24 שעות עוצרות נשימה ב-8 זירות במקביל

שעת צוהריים חמה, שערי הש"ג של חטמ"ר שומרון נפתחים והרכב המשוריין של מפקד החטיבה יוצא מהבסיס. אחריו נוסעת שיירה ארוכה - הם חונים בקרבת מקום ומחכים לפקודת יציאה, בלי לדעת מתי היא תגיע ולאן יוקפצו.

חברי פורום התרגילים האוגדתי באוגדת איו"ש, שבנו את התרגיל, מסרו בתדרוך רק שהכוחות יצטרכו להתמודד עם מספר תרחישים ברחבי הגזרה - את המידע על התרחישים ואת התזמון המדויק הם שמרו לעצמם. המטרה - לדחוף את הכוחות למצב קיצון גזרתי, בו אירוע מבצעי יכול לפרוץ בכל מקום ובכל זמן.

בשעה 14:00 נשמע ברשת הקשר הדיווח הראשון - "פטיש חם, רכב סיור עלה על מטען" - התרח"ט יוצא לדרך. אל רכב המח"ט מצטרפים צוותי רפואה, פלוגות לוחמים, רחפנים וכוחות נוספים, ומתחילים לתפעל את האירוע. כעת, החיילים בשטח עסוקים מאוד במצוד אחר המחבלים, באבטחת הגזרה ובחילוץ  ה"פצועים" הרבים, ש"מדממים" בכל רחבי הזירה. 

תוך כדי הטיפול ברכב, כשהיה נראה שזה מוקד התרגיל, נודע לכוחות על אירוע נוסף, "קיבלנו דיווח בקשר על ירי מרכב חולף במרחק של כמה קילומטרים מהנקודה בה היינו", מ"פ פלחה"ן גדס"ר נח"ל, סרן חן תורג'מן, מספר על הרגע בו הבין שזה ממש לא עוד סתם תרגיל, "כולם ממוקדים במשימה והאדרנלין גבוה - אתה רוצה להאמין ששום דבר לא יכול להפריע, אבל לא בתרגיל הזה".

הכוחות מתפצלים וקופצים לזירת האירוע הבא יחד עם שיירת המח"ט. ברקע, המפקדים עדיין בקשר עם הכוחות שנותרו בתרחיש "רכב הסיור", ומקבלים פרטים ראשוניים על מצב הפצועים בנקודה אליה הם נוסעים. פתאום, עדכון חדש מתקבל: "צומת תפוח - פיגוע דקירה".

"מעבר לתרחישים המלאים דאגנו להשמיע דיווחים נוספים לרמת החטיבה כדי לשמור על המתח", משתפת רס"ן נעה עיני, קה"דית אוגדת איו"ש ומי שתכללה את התרגיל, "הוזרמו לא מעט תרחישים שלא בוימו בשטח, אליהם הגדודים לא נדרשו לקפוץ, ובכל כל זאת לנהל אותם כאילו הם מתרחשים במציאות".

"גם בזמן שהם מתפעלים תרחישים גדולים ומסובכים - אנחנו רוצים שהלוחמים תמיד יהיו עם אוזן אחת מופנית לגזרה הרחבה יותר", מסבירה רס"ן עיני.

"המילים שכל לוחם נדרך ברגע שהוא שומע אותן"

שש שעות חלפו, וכלי הרכב של חטמ"ר "שומרון" חרכו את כבישי החטיבה לאורכם ולרוחבם. עד כה החיילים התמודדו עם זריקות אבנים, עם פצועים מירי ועם מחבלים נמלטים - המון תרחישי חירום ליום אחד, שאף אחד מהם לא היה יכול להכין את הכוחות למה שיקרה עם רדת הלילה.

"יש כמה מילים שכל לוחם בצבא נדרך בשבריר שנייה כשהוא שומע אותן", מ"פ הפלחה"ן מסביר, "הצירוף 'מעגל פתוח' הוא חלק מהן. לא משנה כמה תרחישים הלוחמים שלי עברו - כשהם ישמעו את צמד המילים הזה, צורת החשיבה שלהם תשתנה ברגע אחד".

'מעגל פתוח' מתאר חדירה של מחבל אחד או יותר לתוך יישוב - תרחיש אימים כמו זה מחייב הירתמות מלאה ורחבה של כל הכוחות בשטח. בניצוחה המוקפד של מפקדת החטיבה ובליווי אמבולנסים, גדודים שלמים יצאו למרדף אחר המחבלים. תמונת המצב, מורכבת ככל שתהיה, נבנית שוב ושוב, עשרות פעמים, תוך כדי תנועה לנקודה.

"האירוע נפתח בדיווח על ירי ושתי פצועות, ותוך זמן קצר גילינו עוד תשעה פצועים בנקודה אחרת ביישוב - במקרים כאלה אנחנו צריכים לחבר מחדש את הפאזל בכל פעם", מספר חפ"ק המג"ד של של גדס"ר נח"ל, סמל אור בן סדון.

המפות נפרסות, ותוך רגעים ספורים קווים אדומים מחלקים את היישוב לגזרות. לוחמי הנח"ל, שמזנקים מתוך הרכבים, ממהרים להתחיל בסריקת היישוב. "בתרחיש כזה, רואים את כל עוצמת החטיבה - מאות חיילים עם רעל בעיניים. ברגעים האלה אני מצפה מכל חייל שמשתתף לדחוף קדימה", סרן חן תורג'מן מפרט על המבחן בו הלוחמים צריכים לעמוד, "מבחינתי, מי שיישב חסר מעש ברכב ויחכה לפקודות - נכשל".

תוך דקות אחדות הפצועים מפונים. לוחמי הגדס"ר וגדוד 932 של הנח"ל נטרלו מחבל אחד בשדות היישוב ואת השני בקרב יריות בבית מגורים. גם תוך כדי תרגיל אינטנסיבי כמו זה, מפקד החטיבה, אל"ם רועי צוויג, מכנס את מפקדת החטיבה סמוך לזירה לתחקיר ראשוני ולהפקת לקחים.

"המחבלים נוטרלו. תגובה מהירה - התרחיש סומן כהצלחה", נמסר מהחמ"ל במכשיר הקשר. חיילי החטיבה יכולים לנשום עמוק ולהתגאות בעצמם לכמה שניות, אבל רק עד התרחישים שעתידים לפגוש אותם עוד בהמשך הלילה, ביניהם - חטיפת חייל, חדירת מחבלים למוצב בגזרה ומטעני חבלה רבים נוספים.

חברי פורום התרגילים לא בחלו באמצעים - הרכבים ההפוכים, המחבלים המדומים והפצועים המדממים והעשן החונק ליוו את החיילים לאורך כל התרגיל. "עושים הכול כדי שכול תרחיש יהיה מציאותי", מכריזה רס"ן עיני, "כל נקודה נבחרה בקפידה כדי לאתגר את הכוחות כמה שיותר".

כשקרני השמש הראשונות של הבוקר בצבצו מעבר לגבעות, הכוחות עוד ניהלו אירוע חדירה למוצב. "האתגר הוא לא להחזיק את הלוחמים בקצב גבוה ל-24 שעות בלבד", סרן תורג'מן מבהיר מה חשיבותה של ערנות ממושכת בזמן התרגול, "אנחנו צריכים להיות ברמת הכוננות הגבוהה ביותר - בכל התקופה בה אנחנו אחראים על הגזרה, גם אם מדובר בפעילות של 48 שעות ויותר".

התרח"ט מסתיים והחיילים חוזרים לבסיס. בשקט, שהפך ביממה האחרונה לכמעט זר, קצינת ההדרכה מסכמת תרגיל מוצלח נוסף באנחת סיפוק: "החטיבה קפצה בזמן לכל אירוע וניהלה אותו בצורה הטובה והמקצועית ביותר. התרגילים נועדו לשמור על רמת הכשירות של מי שצריך להגן על הגזרה ועל תושביה - לכן נמשיך לאתגר את החטיבות בתרגילים ככל הניתן".