כך כותבת סמ״ר ליהיא בן ארי, נגדת רפואה בחטיבה הדרומית באוגדת עזה. ליהיא איבדה את אביה, עידו בן ארי ז״ל, בשנת 2016 בפיגוע בשרונה כאשר נסעה איתו ועם אשתו לבלות במתחם:

״יום זיכרון שביעי בלעדיך…
עדיין לא הצלחתי להסתגל לזה שאני חלק מהמשפחות השכולות,
עדיין מרגיש לי לא מציאותי,
אולי כל זה חלום ואני תכף אתעורר ותחבק אותי, אבל עד אז עוד שנה, עוד יום זיכרון, תכף כמו כל שנה כולם יבואו ויניחו פרחים ויבכו עליך.
קצת לא מעכלת שאני כבר 7 שנים בסיטואציה ההזויה הזאת,
7 שנים שאני מתגעגעת,
והנה כל החברים והמשפחה שלך שבים לעמוד ולהיזכר בך,
בכל התושיה, הביטחון, היוזמה והקסם האישי המדהים שתמיד היה באוויר סביבך...
הבן אדם הכי חזק בחיים שלי היה אתה!
ויום אחד פשוט לקחו לי אותך…
היית בן אדם להסתכל עליו ולהתגאות, מישהו לעקוב אחרי המעשים שלו, מישהו להעריך, מישהו להחזיק אותי ולבכות לו, מישהו ללמוד ממנו ולהקשיב לו, מישהו לדבר איתו ומישהו להרשים ולפעמים גם מישהו להתווכח.
יותר מדי שנים עברו ומוזר לי שאתה לא מכיר אותי כבר ושלא היית מזהה אותי היום,
החוסר בך ביגר אותי כבר בגיל 14,
מאז תמיד זה תחושת ריקנות וחוסר באבא,
למדתי המון על עצמאות אבל תמיד יש צביטה בלב שאתה לא שם בשביל לשמוע על ההישגים שלי או על הכשלונות שלי, בשביל לייעץ לי או לצחוק איתי ואפילו סתם לשבת עם קפה במרפסת ולשמוע איך עבר עליי היום.
ועכשיו אני כבר בן אדם אחר,
הבחוץ כבר לא כמו מה שקורה בפנים
הבחוץ תמיד נראה צוחק ומאושר, כל כך אנרגטי,
ולעומת זאת עמוק בפנים אני בן אדם שונה לגמרי, התמימות שלי הלכה לה לאיבוד אי שם ביוני 2016, נהייתי בן אדם עצוב ומתגעגע שבכלל לא יודע איך להמשיך הלאה וגם לא רוצה כל כך להמשיך הלאה כי אז זה אומר שאני משלימה עם המציאות שנקלעתי לתוכה.
אין לי תשובות לכל מה שקרה וקורה ואני מניחה שגם לעולם לא יהיו לי תשובות כי יש דברים שפשוט גדולים מאיתנו ועם כמה שנרצה לעולם לא נוכל לשלוט ביקום.
אני מודה על כל רגע שהיה לי איתך אבא, לנצח אשאר גאה שהיית אבא שלי״.

מאז האירוע, ליהיא הבינה את החשיבות של מתן שירותי עזרה ראשונה ומתן שירות רפואי באופן כללי. היא החליטה להתגייס לקורס חובשים וללמד את כל פקודיה על החשיבות של להציל חיים, בזכות הסיפור המשפחתי האישי שלה.