זה מה שקורה כשה'נשרים' האדומים עולים להתקפה בצפון

כבר בלילה הראשון לכניסה ללבנון עם תחילת 'שאגת הארי', התקבלה בחטיבת המילואים 226 של הצנחנים ('עוצבת הנשר') החלטה ששינתה לגמרי את צורת הפעילות. במקום להתקדם שלב אחר שלב ולטהר כל שטח בנפרד, בחרו הכוחות בגורם ההפתעה - כדי לתפוס ברגע אחד את כלל מרחבי הלחימה.

"זו הייתה החלטה אמיצה שנשענה על הביטחון בחטיבה ובלוחמים שלה", מספר סא"ל מ', מג"ד 9263, "המטרה הייתה להגיע מהר, לייצר אחיזה חזקה בשטח ולמנוע מהאויב זמן להתארגן מחדש".

אותו לילה ראשון, כפי שהוא משתף, הפך לאחד הקרבות המורכבים ביותר של החטיבה לאורך המלחמה, תוך התמודדות עם אש ותוואי הררי ומאתגר. "הצלחנו להפוך אזור 'לחימה' לאזור 'הגנה'", חושף המג"ד, "כלומר, אם בעבר צה"ל היה צריך לתקוף כדי בכלל להיכנס לשם, היום זה מרחב שמגנים ממנו על יישובי הצפון. זה אולי הדבר הכי משמעותי מבחינתנו".

פעילות 226 הייתה במוקד המאמץ הנוכחי של אוגדת המילואים 'עוצבת המפץ' בלבנון, וכללה לא מעט חיסולים של מחבלי חיזבאללה. תיעוד של אחד מהם, פורסם ממש בימים האחרונים: מחבל חמוש שהתקרב אל הכוחות ובסגירת מעגל מהירה בה תקפו וחיסלו את המחבל באמצעות הרחפן, בעת שניסה להימלט על אופנוע. 

היבט משמעותי נוסף במבצע הקרקעי היה הפעילות ההנדסית הרחבה. קצין ההנדסה של החטיבה, רס"ן ע', היה אחראי על כלל המשימות האלו - מהפעלת כלי צמ"ה ועד לעבודה עם יחידות מיוחדות ויהל"ם. כך, פתחו הוכחות צירים חיוניים להתקדמות פנימה, השמידו מבנים מופללים, ואיתרו מטענים, משגרי נ"ט ותשתיות אויב נסתרות שאיימו על הלוחמים.

אחת המשימות המרכזיות הייתה השמדת תת"ק חיזבאללה. "האויב יכול לשהות שם, לצאת לביצוע ירי ולחזור במהירות למנהרה", מסביר רס"ן ע', קצין ההנדסה של החטיבה, ומי שאחראי על כלל המשימות האלו - מהפעלת כלי צמ"ה ועד לעבודה עם יחידות מיוחדות ויהל"ם. 

יחד, השמידו 226 כ-5 תת"קים ששירתו את הארגון בצורה זו. במנהרה אחת, שאורכה היה 120 מטרים, השתמשו ביותר מ-20 טון חומר נפץ. 

בנוסף, איתרו המילואימניקים של 226 גם 'בורות ייקוש' - מטעני חבלה גדולים שהוטמנו מתחת לצירי התנועה המרכזיים. "מצאנו כאלו גם עם 900 קילו של חומרי נפץ", הוא מתאר, "ידענו לזהות את הנקודות האלו ולסלק את המטענים לפני מעבר הלוחמים שלנו". כל מקרה כזה דרש שעות ארוכות של עבודה מדויקת וקפדנית, כדי להבטיח התניידות בטוחה.

משימת ניקוי השטח לקחה אותם עד כביש החוף המרכזי של לבנון, כמו המקביל שלהם לכביש 2, רק ממולכד. לפעילות הצטרפו צוותי סילוק פצצות וכלי צמ"ה, שלאחר יותר מ-15 שעות, הצליחו להשלים את פתיחת הציר לכל אורכו ולאפשר מעבר רציף של כוחות ולוגיסטיקה.

על הדרך, התמודדה החטיבה גם עם מכשול שמנע מעבר של טנקים וכלים כבדים. בשל כך, לראשונה מאז מלחמת לבנון הראשונה, הוקם באזור "גשר מספריים" - מעבר הנדסי שנועד לאפשר את המשך התנועה של משקלים כבדים.

עבור רס"ן ע', לתקופת הלחימה יש גם משמעות אישית מאוד. כתושב הגליל העליון, משפחתו חוותה מקרוב את ירי חיזבאללה לעבר יישובי הצפון. "כל יעד שאנחנו משיגים מלווה בתחושת שליחות עמוקה", הוא מעיד, "כדי להסיר את האיום מהבית, המשפחות והקהילות שלנו".

ובתוך כל זה, יש מילואימניקים שנקראו לשירות תוך זמן קצר, ומאז ממשיכים לעמוד שוב ושוב באתגרים בגמישות ובמקצועיות. "תוך פחות מחצי יממה, עלינו על מדים וכבר תפסנו משימה", הוא מספר, "תוך 6 שעות עברנו מגזרת הגנה לגזרת העומק, ממנה לים תוך 4 שעות, ואז מהים לרכס תוך שעתיים".

גם מג"ד 9263 גאה מאוד באנשיו, אחרי שבשטח ראה את חניתה באופק והבין עד כמה קריטית אחיזתם בתשתיות האויב. "זה הגדוד הכי טוב שיש", הוא מכריז בסיפוק, "אנחנו כבר בסבב השביעי שלנו, רחוקים מהבית ומהשגרה, ובכל זאת הייתה התייצבות מאוד משמעותית - ועשייה חשובה למען ביטחון המדינה שלנו".