השריונרים של 71 בתרג"ד ראשון מאז אוג' 23

יום שני שעבר, קצת אחרי 04:00 בבוקר. השמש עוד לא באמת הספיקה לשלוח קרניים לעבר רמת הגולן, וכבר הטנקים של גדוד 71 החלו להתקדם. 

עבור מאות השריונרים שב-3 השנים האחרונות שעברו כמעט בלי הפסקה בין משימות לחימה בצפון ובעזה, לא מדובר במחזה חריג. אלא שהפעם, עשו זאת במסגרת אימון שלא ראו כמותו ב'רשף' מאז אוג' 23'.

"לפני המלחמה, הגדוד תפס קו בצפון, ומה-7 באוקטובר, מיד המשיך ללחימה ברצועה. כשמשימה אחת הסתיימה, הבאה כבר חיכתה מעבר לפינה", סא"ל ד', המג"ד, מסביר את פרק הזמן שעבר מאז התרג"ד האחרון. עכשיו, נוצר סוף סוף חלון קצר בו הם יכולים לחזור ל'שורשים'. 

"המ"מים והמ"פים התרגלו לטופוגרפיה מסוימת בדרום, ולחיכוך בטווחים קרובים. ופתאום הם שבים להילחם במרחב שבו הקרקע עצמה הופכת לאתגר, עם שטחים פתוחים וחשופים", הוא ממשיך, "כאן חייבים לטפס, לנוע עם הכוחות האחרים, למצות ביחד חי"ר, שריון, הנדסה, רחפנים, ארטילריה, איסוף, תקשוב ולוגיסטיקה - ולחבר את הכול לדבר אחד".

זה בדיוק מה שניסו לעשות לאורך כמעט יממה רצופה - לייצר תמונת קרב שתהיה הכי קרובה למה שעתידים לפגוש הלוחמים. ואחרי לא מעט הכנות מקדימות, התרגיל החל בתקיפה בתוואי הררי. "הפעלנו מול הכוחות רחפנים שדימו אויב. זה לא עוד אקט שאתה עושה וממשיך הלאה. התמקדנו ממש בהתנהלות המפקדים ואיך הם שינו אסטרטגיה בהתאם לאיום".

בתרחיש אחד, למשל, התגלתה נקודה שדורשת חיזוק. לא הכול פעל בדיוק כפי שציפו - וזה, מבחינת המג"ד, היה חלק מהמטרה. "לפעמים מ"פ מסיים קטע בתרגיל ומרגיש שהוא לא היה מספיק טוב", הוא מסביר, "אני אומר לו - מצוין, עכשיו אתה יודע מה צריך לשפר. אולי פספסת היום, אבל בקרב הבא תגיע יותר מוכן".

השעות עברו, התרחישים התנהלו בזה אחר זה, ולקראת הערב התווסף עוד משתנה משמעותי: החושך. הירי החם נמשך מהיום לשעות הקטנות של הלילה. "לוחמה ללא אור היא מקצוע לכל דבר", הוא קובע, "איך אתה מזהה את הכוחות שלך, מסייע לכוח אחר שפועל לידך, ומפעיל אש בצורה מדויקת ובטוחה - זה דורש ביטחון, מקצועיות ובעיקר הרבה מאוד תרגול".

בתרג"ד האחרון השתתפו כאמור מאות לוחמי 71, אבל לא רק הם. "לצידם פעלו גם גורמי אש, איסוף ולוגיסטיקה, וכוחות שדימו את האויב הספציפי", מפרט המג"ד.  "כל זה לצד עשרות כלי רק"ם מרכזיים. במשך כמעט 20 שעות נדרשו כולם לא רק להתקדם לעבר היעד, אלא גם להתמודד פעם אחר פעם עם 'חיכוך' מכוון. אלו הרגעים בהם אתה נבחן באמת".

"אנחנו מתרגלים חיכוך בכמה מצבים", הוא מבהיר, "בין אם זה האידיאל בו פגענו באויב ללא נפגעים לנו, ובין אם חלילה יש פצועים או הרוגים. וגם אז, ברגע שיש נפגעים - אתה לא עוצר את התרגיל. עכשיו צריך לפנות אותם לכלים על הציר, לחבור לכוח הרפואי ולהמשיך את הפינוי". 

גם כאן, הקרקע שינתה את כללי המשחק. בניגוד לחלק מהמרחבים שבהם פעל הגדוד, לא כל נקודה נגישה לפינוי, והצוותים הרפואיים נדרשים ליכולות יותר מורכבות.

עבור 71, החיבור הזה היה משמעותי במיוחד. לא רק בגלל הזמן שעבר מאז התרג"ד האחרון, אלא גם מפני שחלק גדול משדרת הפיקוד שלו התחלפה לאחרונה. סא"ל ד' עצמו נכנס לתפקיד לפני חודשים ספורים: "זה היה מצוין עבורנו. גם בשבילי כמג"ד וגם בשביל המ"פים. מעבר למקצועיות, נוצרה כאן שפה משותפת. הכוחות מכירים אחד את השני, יודעים את השמות של מי שנמצא לידם, מבינים את החוזקות והחולשות אחד של השני - וככה הרבה יותר נכון להגיע למשימה".

ולמרות העובדה שרבים מהלוחמים כבר צברו ניסיון רב, ואולי נדמה שהם לא זקוקים להכנה נוספת, דווקא ההפך הוא הנכון. "יש לפעמים תחושה שכל מי שבצבא מספר שנים ברצף מבצע את אותה העבודה בלי שינויים - וזה לא נכון", הוא מבהיר. "אנשים מתחלפים, תפקידים משתנים וגם מי שצבר ניסיון, צבר אותו בסוג מסוים של לחימה. בדיוק בגלל זה צריך לחזור ליסודות ולתרגולות, ולא ליפול לשאננות".

"כמו שהאימון מייצר כשירות, הוא גם מייצר אמון. מההבנה המנטלית של האתגר ועד הדברים הפיזיים הכי קטנים - אנחנו מגיעים מוכנים יותר", מסכם סא"ל ד', ובוחר לשתף במשפט שמלווה את 71 מקרוב, "'כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף' (ספר איוב). במשך שנים בגדוד התעמקו בעיקר בחלק השני, ההצלחות. אני בוחר לקחת את כולו, כי אלו דברים משלימים: אנחנו בגדוד 'רשף' אנשי עמל - ומרוויחים את ההישגים שלנו דרך עבודה קשה".