מארש צה"ל כפי שמעולם לא שמעתם

"כששומעים את מארש צה"ל בכל יום עצמאות, חושבים שהוא נולד עם המדינה", אומר בחיוך יואב תלמי, "כולם מתפלאים לדעת שהמלחין עדיין חי ובועט". את תלמי, בן ה-74, שמנהל לוח זמנים צפוף במיוחד, הצלחנו בקושי לתפוס לשיחה קצרה - בין הרצאה באוניברסיטה לבין חזרה של אחת התזמורות עליהן הוא מנצח.

"עד שנת 1963 לא היה מארש רשמי לצה"ל", הוא מספר, "עד אז ניגנו בכל המצעדים את 'כיתתנו בלילה צועדת'" - הוא מתחיל לזמזמם את המנגינה. באותה תקופה היה תלמי רק בן 19, אך שגרת חייו הייתה עמוסה לא פחות, כשבמקביל לשירות בתזמורת צה"ל, למד באקדמיה למוזיקה.

ייתכן מאוד ששילובם של השניים הוא שהוביל לזכייתו של תלמי בתחרות המארשים באותה שנה. "באקדמיה למדתי ניתוח קומפוזיציה ובתזמורת רוב הזמן ניגנו מארשים, ועוד את הטובים ביותר", מתאר המלחין, "מטבע הדברים, בין 206 המארשים שנכתבו על ידי טובי המלחינים בארץ ונשלחו לתחרות בעילום שם, הייתה גם יצירתו של תלמי - "צה"ל צועד". "אנחנו ניגנו את כל היצירות, ומנצח התזמורת, יצחק (זיקו) גרציאני, בחר את הטובים ביותר", הוא נזכר. "עברנו מארש אחר מארש, וכל פעם הוא אמר 'זה זבל, זה זבל' וזרק את התווים - עד שהגיע ליצירה שלי. 'הנה! סוף סוף מישהו שיודע לכתוב מארש', הוא אמר אז, ואני ישבתי בשקט".

יואב תלמי מנגן באופוניום. מאחוריו - אראלה, לימים אשתו

"רק שניים או שלושה מחבריי לתזמורת ידעו ששלחתי מארש לתחרות", מודה תלמי, "ביניהם אראלה, נגנית הפיקולו שהפכה לימים לאשתי". רק כשנודע לו שיצירתו היא אחת מבין ה-12 שעלו לגמר, ושקיים הסיכוי שיזכה ויצטרך לעלות לבמה במקום לנגן - חשף את הסוד בפני מפקדו.

"המארשים שהגיעו לגמר נוגנו על ידי התזמורת לקהל הרחב בהיכל התרבות, וגלי צה"ל העבירו את הטקס בשידור ישיר לכל הבסיסים", הוא משחזר, "זאת על מנת שכל החיילים יוכלו לבחור במארש האהוב עליהם, בנוסף לשופטים ולקהל. כשנגמר הערב, הסתבר שהמארש שלי זכה פה אחד בשלושת המחנות! הוא הוכרז אז למארש הרשמי של צה"ל והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה".