מה עושים האלפיניסטים אחרי שהשלג נמס?

אין ספק שיחידת האלפיניסטים היא אחת המסקרנות בצה"ל. יחידת מילואים המתמחה בלחימה הררית, בין היתר בשלג, שבחירום מגנה על המרחב האסטרטגי - החרמון. 

בחורף, כשתפסו לוחמיה את הקו הצפוני, לא הצלחתי להצטרף לפעילות, אבל כששמעתי שיהיה גם תרג"ד - ידעתי שזו הזדמנות שאסור לי לפספס. ואכן, למרות שיש כאלה שאולי לא מבינים את חשיבות הפעילות שלהם, אם יש משהו ש-12 השעות איתם הוכיחו לי, זה עד כמה היכולות המרשימות שלהם חיוניות ורלוונטיות, בכל מזג אוויר. 

חלק א', מלמטה

השעה הייתה אחת בצהריים, השמש התייצבה במרכז השמיים, אבל גם לקראת הקיץ, הטמפרטורות בחרמון נמוכות ומלוות ברוח קרירה. "היחידה נמצאת על ההר בכל עונות השנה", מספר סא"ל (במיל') מ', מפקד היחידה, "היא יודעת לתפעל את עצמה במזג אוויר קשה, אבל חשוב להיות בכושר גם עכשיו - כשחם".  

עברנו בין האבנים לצד השני של ההר, וככל שהתקדמנו נגלו עוד לוחמים בין השיחים. בדרך כלל הם היו מחולקים לצוותים, אבל הפעם, לראשונה, הם מתרגלים כיחידה. בהמשך, הם אפילו יהפכו לגדוד של ממש - שכמו החטיבה, גם הוא 100% מילואים.

כשהגעתי לנקודה בה יושב הצוות הראשון, החלה הספירה לאחור, נורתה יריית הפתיחה, ואחרי צרורות ארוכים הם החלו את המסע לעמק. עקבתי אחריהם, לפחות כמה שהצלחתי, כי מהרגע שהם יצאו לטיפוס על הכיפה הסמוכה, לקחו שבע דקות בלבד עד שנעלמו משדה הראייה שלי. 

"אין בארץ עוד תוואי שטח כמו החרמון - הקרקע אלימה ועמוסה בשיפועים דרסטיים", מסביר לי סרן ירין סידקי, קצין המבצעים של חטמ"ר 810, "לכן אנשי החטיבה חייבים לבוא מיחידות מיוחדות, אנחנו יוצרים פה חיה חדשה". 

כאמור, מדובר ביחידת מילואים שלוחמיה מגיעים מיחידות כמו אגוז וסיירת גולני. "הם עוברים הכשרה סיזיפית, שלא כולם יוכלו לשרוד", הוא מעיד, "בכל שנה הם עולים לתע"ם של ארבעה חודשים, בנוסף לאימון - וקצב ההליכה שלהם לא יורד מכל סיירת סדירה". 

חלק ב', מלמעלה 

"בואו איתנו עכשיו למעלה, כי אם תבואו אחר כך לא תצליחו למצוא אותנו", צעק אחד הלוחמים לי ולגיא, המתעד המבצעי שאיתי. הסקרנות שלנו גברה, וכך מצאנו את עצמנו מטפסים על גבעה תלולה, כשהאור היחיד הוא שארית ההשקיעה. 

חסרת נשימה - הגעתי לפסגה. השיפוע הקיצוני ומתווה השטח המורכב של החרמון הפך את הטיפוס לאתגר גדול, והופתעתי לגלות שאותם אנשים שהיו איתי על הפסגה, הספיקו לעלות אליה כבר כמה פעמים באותו היום. 

מסביב למדורה ישבו לוחמים בני 23 עד 67, שמסבירים לי שזה בדיוק כוחה של היחידה - דור מלמד דור את סודות ההר. מולנו נפרסים יישובי רמת הגולן, ובאופק הרחוק אפשר לזהות אפילו את אורות סוריה. 

"במרחב החרמון טמון המון פוטנציאל", מוסיף הקמב"ץ, "הוא מביא תיירות, אבל גם מהווה נקודה אסטרטגית - אם נעמוד על כיפה נוכל לראות את כל מרחב הגולן, ועבור האויב זה עלול להיות אמצעי משמעותי". 

בגלל חשיבות ההר, התרג"ד דימה תרחיש שבו נצטרך לכבוש אותו מחדש, מציין סרן סידקי: "אנחנו נותנים ליחידה את האמצעים להגן על השטח האסטרטגי. כוח החי"ר לווה בירי ארטילרי ובירי צלפים - המטרה הייתה להביא את האויב לנקודה שלא תהיה לו את האופציה להסתתר, עם מקסימום כיווני ירי". 

"תכתבי שאנחנו ה'יחידה ההררית', לא האלפיניסטים", מבקש ממני בחיוך אחד הלוחמים, ומיד חבריו שומעים ותומכים בו, "אנחנו יודעים להילחם על ההר הזה בכל ימות השנה - לא רק בשלג". 

 עם צעדים שקולים וליווי צמוד, הצלחתי לרדת מההר - עייפה, אך מרוצה. עד ששמעתי קול מוכר: "חבל שלא ירדתם מהדרך הזו, הרבה יותר פשוט". שוב הם הוכיחו לי שאין אנשים שמכירים את ההר הזה - כמו האלפיניסטים. סליחה, כמו לוחמי היחידה ההררית.