"החברים קראו לי משוגע, אבל הרופאים הבינו אותי"

כשמגיעים להר הרצל בסביבות חודש מאי, אחד הדברים הראשונים שתשימו לב אליהם הוא המארש הצה"לי המתנגן בעוצמה ומלווה את כמות החיילים, הנגדים והקצינים שצועדים על הרחבה במסגרת החזרות לטקס המשואות השנתי. הדבר המרכזי הנוסף שאי אפשר לפספס כאן, הוא לא אחר מהאדם שאחראי לתכלול כל טקסי העצמאות של צה"ל, אל"ם (במיל') בנצי אשר.

בנצי התחיל את תפקידו הצבאי כלוחם בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים, לאחר שנפצע הועבר לחיל השלישות, ויצא לקצונה. בתפקידו האחרון שימש כראש ענף משאבי אנוש בפיקוד העורף, ובמשך 20 השנים האחרונות הוא מרכז את כל טקסי העצמאות של צה"ל, הוא אחראי לדאוג שכל מה שצריך לקרות יקרה, ממקום לינה לדגלנים ועד הצורות שיופיעו במיצג.

זוהי השנה ה-20 בה בנצי מהווה דמות מרכזית בהכנות לטקס המשואות, הוא מתחיל את העבודה כשלושה חודשים לפני הטקס עצמו, וכל יום, מזריחה עד שקיעה עושה הכול כדי לספק למשתתפי הטקס את כל מה שהם צריכים בשמחה ובאהבה. 

בשנה שעברה, ממש בתום הטקס החשוב, עבר בנצי התקף לב, ומצא את עצמו עובר ניתוח קשה בבית החולים. "מעולם לא הייתי חולה, וחשבתי ששם הבעיה תיפטר", הוא מודה, "אבל לצערי, לאחר מספר בדיקות, הרופא בישר לי שיש לי בגוף גידול סרטני".

 לדבריו, החדשות היו קשות מאוד לעיכול. "לא הבנתי איך זה קורה לי. מעולם לא הייתי חולה, ולא ציפיתי שאי פעם אצטרך להתמודד עם אסון כזה", הוא נזכר, "מצד שני, הבנתי שאירוע הלב שעברתי הציל אותי וחשף את הגידול רגע לפני שהיה מאוחר מדי. החלטתי לא להישבר מהמצב אלא להילחם על החיים שלי".

החודשים האחרונים היו לא פשוטים, עד כה הוא עבר מספר לא מבוטל של ניתוחים, בדיקות וטיפולים, הוא שינה את אורח חייו, את התזונה והשגרה. רק על דבר אחד לא היה מוכן לוותר - הובלת טקס המשואות בהר הרצל, גם השנה. "החלטתי שאני רוצה לצאת מזה כדי להמשיך לעשות את מה שאני אוהב", הוא קובע, "הטקס הזה הוא חלק גדול מהחיים שלי, אני מרגיש פה בבית וכל הצועדים כאן הם כמו הילדים שלי. לא יכולתי לוותר עליו כי הוא נותן לי סיפוק וסיבה לקום שמח בכל בוקר".

השנה האחרונה לא הייתה קלה עבורו גם בהיבט המשפחתי. "אחי נקלע לתאונה קשה שהותירה אותו משותק", הוא מספר בכאב, "מאז אני מבלה את רוב זמני לצידו ודואג לו". המשפחה מבחינתו היא ערך עליון, והוא חותם שלא היה יכול לעבור את השנה האחרונה לולא אשתו המסורה ושלושת ילדיו.

 החלטתו של בנצי לחזור לעבודה הרימה לא מעט גבות של האנשים סביבו. "החברים קראו לי משוגע. הם ראו אותי בטלוויזיה במסגרת החזרות ולא הבינו איך אני שם כשרק לפני כמה ימים הם ראו אותי בבית החולים", הוא מתאר, "אני אכן חולה ומקשיב לרופאים שלי. אבל הם מבינים שהעבודה דווקא עוזרת לי להבריא".

נכון להיום, בנצי לא יצא מכלל הסכנה ועוד ממשיך בטיפולים, אבל הוא לא מתכוון לוותר על החיים. "אנשים שואלים אותי מה יהיה שנה הבאה?", הוא מגלה, "למדתי המון דברים מהמחלה, שכסף ועבודה הם לא הדברים הכי חשובים ושלפעמים צריך לשחרר כדי להתרפא. אבל בדבר אחד אני בטוח, שנה הבאה, כל עוד זה תלוי בי, אני אהיה כאן, בהר הרצל, מתכלל את טקסי יום העצמאות".