לוחמי החילוץ שמאתרים לכודים תחת ההריסות

לוחמי חטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף לקחו השנה חלק בהתמודדות עם כמה מהאסונות הגדולים שפקדו את המדינה: החל מקריסת החניון בתל אביב, ועד גל השריפות ברחבי הארץ.

בנוסף למכשירים השונים שבאמצעותם מתמודדים הלוחמים עם הריסות ומחלצים לכודים, בפיקוד העורף יודעים שעל מנת לתת מענה מיטבי באירועים שבהם כל שנייה היא מכרעת, יש לעשות עבודה נוספת במקביל -  עבודה שתמקד את הכוחות על אזור חיפוש מסוים, ותסייע להגדיל את הסיכויים למצוא ניצולים.

השלב הראשון כשמגיעים לאתר הרס הוא איסוף כל המידע על מי שאמור להיות באתר. "למידע הזה אנחנו קוראים 'רשימת עוגן'", מסביר ראש מדור אימוני חילוץ בחטיבת החילוץ וההדרכה, רס"ן עידו אלבז, "יש בה מספרים משוערים של הלכודים באתר. את הרשימה הזאת אנחנו הופכים ממספרים לשמות, כדי שנוכל לראות את מי מצאנו ואיפה כל אחד נמצא". 

רס"ן אלבז מציין כי החלק הפשוט הוא למצוא את האנשים ששמם ומיקומם כבר ידועים. "הבעיה היא עם הלכודים שאנחנו לא יודעים מי הם ואיפה הם נמצאים. במקרה כזה אנחנו מתחילים לייצר פרופיל לכל אחד ואחד מהנעדרים - מה הוא עשה? האם הייתה לו התרעה? כל פרט חשוב. אם מדובר באירוע מלחמתי, וההתרעה שהנעדר קיבל הייתה 30 שניות במקום דקה אליה הוא ציפה, כנראה שהוא יימצא בדרך למרחב המוגן".

הזמן הוא האויב הכי גדול שלנו

"בקריסת החניון ברמת החייל לדוגמה, ניתחנו עד לרמת השעות מה אנשים עשו בכל רגע", משחזר רס"ן אלבז. "מצאנו לכודים במקום החזרה מארוחת הצהריים לנקודת העבודה שלהם. ככה מתוך מרחב עצום הצלחנו לאתר את האנשים במהירות גבוהה. הזמן הוא האויב הכי גדול שלנו, ככל שהוא חולף הסיכוי שלנו להציל חיים הולך ומצטמצם".

רס"ן עידו אלבז באימון חילוץ

הלוחמים והלוחמות המחלצים עובדים מסביב לשעון במטרה למצוא את הנעדרים בהקדם. "'יממת הזהב' - זהו חלון הזמן בו יש לנו את הסיכוי הכי גבוה להציל את האנשים ולהחזיר אותם לשגרת חיים תקינה ככל האפשר", מכריז רס"ן אלבז, "ב-24 השעות הראשונות מתחילת האירוע אנחנו עושים את כל המאמצים האפשריים, לא ישנים ולא אוכלים, רק מנסים לחלץ את האנשים בכל דרך אפשרית".

בסיומה של "יממת הזהב" נכנסים המחלצים לשגרה ומתחילים סבבים. לאחר חמישה ימים, צונח הסיכוי למציאת ניצולים חיים, ואם יש צורך לתעדף מול אירוע אחר שבו יש סיכוי גבוה יותר להציל חיים, יש שינוי בפריסת הכוחות. "באירוע שבשגרה אין צורך בתעדוף, מגיעים עד אחרון האנשים - חי או מת", מבהיר רס"ן אלבז.

למצוא קצה חוט

כדי להגיע ללכודים במהירות המרבית, מחפשים אנשי פיקוד העורף "רמזים" שיובילו אותם אליהם. "למכלול המידע אנחנו קוראים 'מודיעין אוכלוסייה', מספר רס"ן אלבז, "הוא מורכב מהאתר עצמו ומפרטים שגילינו משיחה עם קרובים לנעדרים".

בנוסף למודיעין האוכלוסייה, יש ברשות הפיקוד מגוון אמצעים טכנולוגיים וייחודיים למציאת לכודים, ביניהם ניתן למנות את האלומ"ה, מכשיר המאפשר למקם טלפון סלולרי לפי הקרינה שהוא פולט, מצלמה מיוחדת אותה מכניסים לחרכים צרים, אמצעי ססמי שרגיש מאוד לתנודות ותזוזות קלות ואפשר לתקשר איתו עם הלכודים ומכ"ם "עטלף", בו משתמשים כדי לאתר פעימות לב של אדם לכוד.   

כוחות פיקוד העורף השתמשו באמצעים אלו באירוע קריסת החניון ברמת החייל, בחודש ספטמבר האחרון. כך הם גילו ששניים מהלכודים היו מסתובבים באתר עם עגלת הובלה, ובעזרת האיכון הסלולרי ידעו מתי אכלו הלכודים טרם הקריסה ומתי חזרו לעבודה. "הבנו שהם העדיפו להשתמש במסוע", מפרט ראש המדור לאימוני חילוץ, "וכנראה שהם נמצאים בין המסוע לחדר המדרגות בו עבדו. בעזרת התחקיר המקיף הזה ידענו לזהות את הנקודה ולהגיע ללכודים, שלצערנו כבר לא היו בחיים".

סיטואציה נוספת בה השתמשו המחלצים ברמזים באירוע קריסת החניון הייתה בניסיונות מציאת אדם נוסף שנכלא תחת הבטון. "היה לנו מאוד קשה להתחקות אחריו", נזכר רס"ן אלבז ומוסיף: "הפיקוד הקים מרכז משפחות באזור הבית של הנעדר, והתחלנו לתחקר את הסובבים. שם מצאנו מישהו שעבד איתו באתר. הבאנו אותו מהבית עד למקום האירוע, העמדנו אותו בנקודה שהוא היה ונתנו לו לתאר איפה עמד הנעדר. הוא אמר שהנעדר החזיק כבל מאריך צהוב - זה היה קצה החוט שלנו. חפרנו עד שמצאנו את הכבל, ובקצהו איתרנו את גופתו".

כוחות פיקוד העורף ב"אסון החניון"

את הבטון לא מעניין מי אתה

לזירה ברמת החייל רס"ן אלבז היה בין הראשונים להגיע. אתר ההרס היווה אתגר, שכן כלל מספר קומות שקרסו אחת על השנייה. "חילוץ הוא יותר מרק לשבור קירות", מדגיש רס"ן אלבז. "אנחנו יודעים ליצור מנהרה בתוך חלל ההריסות. אם מבנה קרס והלכוד היה בקומה תחתונה, אני לא אחדור מלמעלה ואעבור שלוש קומות, אלא ביחד עם המהנדסים ואנשי אוכלוסייה אנסה לתכנן ציר ולהיכנס בין ההריסות".

"בזכות האמצעים השונים בהם השתמשנו יכולנו להגיד בוודאות שאין בני אדם נוספים באתר, דבר שפעם, לפני תפיסת מודיעין האיתור והאוכלוסייה, היינו צריכים להגיע לחפור עד לרצפה בשביל להגיד אותו. שיפרנו את איכות ההפעלה שלנו בצורה משמעותית", מדגיש רס"ן אלבז.

במהלך האירוע הקשה הזה הייתה בכל זאת נקודת אור. "מצאנו לכוד במקום מסוכן מאוד", משחזר רס"ן אלבז, "בין פלטות ענקיות שכל תנועה הכי קטנה יכלה להפיל אותן עלינו. אנשים סיכנו את חייהם כדי לחלץ אותו. בין אם אתה לכוד או מחלץ, את הבטון לא מעניין מי אתה. משכנו אותו ממרחב מאוד צר, אני לא חושב שהוא חשב שהוא ייצא מזה בחיים".

"התחושה הזאת, להציל בן אדם שאתה יודע שאם אתה לא תגיע אליו ותחלץ אותו הוא עלול למות - היא אדירה", הוא אומר בשביעות רצון. "הסיפוק הזה הוא עצום וממלא אותך, הוא שווה את כל אותן השעות שבהן הרמת הריסות והוצאת בטון בתרגולים ואימונים ארוכים". 

כוחות פיקוד העורף ב"אסון החניון"