מורשת 146 מעיניו של לוחם במלחמת יום הכיפורים

"קצת קשה להכניס 50 שנה של צבא ב-20 דקות שיחה", פותח רנ"ג (מיל') אלדד אורן, קצין חינוך ונפגעים בחטיבת השריון במילואים 205 בשגרה, וממלא מקום בפועל של קצין החינוך באוגדת המילואים 146 - אך הוא מנסה להעביר לי לפחות תמצית משירותו החשוב.

"תפקיד קצין הנפגעים הוא מאוד ייחודי, כי אין תקן כזה ביחידות מילואים אחרות. החטיבה כל הזמן נמצאת בקשר עם המשפחות השכולות, ומקיימת פעם בשנה טקס זיכרון חטיבתי. בהתאם, אני מגיע לבקר אותן הרבה". 

"אני חש שלצד רגעים של כאב, יש גם רגעים של שמחה בתפקיד", אלדד משתף, "אני לא מגיע למשפחה בלי חיבוק - גם בתקופות של קורונה. המשפחות מאוד מתרגשות מזה. רוב החללים הם ממלחמת ששת הימים ויום כיפור, והמשפחות רק צריכות את האהבה ואת תשומת לב".

האוגדה הקבועה 146 הוקמה בשנת 1968, כשבשיאה ובפיקודו של האלוף מוסא (משה) פלד ז"ל, הובילה את התקפת הנגד בדרום רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, ויצרה בכך את התנאים להבקעה לרמת הגולן הסורית ולניצחון. היא חקוקה בעיני רבים כיחידה שקיימה את ה'בלתי אפשרי'.

הוא מספר לי שאנשי האוגדה גדלו על ערכים של שירות, התנדבות ולחימה איתנה - כבר מיום הקמתה. "ערב מלחמת יום הכיפורים שירתתי ביחידה במטכ"ל, וכשהיא התחילה, הצטרפתי לאוגדה בתור סמל המבצעים".

"אחרי שהודיעו על מספר הנפגעים דרשתי לקבל טנק, והייתי מט"ק בחטיבה 205. השבוע הראשון היה משמעותי ביותר. הייתי סה"כ סמל מבצעים ועזרתי למפקד האוגדה לנהל מלחמה - לא לכל אחד בגיל 20 יוצא לבצע משהו כזה". 

לאחר המלחמה, חזר אלדד לשירות מילואים באוגדה, ולפני 10 שנים שב לחטיבה 205. הוא מילא כבר מעל 470 ימי מילואים ומדגיש: "אני מסכים שיקראו לי למילואים, למרות שאני פטור מחוק שירות ביטחון".

טקס המצטיינים שהתקיים בשבוע שעבר בסימן החזרת מספרה של האוגדה ל-146, הוא מעיד, היה מוצלח מאוד. "אני הרגשתי ממש נרגש. הקראתי שני קטעים, ושימח אותי שאנשים מחאו לי כפיים וקיבלתי הרבה ברכות. היה להם חשוב לשמוע על ההיסטוריה של היחידה".

"כשהחליפו את מספר האוגדה ל-319, קטעו את הרצף ההיסטורי של המורשת. זה היה מאוד חשוב למאו"ג להחזיר את המספר המקורי והרבה מאוד אנשים פעלו כדי שזה יקרה", מסביר אלדד. 

"בשינוי המספר אנו מקיימים חלק מהערכים שהיו ועודם נכסי צאן ברזל בצה״ל ובחברה הישראלית של המורשת, הרעות ואחוות הלוחמים", אמר מפקד אוגדה 146, תא"ל גל שוחמי, "גדלנו על אתוס של מנצחים למרות הכול. זה הזמן שלנו, אם נדרש לאתגר שוב, לעשות את אותו הדבר לפחות. אתם לוחמי העבר, נושאי הלפיד של 146 שחזר לבעור, ואתם המצטיינים של היום, הם מורשת העבר והתקווה לעתיד״.

כשאני שואלת את אלדד מה האוגדה מסמלת עבורו, הוא משיב לי באופן חד משמעי: "את מורשת הקרב של צה"ל. אני איש האוגדה כל השנים - גם כשירדתי ל-205, אני עדיין חלק ממנה, והיא טבועה בהיסטוריה שלי. אני מאוד מתחבר לאנשים פה, יש רוח מיוחדת".

"כל פעם אני חותם שנה שנתיים קדימה, והפעם חתמתי 5 שנים קדימה. זה לא מפקד טנק שלומד לעשות תרגולות - להיות קצין נפגעים זה תפקיד גדול שבנוי על קשר אישי", הוא מספר, "זה התפקיד הכי קשה שעשיתי עד כה, יותר מהמלחמה. זה נושא כל כך כאוב - אתה מגיע לקשר אישי עם המשפחות, עד למצב שאתה מרגיש שאתה מכיר את בניהם שנפלו".

"אני ממש יכול להגיד שהאוגדה היא חלק גדול מהחיים שלי, ומעצבת את הזהות שלי. ארבעה פעמים הייתי חייל מצטיין, ואף הומלצתי על ידי מפקדי לקבלת דרגה אישית של סא"ל", הוא מסכם, "גם בתור קצין נפגעים וגם בתור קצין חינוך, אני מרגיש מאוד מסופק ומחובר למורשת, ואני חושב שאני מהווה דוגמה אישית לאחרים בזה שאני מתנדב ובא".