הכירו את מכפילי הכוח של פיקוד העורף בקרב מול הלהבות

הבסיס? תחנות כיבוי עירוניות ברחבי הארץ. המדים? חליפות אש כחולות. והמשימה המבצעית? השתלטות על כל שריפה שתפרוץ ברחבי הארץ לצד כוחות הכיבוי וההצלה. פגשנו את מפקד יחידת "הכבאים הכתומים", שסיפר לנו על 40 ימים של טיפול בשריפות בעוטף עזה, ועל האנשים חדורי המטרה שהיו בקו הראשון לאש

17.01.19
טומי שטוקמן, מערכת את"צ

סירנה עולה ויורדת נשמעת בבסיס תחנת הכיבוי באשקלון, התקבלה התראה על שריפה בשדה בעוטף עזה. הכבאים עולים על חליפות האש ומגיעים לנקודות ההזנקה ביישובים. הכבאים מגיעים לשטח ומתחילים לתת את קו ההגנה הראשון - הולכים קדימה ונכנסים לתוך האש עם הזרנוקים, ומנסים להשתלט על כל להבה סוררת.

לצידם, בחזית אל מול הבערה, בשעה שבה הם מגלגלים את הצינורות או מתעסקים בלחץ המים האידיאלי לכיבוי השריפה, נמצאים הכבאים הכתומים - כבאים בשירות מילואים שגויסו לפיקוד העורף בשל יכולותיהם הייחודיות, על מנת להכפיל את כוחם של אנשי הכיבוי וההצלה האזרחיים.

"הכבאים שלנו מוסיפים ליחידות הכיבוי האזרחיות כוח אדם גדול ואיכותי, שיודע לתת מענה לשריפות ולתגבר את אלו הנמצאים בשטח", מסביר סא"ל (מיל') זיו הונדרט, מפקד יחידת הכבאים הכתומים של מחוז דרום, שעמדה במרכז גל השריפות האחרון בעוטף עזה. "כשבחנו את יכולותינו באירועים שונים בשטח, ראינו שכבאים אזרחיים שמגיעים לשריפות ענק עובדים במשך ימים בלי הפסקה, וזה יוצר מחסור בסד"כ רענן שמכיר את העבודה המקצועית, ויוכל להעניק לכוחות אורך נשימה קריטי בזמן אירוע חירום - בשביל זה אנחנו שם".

בעשור האחרון פגשה היחידה בגלי שריפות מאסיביים מולם נדרשו לפעול - השריפה בכרמל ב-2010, גל השריפות בצפון הארץ ב-2016 ולאחרונה, אותו גל שריפות בעוטף עזה - ביתם של משרתי מחוז הדרום. "אנחנו שולחים כבאים לאן שנדרש, בכל רחבי הארץ - באירועי שריפה בצפון דאגנו לשלוח כוחות מתוגברים ורחבים צפונה, כדי לתת מענה לסדר הגודל העצום של השריפות", משחזר מפקד היחידה, "אי אפשר להבדיל בין החיילים שלי לכבאים אזרחיים מבחינת הנראות, אבל כשאנשים הגיעו לשטח אפשר היה לראות את המוטיבציה של האנשים שלנו - על אף שהם מוחברים לתחנות בדרום, הם יודעים ששריפה היא שריפה, לא משנה איפה תפגוש אותם, ושם הם צריכים לתפקד במלוא כוחם".

הכבאים הכתומים עברו שינוי מהותי בשנה וחצי האחרונות, ובגל השריפות האחרון בעוטף עזה כבר יכלו להיות מגוייסים כיחידה, ולא כתחנה או כמשרתים בודדים. "התחלנו להסדיר את הפיקוד ועכשיו אנחנו חבורים באופן סדור לשש תחנות כיבוי והצלה - אשדוד, אשקלון, נתיבות, באר שבע, דימונה ואילת", מספר סא"ל (מיל') הונדרט וממשיך לפרט: "לכל תחנה יש "מפקד כתום" לצד מפקד אזרחי, כאשר אני אחראי על התחנות כולן מבחינת האנשים שאנחנו מחבירים לכל תחנה".

"חיילים שמגיעים ליחידה מגיעים אך ורק מרקע מקצועי בשירות הסדיר - החל מכבאים של טייסות חיל האוויר, ועד לכבאים ששירתו בבסיסי ציוד בעלי מחסנים גדולים שנדרשו בהם יחידות כיבוי", הוא מדגיש, "במציאות של היום, כשיכולות הכיבוי הולכות ומתפתחות, אני חייב לגייס ליחידה רק אנשים שמגיעים עם הרקע והניסיון הזה והם בעלי מוטיבציה לשרת, אחרת לא נוכל לתת את המענה הדרוש ולהעלות את הרמה שלנו בכל שנה".

גם אימוניהם של הכבאים הכתומים עלו עוד מדרגה, ונוספה להם גם תעסוקה מבצעית מוגדרת, כמו תפיסת קו אל מול סכנת השריפה שעשויה להתפרץ בכל רגע. "מלבד ארבעה ימי אימון שנתיים בהם אנו מתרגלים את אנשינו בחבירה לכוח ובשיטות הכיבוי השונות, אנחנו מוסיפים בתוך מחזוריות האימונים גם תעסוקה מבצעית מסוג קצת שונה - חוברים לתחנות כיבוי במשך 48 שעות ומשתלבים במשימות היומיומיות ובאירועים המתפרצים", אומר המפקד ומפרט, "אירועי שריפה קורים באופן תדיר יותר משחושבים - מתאונות דרכים שמצריכות שירותי כיבוי ועד שריפות בסדרי גודל שונים. אנחנו משתדלים לעשות את התע"ם בתקופות קיץ, שהן לרוב מרובות אירועים, כדי לשמור על כשירות מירבית של הכוחות".

כאמור, גל השריפות בעזה היווה אירוע מרכזי מאוד בשירותם של אנשי היחידה. "זה היה אחד מהתגבורים הארוכים ביותר שנכחנו בהם, והוא נמשך 40 ימים", נזכר סא"ל (מיל') הונדרט, "גייסנו בין 20 ל-30 חיילים מכלל התחנות, והם נפרשו על כמה נקודות בגזרה. כל זוג חיילים שלי הצטרפו לכבאית אזרחית, ובתדרוך היומי הבינו היכן נחת בלון או עפיפון, והוקפצו לנקודה".

"המוטיבציה רק עלתה מדי יום, אנשים רבים מצאו את עצמם לצד הכבאים בקו האש הראשון, ופשוט לא רצו לנסוע הביתה עד שישתלטו באופן מלא על אותו גל והאיום יחלוף", מוסיף סא"ל (מיל') הונדרט בגאווה. "הבאנו סל משמעותי של יכולות לזירה: משינוע של ציוד כיבוי ועד לחיבור צנרת והזרמת קווי מים ישירים אל תוך השריפות, החיילים יודעים שהעבודה שלהם תרמה לשירותי הכבאות וההצלה, ויותר מכך: תרמה לאזרחים ולתושבי העוטף בפרט".

עוד יכולת ייחודית שנוספה בגל השריפות האחרון היא אמצעי כיבוי צבאיים שהכפילו את כוח הכיבוי מול הלהבות גם במאמץ הלוגיסטי. "תוך ימים בודדים הרכיבו בצה"ל 'גוררות כיבוי' - רכב האמר שחובר לו גנרטור ומשאבה בעלת מיכל מים וזרנוקי מים", מפרט סא"ל (מיל') הונדרט, "כשנוסף לזירה עוד כלי ממונע שיכול היה להיות משונע לנקודות שונות בגזרה הבוערת, נוצר משלים לכבאיות האזרחיות שאנשינו היו אחראים עליו ותורגלו בתפעולו".

כשהתכנסו במחוז הדרום בראש השנה האחרון, הופתעו הכבאים הכתומים לגלות שהכינו להם ערב הערכה על תפקודם בחודשי הקיץ הבוערים (תרתי משמע). "המחוז מוקיר להם תודה ענקית על כך שהם הופכים את פיקוד העורף למשתנה קריטי וחשוב שמשפיע על המציאות בקו האש", מסכם המפקד, "היה מרגש מאוד לראות את קציני הכיבוי וההצלה וקציני הכיבוי הכתומים פועלים זה לצד זה ומכירים בכוח המשותף שלהם, ונקווה שלא נידרש להפעיל אותו שוב בזמן הקרוב".