"גם בגיל 80, עם הצ'ימידן של אייל, אני הולך בדרכו"

את רס"ם (במיל') יאיר לוי אני תופסת לשיחת טלפון דקות ספורות אחרי שחזר מתעסוקה מבצעית בצפון. בגיל 60, התגייס לשירות מילואים נוסף, וגם היום, בגיל 80 - לא מוותר על המדים.

בתקופת האינתיפאדה השנייה, יותר מעשור לאחר שסיים שירות מילואים מלא, הרגיש יאיר שאינו יכול לשבת בחיבוק ידיים אל מול "גלי הטרור שגאו בארצנו", כפי שהגדיר אותם, והתנדב למילואים בשנית. מאחורי הצורך העז שלו לתרום עומדת תחושת שליחות נוספת ועיקרית - להמשיך את דרכו של בנו, סגן אייל מישאל לוי ז"ל, סמ"פ בחטיבת גולני.

בשנת 1993, התנדב אייל יחד עם 11 לוחמים נוספים למשימת מארב בדרום לבנון, שנועדה לסכל חדירת חוליית מחבלים לשטח ישראל. תוואי השטח הסבוך ורווי הצמחייה של הגזרה שימש את האויב פעמים רבות למיקוש חלקים נרחבים בצורה קשה לזיהוי. לפנות בוקר, כשהיו אייל וחבריו לצוות בדרך לנקודת עצירה, מטעני צד הופעלו. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו אייל ושישה לוחמים נוספים.

"היינו בתעסוקה מבצעית ברצועת הביטחון - אני במוצב על הגדר ואייל בשטח לבנון", נזכר אל"ם (במיל') יאיר לסלוי, ששירת עם אייל בגולני מהטירונות ועד שהיו סמ"פים. "כשהייתי במוצב, אהוד בנאי הגיע לעשות לנו הופעה, וכשליוויתי אותו למוצב הבא ראיתי את אייל וחייליו בדרך להיכנס ללבנון. ביקשתי מבנאי להופיע לחיילים של אייל, ואז המשכנו בנסיעה והם נכנסו פנימה. שבוע לאחר מכן הם נהרגו".

לאחר מותו, נפגשו הוריו של אייל עם חבריו בגולני פעמים רבות, וכאשר שיתף אותם אביו ברצונו לחזור לשירות בצבא, הם מצאו לו מקום לצידם. כך, בגיל 61, החל רס"ם (במיל') לוי שירות מחודש בחטיבת המילואים "כרמלי" שבאוגדה 146, יעדם של יוצאי גולני - בהם חברי הגדוד בו שירת אייל ז"ל.

"כשהוא אמר לי שהוא רוצה להתגייס למילואים, הופתעתי וקצת חששתי מהאחריות הטמונה בכך. בסופו של דבר מדובר באב שכול של חבר שלי", משתף אל"ם לסלוי, "אבל התחברנו מאוד ועברנו הרבה חוויות משותפות. משמח אותו להרגיש שהוא מצליח להחיות את הזיכרון של הבן שלו".

רס"ם לוי גם החליט לקחת איתו למילואים את הצ'ימידן שהיה שייך לאייל ז"ל, שמהווה עבורו דרך נוספת להנציח אותו: "אני מקפיד ללכת איתו למרות שהיום כבר יש תיקים יותר חדישים. המספר האישי שלו עדיין על הצ'ימידן, וזה נותן לי את התחושה שאני הולך להשלים את המשימה של אייל".

"בפעמים הראשונות שהצטרפתי לצוות היה קצת מאתגר", משחזר רס"ם לוי, "אני הייתי צריך להתרגל לחזרה למדים ולעזוב שוב את הבית. הבחורים האחרים לא היו רגילים לראות לצידם אדם בגילי". למרות זאת, הוא הפך במהירות לאחד מהחבר'ה. הם ראו את הנחישות שלו והבינו שהוא לא זקוק לעזרה. "אני חושב שאני נותן מוטיבציה לאחרים", הוא מסביר, "כשהם עייפים, וכבר קשה להם ללכת ברגל, הם אומרים לעצמם - 'אם יאיר שם, אני לא אעשה את זה?', ומתאמצים עוד קצת".

"שירות המילואים שלי הוא שאיפה למלא את החסר, ולעשות את מה שאייל לא הצליח לסיים", משתף רס"ם לוי בגאווה, "בימים האחרונים, אחד המילואימניקים כאן סיפר לי שהגיע בלי חשק - יש לו עבודה והוא נאלץ לעזוב את המשפחה והילדים. אחרי ששמע אותי מדבר על המורשת של אייל, הוא אמר שהסיפור חיזק אותו וגרם לו להבין את המשמעות של עצם היותו כאן. זה שימח אותי, כי זאת בדיוק המטרה שלי".

בשבוע שעבר, נערך טקס חגיגי בו קיבל יאיר את אות המערכה ללחימה ברצועת הביטחון בשם אייל ז"ל. את האות העניק לו ראש אכ"א, אלוף יניב עשור, שהיה אז מ"מ בגולני תחת פיקודו של אייל. "הטקס התקיים בנקודה בה נפרדתי ממנו לפני שנכנס ללבנון בפעם האחרונה", מספר אל"ם לסלוי, "לעמוד שם במקום הזה עם אבא של אייל, כשהוא מקבל בשמו את אות המערכה, היה מרגש מאוד עבורי".

"הטקס היה מיוחד מאוד - הייתי מוקף בחברים, במשפחה ובאנשים שלחמו יחד עם אייל, ושהיום משרתים במילואים איתי. אין לי מילים לתאר את התחושה הזו, חוץ מזה שאחרי 30 שנה - זו הייתה סגירת מעגל משמעותית במיוחד", חותם רס"ם לוי בהתרגשות.