האנשים האלה מוכיחים מה זו הספקה ללא הפסקה

מהרגע שנכנסתי למשרדו של סא"ל אריאל יעקב, ראש ענף הספקה במחלקת לוגיסטיקה בפיקוד העורף, היה קשה לפספס את החיוך הגדול שלו גם מבעד למסכה, ולמרות שעות העבודה הארוכות בענף שעבד לילות כימים בשנה האחרונה, מאז נכנסה הקורונה לחיינו.

"ענף ההספקה של פיקוד העורף אמון על הרציפות התפקודית הלוגיסטית של מאמץ הקורונה", הוא מדקלם את ייעודו בלי למצמץ, ומוכיח שאותה משימה לאומית שנפלה עליהם משום-מקום במרץ האחרון, כבר הפכה להרגל ישן.

בגל הראשון, אנשי הענף למדו להתמודד עם מטלות חדשות ומאתגרות: הבאה ושינוע של אריזות מזון לאוכלוסייה, מתן מענה לוגיסטי למלוניות המבודדים והמחלימים בשיתוף עם חיל הלוגיסטיקה, סיוע של פלוגות הסברה במרחב האזרחי ברשויות, חלוקת ציוד מיגון ל-630 מוסדות גריאטרים, והמהלך הלוגיסטי המשמעותי ביותר - סגר במרחב הציבורי ועוצר יציאות בצה"ל. 

"כשחיילים רבים נשארים בבסיס בחג כמו חג הפסח, יש הרבה השלכות לוגיסטיות: מה כולם יאכלו? איך האוכל יגיע לכולם? איפה הם יישנו? האם יש קיבולת מספיקה בכל בסיס?", מפרט סא"ל אריאל.

"בזמן הסגר, גם חלוקת המזון תפסה תאוצה. היינו צריכים לוודא שכל מי שצריך אוכל לחג - גם יקבל אותו. חילקנו מיליוני מנות קשות (שימורים וכו') ומוקפאות, ובכל חלוקה כזאת צריך גם לדאוג לאוטובוסים, קירוריות, משאיות וגרורים", הוא ממשיך.

כל המשימות האלה היו חדשות לגמרי -  גם לסא"ל אריאל בתור מפקד, וגם לאנשי הענף: "בתור מי שאחראי על המערך, מצד אחד הייתי צריך לדאוג למענה הלוגיסטי של היחידות כל הזמן, ומצד שני - להתחשב באנשים. לחלק לא קטן ממשרתי המערך יש משפחות וילדים בבית, וכדי לנהל משמרות 7/24 אתה חייב להסתכל על התמונה השלמה, וזה אתגר". 

הוא נותן לי דוגמה נוספת כדי להמחיש את הסיטואציה המורכבת: "כשיש מלחמה - כולם מגיעים לא משנה מה, והם יודעים את זה. אבל במשימה מהסוג הזה יש עורף משפחתי לכל איש שנמצא תחת הענף שלי, וצריך לדאוג גם לו, בין אם זה לעבוד במצב חירום, בצורה של ניהול משמרות ושעון לחימה מסודר, וכן הוצאת פקודות פעם ביום וביקור ביחידות בשטח. הצלחנו ליצור איזשהו סדר בתוך הבלאגן, ועבדנו".

גם בגל השני ענף ההספקה של פיקוד העורף לא נח לרגע - בזמן שהמשיכו להריץ משימות מהגל הראשון ולנהל שגרה שוטפת בכל מחוז, הספיקו גם להקים שתי יחידות חדשות - יחידת "אלה" ומפקדת "אלון", שעזרו במערכי הבדיקות והחקירות האפדימיולוגיות, במטרה לקטוע את שרשראות ההדבקה.

"להקים יחידה מאפס זה לא צחוק", מספר הרע"ן, "אתה יודע שעוד שבוע בדיוק נוחתים עליך 450 חיילים חדשים, ועד אז הכול צריך לעמוד - לינה, ציוד, עצמאות לוגיסטית, מזון טרי, ניוד וכו'. זה אומר להרכיב 700 מיטות קומותיים, 700 ארוניות, 250 עמדות מחשב ולהכין שלוש ארוחות ביום, כל יום, לכל אחד מהם".

הענף גם תמך במשימת החיסונים האזרחיים, והביא 700 חובשי מילואים שחיסנו בקופות החולים ועזרו גם מבחינת מזון, היסעים וציוד, ומתן מעטפת לוגיסטית למתחמי "התחסן וסע" ברשויות. בנוסף לכל זה, המשיכו לתת מענה שוטף למלוניות המחלימים והמבודדים (שבשיאן הגיעו ל-35), ועסקו בוויסות החוזרים ושבים מנתב"ג לאותן מלוניות.

"זאת תחושת סיפוק אדירה", מסכם סא"ל אריאל, "היינו צריכים להיכנס למציאות חדשה, להתאים את עצמנו, להשתנות, להיות מהירי החלטה וזריזי ביצוע. ממה שאני הרגשתי, הצלחנו לעמוד בזה בצורה טובה מאוד. בלי יחידה לוגיסטית ביצועית כמו האגד הלוגיסטי, ואיכות הביצוע הגבוהה, זה לא היה מתממש". 

"הענף לא עצר לשנייה", הוא ממשיך, "גם כשהבידוד אילץ חלק מהאנשים שלנו להישאר בבית, תמיד הייתה חלופה של אנשי מילואים שעבדו איתנו ונרתמו לסייע בצורה מדהימה".

רגע לפני שהשיחה עם סא"ל אריאל מסתיימת, הוא מבקש ממני דבר אחד: "תתמקדי באנשים", ואי אפשר לפספס את הכבוד הרב שהוא רוכש אליהם. "תתחילי מאנשים ותסיימי באנשים, גם בסדיר וגם במילואים - כי בלעדיהם שום דבר לא היה קורה. אפשר לתת פקודות מהיום ועד שנה הבאה - אבל בלי נפשות פועלות שיירתמו לכך מכל הלב, זה לא ישנה כלום".