לילה בבית לחם: "כמות הנשק שמצאנו – לא תיאמן"

זה היה אמור להיות לילה נוסף של חיפוש אמצעי לחימה באזור בית לחם. אף אחד לא ידע מה אנחנו עומדים למצוא או במה אנחנו עומדים להיתקל. מבחינתנו, מדובר היה בפעילות ביטחון שוטף רגילה בגזרת יהודה ושומרון הבלתי צפויה.

הכוח שלי נשלח לכמה מוקדים באזור העיר בית לחם. הצלחנו לתפוס כמה מחרטות קטנות במחסן של בית, אבל לא היה מדובר במשהו חריג או חשוד כמסחרי. במשך שעה וחצי הסתובבנו ברחובות העיר בחיפוש אחר מאגר אמל"ח שישבור את השגרה, אך לפתע עלו מולנו בקשר - "כל הכוחות להגיע לנקודת ציון...  מצאנו מצבור נשק גדול".

במשך כל התקופה ששירתתי בחפ"ק אג"ם בחטמ"ר עציון, אני לא זוכר אירוע שקראו ככה בקשר. הבנו שמדובר במשהו חריג בגודלו. בדרך למקום שאלנו את עצמנו מה קורה פה, מה הסדר גודל של המצבור שאנחנו הולכים להיחשף אליו. לאט לאט התחלנו לקבל דיווחים ותמונות. מיהרנו להגיע לשם.

זה היה בית גדול ומוקף חומה. בעל הדירה אשר היה אדם מבוגר בשנות ה-60 לחייו, ישב בסלון עם בנו ושתה וויסקי. הוא היה רגוע בצורה מחשידה ולא החליף הגה עם הכוחות שהפכו כל חפץ בביתו. כתגובה להתנהגותו המוזרה, החלטנו שלא להתקרב אליו יותר מידי ורק להשגיח על מנת למנוע אירועים חריגים. במקביל, התחלנו להעמיס את הבית.

כל כוחות החטיבה התרכזו במקום, והיו מופתעים מאוד מהמחזה שנגלה לנגד עיניהם. היה זה מצבור הנשק הגדול ביותר שהתגלה באיו"ש.

בשלב מסויים, הוחלט להרחיב את המבצע ולהביא כוחות חימוש שחפרו בורות ופירקו את קירות הבית. בתוך בורות וכספות גילינו רובים, מכלולים, מחרטות ואמצעי לחימה נוספים. ככל שהזמן עבר, מצאנו עוד ועוד כלי נשק מסוגים שונים ובכמות שלא תיאמן.

במשך שש שעות רצופות, עד אור הבוקר, הרמנו והעמסנו את כל אמצעי הלחימה שמצאנו בבית. אני זוכר שהייתי מאוד מופתע לאורך כל האירוע בגלל הכמות הגדולה של הנשק שמצאנו. מצד אחד שמחתי שמצאנו את המחסן ושכנראה הצלחנו למנוע אירוע ביטחוני בקנה מידה גדול. אך מצד שני, העובדה שכל הנשק הזה נאסף וייוצר על מנת לפגוע בי, בחבריי או במשפחתי בבוא העת, הייתה לי מאוד קשה להבנה.

בבוקר חזרנו לבסיס עייפים אך עם תחושת סיפוק גדולה. היינו גאים בעצמנו. שמחנו שיש לנו היכולת למצוא מאגר בסדר גודל כזה ויכולות צבאיות לפרוץ, לתפוס ולתפעל אירוע כה משמעותי. מהר מאוד הפעולה הגיעה לכותרות בכל אתרי החדשות.

ידענו שביצענו את משימתנו, ושביצענו אותה טוב, אבל לא נפלנו לשאננות או נכנסו לאופוריה. ידענו שלמרות ההצלחה הגדולה, אנחנו חייבים להישאר עירניים במשמרת שלנו. כי באיו"ש כמו באיו"ש, הכל תמיד יכול לקרות.