"הוא עושה אותי אדם טוב יותר - וקצין טוב יותר"

"מה זה אומר להיות אבא לילד בעל 100% נכות?", אני שואלת את רס"ן א', סגן קמ״ן אוגדה בפצ״ן. הוא לרגע משתתק ואז מנסה למצוא דרך להסביר: "זה להיכנס לעולם ששמעת עליו המון, שכל החיים אתה רואה מהצד. אתה לא מבין מה קורה שם עד שלא תחווה את זה בעצמך - ואני אכן חווה אותו במלוא עוצמתו בשנים האחרונות".

נועם (שם בדוי), בנו של רס"ן א', אובחן במחלה ריאתית נדירה לפני כחצי שנה. היום הוא כבר בן 5, אבל כבר בשנה הראשונה לחייו הוריו הבינו שמשהו לא תקין. באופן תדיר סבל נועם מדלקות ריאה חוזרות, שהובילו לאשפוזים ארוכים בבית החולים.

"בכל פעם שהתפתחה דלקת, נועם היה רואה רופא מומחה ומתחיל אנטיביוטיקה. ברגע שהיינו מפסיקים לתת לו אותה הדלקת הייתה חוזרת. נכנסנו למעגל של תרופות, רופאים ואשפוזים", נזכר רס"ן א', "יצאנו במסע בירורים וכל שני וחמישי ביקרנו אצל מומחה אחר. לאחר שנה וחצי של תהליך גילינו שיש לו מחלה ריאתית חמורה, שמשמעותה 100% נכות".  

"אם נחבר את זה להיותי איש צבא, נבין שהאירוע מורכב עוד יותר", הוא מתאר, "אני משרת בבסיס סגור ואשתי היא מיילדת, כלומר עובדת במשמרות ארוכות בבית החולים - שנינו לא ממש בבית. בכל פעם שהילד מקבל התקף או שמתפתחת אצלו דלקת הוא בבית ולא בגן, אחד מאיתנו, משני ההורים, צריך להיות איתו. אפילו בשגרה אני חייב לוודא שאנחנו שומרים על כל מיני דברים שבלעדיהם נועם יגיע פשוט למצב של סכנת חיים".  

המורכבות הזו הובילה את רס"ן א' למחשבות על מעבר לתפקיד אחר בבסיס פתוח, אבל ברגע שנועם הוכר כנכה, פנו אליו אנשים ממרכז מצפים - מרכז שהוקם באגף כוח האדם על מנת לתת מענה למורכבות שבין הורות לשירות בצה"ל. בתוך המרכז, ישנה קהילה של יותר מ-500 הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, המקבלים מעטפת זכויות וליווי צמוד. 

מעבר לזה, רס"ן א' נכנס גם לפרויקט קטן יותר, ששמו "יוצרים קהילה", והוא שייך רק למשרתי פיקוד הצפון. מטרתו היא להפגיש בין אנשי הקבע שהם הורים לילדים מיוחדים, ולתת להם כלים, תמיכה וקבוצה משפחתית להשתייך אליה. ביום ראשון, הגיע הפרויקט לשיאו - ביום משותף לכלל חברי הקהילה.

"כשנכנסתי לפרויקט ולמרכז מצפים בכלל, התגלתה בפני קהילה מדהימה - שיודעת לחבק, להכיל ולוודא שאקבל את כל הזכויות שמגיעות לי", משתף רס"ן א', "ביום יום כל אחד מאיתנו מתמודד עם הדברים לבדו, וביום ראשון זכינו לשבת ולשמוע - להבין בפני אילו מורכבויות אנשים ניצבים ואיך הם מתמודדים איתן".

"הכנס הוא המקום לעצור ולחבק אחד את השני - לעמוד על הרגליים ולהפסיק להתבייש, למרות שזה לא פשוט בכלל", הוא ממשיך, "כיום אני אומר בגאווה שיש לי ילד שמוכר כנכה, ועם זאת אני אתן את השירות הכי משמעותי שאני יכול. מעבר, היותי אבא לילד כזה הופך אותי לאדם טוב יותר - וקצין טוב יותר". 

כשאני שואלת אותו מה יגיד להורים שרק נכנסו לעולם הצרכים המיוחדים, משיב רס"ן א' בפשטות: "המתכון להתמודדות עם אירוע כזה הוא פתיחות - להיות קשובים לעזרה ולעצות של אחרים. חשוב להיכנס לקהילה תומכת, כמו שיש לנו בפיקוד, ולשמוע מה יש לצה"ל להציע. אם תפתח קצת את הדלת - אנשים טובים יפתחו אותה בעוצמה".