אז למה מייקי ממשיך לזווד נגמ"שים בגיל 26?

סגן (מיל') מייקי סאקלאף, קצין שליטה בחטיבה 205:

סוף סוף המבחנים מאחורינו - מועדי א׳, ב׳, ג׳... הרבה נוסעים לחו״ל, לים, או לטיולים. יש רגעים שאתה חושב ״ורק אני הולך למילואים״. תמיד המחשבה משתנה ברגע שאתה נכנס לטרמפ עם חבר בדרך לשטח. אני יושב עם החבר שאסף אותי, מתעדכן על העבודה שלו, משפחה, חיים, ומשתף גם אני את מה שעבר עליי מאז האימון האחרון.

באותה שנייה אתה קולט את מה שאתה משאיר בבית, כמה החיים באמת יפים כשרוכשים ידע חדש באקדמיה, או מנצלים את הזמן עם המשפחה. מבינים בבת אחת שבלי המילואים וחיילי הסדיר ששומרים עלינו יום ולילה - הכל נעלם.

נולדתי וגדלתי במישיגן, אז הייתה לי כבר את ההזדמנות לחיות במקום שכל יום החיים השקטים הם מובנים מאליו. מקום שבו יוודאו שמאחלים לך יום טוב ונותנים שרות למופת. הפער זה ברגעים הקשים. שם, במקום הרחוק הזה, לא עוזבים את החיים לחודש בשנה, בטח לא על חשבון הלימודים או העבודה.

אז כשאני מגיע לאימון בקיץ, ורואה שגיס שלם של אנשים מוכנים לתת מעצמם עבור מטרה גדולה יותר, אני מבין שאני נמצא בדיוק במקום הנכון. בגלל זה אמשיך לחזור ולהקים אוהלים, לזווד נגמ"שים, לתכנן מבצעים ולהתרשם מאיכות האנשים מסביבי. אנשים שאוהבים את העם, את המשפחה, ואת המדינה כמוני ומוכנים להראות את זה במעשים ולא רק במילים.

רס״ן (מיל') יובל אורנשטיין, קצין מבצעים בחטיבה 205:

ביום שלישי שעבר עזבתי את המשפחה ואת העבודה, ויצאתי לצפון לעשות מילואים. תמיד אומרים למשפחה בבית שקשה, חם ומעייף אבל בתכלס אנחנו עושים חיים. רואים את כל החברים, עובדים, אוכלים, צוחקים ולפעמים גם מוצאים זמן לנוח. כן, גם יש קשיים אבל אחוות הלוחמים משכיחה ומשככת אותם.

לא כל יום יוצא לישון תחת כיפת השמיים באמצע שום מקום, לחוות את הטבע במלוא כוחו - בחורף בגשם ובבוץ, ובקיץ בחום תחת השמש הקופחת. גם יש את הגעגועים למשפחה בבית - לאשתי דנה ולאביב הקטן. דנה סיפרה לי בטלפון שאביב קם מוקדם, ולא הייתי שם להקריא לו סיפור ולהכין לו ארוחת בוקר, אז היא יצאה איתו לריצת בוקר עם העגלה ובסיום שלחה תמונות. אין עליה.

בלילה אנחנו מנסים לישון כשאפשר אבל הזמן לחוץ. צריך לתכנן את ההתקפה על היעד הבא ובמקביל לטפל באירועים שקורים לגדודים בתרגיל. למזלי, כולם רוצים לקחת חלק ולעזור כמה שניתן, אז החטיבה מצליחה לעמוד ביעדים והאווירה טובה.

מתרגלים לחום ומקפידים לשתות הרבה, מתפנקים מידי פעם באיזה ארטיק קפוא. אני כבר 6 שנים במילואים ולא הייתי הייתי מוותר על אף חוויה, אני נהנה להגיע, לפגוש את כולם, זה לוקח אותך אחורה ומזכיר נשכחות. שווה לעשות מילואים, בואו בהמוניכם!