"המלחמה הטילה על אנשי המילואים אחריות להמשיך ולהשפיע על החברה הישראלית כולה"

כמעט שנתיים עברו מאותו בוקר של חג שמחת תורה התשפ"ד, אשר לימים ייזכר דווקא בתאריכו הלועזי, 7 באוקטובר 2023. אש נפתחה במטח של רקטות שהגיעו עד הרי ירושלים. 

לכל הטורים האישיים של המפקדים.

בתחילה, סברתי שמדובר בתקלת צופרים של פיקוד העורף, אך לאט לאט הופנמה ההבנה שהפתעה רעה פגשה את כולנו. שיחת וואטסאפ חטיבתית בשעה 09:00 מעלה יותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה, אבל ההחלטה ברורה - לקפוץ לימ"ח כמה שיותר מהר.

אי הוודאות והחשש שחזית עזה היא רק פתח של מערכה מורכבת ורחבה יותר, גורמת לרוב הכוח החטיבתי להתארגן במהירות ולהיות ערוכים לקבלת המשך משימות.

רוב לוחמי הגדוד מגיעים לימ"ח עוד לפני שהחייגן התקשר אליהם, וטרם הפקודה הרשמית של אגף המבצעים. כולם דרוכים ונכונים אל הקרב, מבינים היטב את גודל השעה - תוך כמה שעות הגדוד כבר עומד בסד"כ מלא. פחות מחודש עבר מאז האימון האחרון של הגדוד בצאלים, ובמובן זה הגדוד על כלל מסגרותיו בטוח בכשירותו המבצעית.

מספר שבועות עוברים עד שמתגבשת התוכנית המבצעית הסופית והגדוד משובץ לחטיבת הצנחנים הסדירה (35). חיבור ייחודי ויוצא דופן, בין אנשי מילואים וסדיר אשר כמעט שנות דור ביניהם ומוצאים את עצמם לוחמים כתף אל כתף: בתחילה, בתמרון לליבת העיר עזה ושכונת תל-אל עווה, תוך פעילויות חלוציות של השמדת תשתיות בספיקה גבוהה ואיכותית. 

הביטחון שלנו הולך וגדל מיום ליום. משם ממשיכים לזייתון ושג'עייה בתמרון של קרוב לחודשיים, כמעט ולא רואים בית, אך מרגישים את צדקת הדרך ואת הניצחון היום יומי מול אויבינו. רענון של מספר ימים ועוברים לחאן יונס, לב ליבה של הממלכה ושם נפגשים לראשונה עם עולמות תת הקרקע והרשת הבלתי נתפסת של חמאס במעבה האדמה.

אך ללחימה העיקשת בחזית הלחימה היה מחיר לא מבוטל, איבדנו בסבב הלחימה הראשון בעזה שלושה לוחמים ואנשים מעולים – בנימין אלמקייס, יקיר הכסטר ודוד שוורץ ז"ל, אשר דמותם מלווה אותנו מאז ודוחפת אותנו להשלמת המשימות הבאות. הם היו מוכנים להקריב את היקר מכל, וחובתנו (כיחידה וחברה) להיות ראויים לכך, ולחבק את משפחותיהם שנשארו עם החלל הענק הזה באופן יומיומי.

קופצים קצת יותר מחצי שנה קדימה, הכניסה לתמרון הצה"לי בגזרה הצפונית, תפסה את הגדוד לפני תחילת תעסוקה מבצעית ברמת הגולן. לאחר שלושה ימים בלבד, נדרשנו להצטרף לתמרון הראשון של חטיבת הצנחנים.

יש להדגיש כי היה זה התמרון הראשון של כלל כוחות צה"ל במסגרת "חיצי הצפון" ובעצם הראשון מאז מלחמת לבנון השנייה, 2006. כמי ששירות המילואים הראשון שלו היה במסגרת מלחמת לבנון השנייה, הייתה זו סגירת מעגל מרגשת במיוחד.  

לאחר סיום המשימה בכילא, נערכה האוגדה לנוהל קרב חדש - משימה מורכבת בדמות "עיר המקלט" ברבת א תלתין. החטיבה כבשה את לב הכפר והתחילה סריקות בקצ"חים (קצוות חוט) מודיעיניים. לאחר מספר ימים של סריקות, גילה כוח יהל"ם מתחם תת קרקע ענק ומורכב אשר יכול היה להכיל גדודים שלמים של רדואן כנקודת ריכוז בטרם תקיפה. לאחר מספר דיונים התקבלה ההחלטה - יש להשמיד את המתחם!

מדובר על מבצע הנדסי חסר תקדים בהיקפו, עם כמות חומר נפץ של קרוב ל-400 טון. רק חיבור איכותי בין חטיבה 35 לגדוד 8219 יכול להפוך משימה דמיונית מעין זו לאפשרית. כוחות הגדוד השתתפו באופן מלא במשימת ההשמדה על שלל אתגריה הייחודיים - המבצעיים והלוגיסטיים. תוך פחות מ-72 שעות היה המתחם ערוך לפיצוץ וביום שבת בבוקר 26.10, רעדה אדמת הצפון כתוצאה מהשמדה ייחודית זו.

בשלב זה, הגדוד ממשיך לסבב לחימה נוסף, והפעם באל-ח'יאם. במסגרת לחימה זו, השתתפו כוחות הגדוד בכיבוש העיירה, בהשמדת תשתיות מבצעיות, הכשרת צירים והקמת במ"ק חטיבתי לצנחנים.

בכך זכה הגדוד להיות:

גדוד המילואים הראשון שתמרן בלבנון מאז 2006

גדוד ההנדסה היחיד (יחד עם ס2 של יהל"ם) שהשתתף במבצע ההשמדה המורכב והגדול ביותר בתולדות צה"ל

שנתיים עמוסות בחוויות מבצעיות, אתגרים וקשיים, רגעי שמחה ועצב, מלחמה של דורות שכבר חשבו שלא תהיינה עוד מלחמות. פער בלתי נתפס בין חוויות הלכידות והשליחות של אנשי המילואים לבין קרעיה של החברה מבחוץ. חוויה שמטילה על אנשי המילואים אחריות להמשיך ולהשפיע מתוך החוויות המיוחדות שלהם על החברה הישראלית כולה.

מכאן ממשיכים…

סא"ל (במיל') מ', מג"ד 8219 בחטיבה 551

לכל הטורים האישיים של המפקדים.