ה'לביא' החדש של 810 רק הגיע לחרמון - וכבר משנה מציאות בשטח

אם יש מקום שיכול לשמש 'מקרה בוחן' מדויק לאופן שבו האמר חדש, אחרי כמעט שלושים שנות שירות, נכנס לשורות צה"ל - חטמ"ר ההרים (810) היא כנראה הבחירה המתבקשת.

שם, בין הר דב לחרמון, בגזרה בה שיפועים חדים, שלג וגובה של יותר מ-2,000 מטרים הם חלק מהשגרה המבצעית, כל כלי רכב נבחן מול שאלה אחת פשוטה, עוד לפני שהמנוע נדלק: איך מתמודדים עם האויב הראשוני - השטח?

בדיוק לשם כך הגענו עד לרכס המושלג, כדי להבין מקרוב איך נראה, מרגיש ונוסע ה'לביא' - הגרסה המחודשת של ההאמר הוותיק, שהגיע לשימוש ראשוני ביחידת הניוד ההררי של החטיבה. מבחוץ, רוב הסיכויים שלא תבחינו בחידוש, ואולי לרגע הוא יראה זהה למקור, אבל בגובה שבו אנחנו נמצאים, מגלים די מהר שזה כבר סיפור אחר לגמרי.

בהאמר הישן, יש כ-160 כוח סוס, וב'לביא' החדש הנתון כבר מטפס לכ-190. המומנט - אותו כוח שמאפשר לאמצעי הניוד להמשיך ולתפקד גם בעלייה תלולה או בשיפוע חד, זינק גם הוא, ואיתו כושר ההעמסה עלה ביחס לגרסה הישנה.

"יש מעט הבדלים במראה, אבל השינוי האמיתי - נמצא בפנים", פותח מפקד היחידה, רס"ן א', תוך שהוא מתפעל את ה'לביא' בזמן אמת, "המנוע שונה, שולבה מערכת טורבו שלא הייתה קיימת בדגמים הקודמים, וזה לצד שדרוג הקירור וחיזוק הבלמים. נוסף לכך, הוטמע מנגנון הגה ואוורור חדש, ותאורת לד שהחליפה את הלהט".

"אולי יותר מהכול, קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר היא מערכת הטורבו", מוסיף המפקד, ומבהיר מיד שהיא ראשונה מסוגה - ובלעדית לדגם החדש, "ככל שעולים בגובה, אחוז החמצן באוויר צונח, וכמו שלבני האדם קשה יותר לנשום - כך גם למנוע. המערכת הזו עונה בדיוק על הצורך הזה, ומסייעת לו להזרים אוויר בצורה יעילה בהרבה".

אחרי שקיבלנו שיעור קצר במכונאות, התחלנו בנסיעה. "אתה מבצע משימות, מטפס במעלה ההר ממש כמו שאנחנו עושים עכשיו", מסביר רס"ן א', "ומגיע לגבהים לא שגרתיים בתוואי מאתגר. וכשרואים איך הוא מצליח לתפקד בצורה מדויקת ורציפה - זה ההישג האמיתי".

למרות ההחלפה, המשימות המבצעיות לא משתנות - אלא רק הדרך לבצע אותן. "בסוף זו אותה הפעילות", הוא מדגיש, "בין אם מדובר בניוד לוחמים, בפינוי פצועים או בתספוק לוגיסטי למוצבים, השוני נעוץ ביכולות ובביטחון שהוא מעניק, בזכותם אנחנו מבצעים ומעזים הרבה יותר".

ואם צריך דוגמה מספרית שתמחיש את זה, לרס"ן א' יש אחת ברורה: "בעבר לעלות לפסגת החרמון היה לוקח לי מספר דקות, היום זה כבר פחות. זה אולי נשמע כמו שינוי קטן, אבל בגזרה מבצעית כל דקה יכולה להיות קריטית, וזה יכול להיות לא פעם ההבדל בין פעולה מוצלחת לאחת שלא".

הסיבה לכניסת ה'לביא' דווקא עכשיו, לא החלה במלחמה - אבל בהחלט קיבלה בעקבותיה דחיפה חזקה. בצבא הבינו שאת ההאמר פשוט אי אפשר להחליף. "הוא אולי לא הכי מהיר או חזק", מפקד היחידה מסביר, "אבל בקרב, הוא אופטימלי ועמיד לאורך זמן".

מרגע קליטתו, בחנו הלוחמים לא מעט את יכולות הרכב, אך פעילות אחת בדרום לבנון זכורה לרס"ן א' במיוחד. "הייתה מורכבות עם ההגעה לשטח, בגלל הטופוגרפיה שלו", הוא משחזר, "אבל הוא הציג ביצוע מדויק ומהיר, למרות המשקל הכבד שהועמס עליו".

ומבחינתו, זו הייתה חותמת האיכות: "באזור תלול כמו שלנו, צריך שהוא ידע לנסוע בצורה זורמת ומהירה. ה'לביא' נשאר כלי קל ולא ממוגן - וזה היתרון שלו".

בכל זאת, גם עכשיו, היחידה נמצאת בתהליך למידה. "אנחנו מתרגלים איך לתפעל תקלות", הוא מתאר, "איך הוא מגיב במקומות מסוימים, מה נכון לנו ומה צריך לשפר".

מעבר להסברים המקצועיים, קשה להתעלם מההתרגשות שה'לביא' עורר ביחידה הצעירה, שזכתה להיות מהראשונות להצטייד בו. "מעט מאוד אנשים בצבא זוכרים מה זה לקבל האמר חדש", הוא מחייך, "מבחינתי זו הוכחה להערכה על העשייה שלנו. מבינים שאנחנו עושים כאן משהו חשוב, ומאמינים בנו שנוכל להוביל משימות מורכבות, בדיוק כמו יחידות ניוד אחרות".

במבט קדימה, שאיפותיו אינן עוצרות כאן. "אני מקווה ששנה מהיום נכפיל את הכמות בצה"ל וביחידה, והישנים יצאו לפנסיה בצורה מכובדת", הוא צוחק.

ועד שזה יקרה, ה'לביא' ממשיך להיבחן מדי יום ולילה: "חובת ההוכחה עליו, כמו גם עלינו, קיימת תמיד. בכל פעם שהוא עושה את עבודתו נאמנה, יש סיפוק אדיר והבנה שאנחנו צעד אחד קרובים יותר להשגת המטרות שלנו".