המילואימניקים שארזו תיק, נפרדו מהמשפחה ונסעו להציל חיים

אלו סיפוריהם של שלושה אירועי חילוץ מכריעים בהם השתתפה מדינת ישראל,  מעיניהם של אלו שהשאירו את הבית והשגרה מאחור. בהקפצה בלתי צפויה, הם נסעו אל הלא נודע, במטרה להציל חיי אדם - הכירו את אנשי יחידת החילוץ הארצית של פיקוד העורף.

"יש תחושה באוויר שחיכו לנו" - רס"ר (במיל') ניסים נשיא, רעידת האדמה במקסיקו, 2017

רס"ר (במיל') ניסים נשיא, בן ה-50, אשר משרת ביחצ"א משנת 1994, עבר ביחידה את מרבית אירועי החילוץ הגדולים של השנים האחרונות, בארץ ובחו"ל. הוא מתעורר בחמש וחצי לפנות בוקר, בערב ראש השנה, לקריאה מידית. "בסביבות השעה 6:00 אני מעיר את אשתי ומודיע לה שאני יוצא, הבנתי שאת ראש השנה אני לא מבלה השנה עם המשפחה", הוא נזכר.

"משלחות הן תמיד יציאה אל הלא נודע", מסביר ניסים, "רק כשאתה מגיע למשימה בארץ הזרה אליה אתה נוסע אתה מתחיל להבין את המקום - מפענח מי היה בו, מה המטרה שלנו הפעם".

כשניסים הגיע למקסיקו, האתגר הקשה ביותר עבורו היה נוכחות האזרחים במקום: "הייתה תחושה באוויר שחיכו לנו. אתה רואה את המשפחות, מרגיש הכל ביחד איתם, וצריך להישאר עם המטרה מול העיניים ולקחת את המושכות לידיים בין אם נותנים לך ובין אם לא - להפוך לחלק מתמונת המצב שלהם".

"העבודה באתרי ההרס במקסיקו הייתה סיזיפית", משחזר רס"ר (במיל') נשיא, "היו לנו שתי לכודות שנתקעו במרווח שבין רצפה לתקרה של בניין, אלה היו מראות קשים ועבודה פיזית ומנטלית כמעט בלתי אפשרית, שארכה 30 שעות".

את הסיפוק שבעבודת החילוץ באתר, מספר ניסים דרך עיניהם של האזרחים ששהו במקום: "אחרי שבוע ימים שאתה נמצא באתרים אלו, אתה כבר יכול להסתכל למקומיים בעיניים ולהרגיש שהם מודים לך על הכל".

"אתה נתקל בכאוס כללי, מה עושים עכשיו?" - רס"ן (במיל') אמנון ליבוביץ', קריסת חניון "הברזל", 2016

רס"ן (במיל') אמנון ליבוביץ', בן ה-45 הוא מהנדס וסמנכ"ל חברת תשתיות באזרחות, ועל כן כשניתנה לו ההזדמנות לשרת במילואים ביחצ"א בתפקיד דומה, קפץ עליה מיד. ב-5 בספטמבר 2016, נודע לאמנון כי הוא צריך להחליף את המהנדס הכונן באירוע קריסת החניון ברמת החייל. "אמרו לי להגיע הכי מהר שאני יכול, ולא חשבתי פעמיים" הוא מספר, "אני תמיד לוקח איתי תיק מילואים באוטו, ותוך שלוש שעות גג מתייצב".

"כשהגענו לבור שנפער תחת החניון שקרס, נתקלנו בכאוס כללי - אתה שואל את עצמך 'מה עושים עכשיו?", משתף ליבוביץ'. כשהגיעו, מספר לכודים חיים כבר חולצו, אך העבודה הייתה רחוקה מלהיגמר. "היו מאות אנשים שעבדו בעומק של 20 מטר מתחת לפני האדמה, וצריך לבדוק תמיד שהם לא נמצאים בסכנה בעצמם".

"ביומיים הראשונים לא ישנתי, לא זזתי מהמקום, מדדנו בכל רגע נתון את תנודות האתר כדי ששום דבר לא יקרוס על המחלצים", נזכר ליבוביץ', "בשלב מסוים החלטנו להוריד למטה כלים הנדסיים כדי לנסר את הבטון שלא יכולנו לקלף בידיים, היה צריך לפעול כמה שיותר מהר כדי לחלץ את הנותרים".

כמהנדס הפלוגה של היחידה באירוע, המון היה מונח על כתפיו - "זה היה רצף אינסופי של עבודה וחששות עד להבנה שנעדרים נוספים קבורים כמה קומות למטה, ויש צורך למצוא דרך להגיע אליהם בידיעה שהם אינם בין החיים"

"העזרה בזמן מצוקה לאנשים, להיות שם מתי שצריך בשביל מי שצריך ולהתגבר על כל הקשיים בדרך - זה החוסן הלאומי של מדינת ישראל", מדגיש ליבוביץ', "השירות ביחצ"א בשבילי הוא העובדה שכל אדם בישראל יודע שיש יחידת חילוץ מתנדבת שתגיע אליו, היכן שלא יהיה בעולם ובכל מצב".

"יוצאים מקטמנדו כדי לסייע למי שאין לו" - רס"ן (מיל') אמיר מלאך, רעידת האדמה בנפאל, 2015

רס"ן (מיל') אמיר מלאך, בן 48, משרת ביחצ"א כבר 8 שנים והיום משמש כסגן מפקד פלוגה ביחידה. את הבשורה על נסיעתו לנפאל הוא קיבל באמצע הלילה: "שאלו אותי אם אני מוכן לנסוע והסכמתי מיד, ארזתי תיק ונסעתי אל הלא מוכר".

ההתחלה של משלחת החילוץ לנפאל לא הייתה פשוטה. "מסלול הנחיתה בשדה התעופה המקומי נפגע כתוצאה מרעידת האדמה, ולכן לא יכולנו לנחות שם עם כל הציוד הנדרש" מספר אמיר. "החלטנו שאין סיכוי שאנחנו דוחים את היציאה בגלל זה. בסוף, חיל האוויר נרתם למטרה, וכך נוצרה הטיסה המבצעית הארוכה ביותר של הטייסת בה הוטסנו".

"המשימה הראשונה של המשלחת הישראלית הייתה ליצור קשר עם המטיילים הישראלים הנעדרים ולהשיב אותם הביתה" הוא מספר, "במקביל היה עלינו לצאת מקטמנדו, העיר המרכזית, ולסייע בפריפריה".

תמונת המצב באזורים הכפריים הייתה קשה מאוד. "אתה מגיע לאתר, ורואה שהמשפחה עומדת מסביב ויודעת שהבן או הבת נמצאים בפנים ללא סיכוי רב שיימצאו חיים", הוא אומר בעצב, "הכוח המקומי לרוב לא הגיע והיינו זיק של תקווה בשבילם".

ייחודה של פעילות היחידה בנפאל הייתה בסיוע לשיקום ההריסות. "סייענו לאנשים בקהילות הללו לחזור לשגרה תקינה", מתגאה רס"ן (מיל') מלאך, "בדקנו את מוסדות הציבור, בתי הספר ובתי החולים הכל כדי להשיב להם את מרקם החיים הנורמלי".

למרות הקשיים, וההתמודדות עם התוצאות הקשות מהאירוע, המשלחת חזרה הביתה בתחושת סיפוק. "הסיוע ההומניטרי שהענקנו, החבירה לכוחות הצבא המקומי", אמיר מסכם, "וכמובן העזרה בהחזרת המטיילים הישראלים הביתה - כל אלו הפכו את המשלחת למספקת עבור היחידה כולה".