בשעות הבוקר של אותו היום בוצעה הערכת מודיעין במטה חיל הים. קצין בכיר ממספן מודיעין העלה אפשרות שחזבאללה מצויד בטילי חוף-ים איראניים, אך אמירה זו נשללה ולא הופצה.

בשעות אחר הצהריים אישרה הממשלה להפציץ מטרות צבאיות ברובע הדאחייה בביירות, בו היו ממוקמות מפקדות של ארגון חזבאללה. בשעות הערב החלה ההפצצה בביירות. תפקידן של ספינות הטילים היה לשמור על הסגר הימי בטווח 8 מייל מביירות. הן הפליגו, על פי הוראות החיל, בקרבת החוף במצב סיור ולא במצב קרב.

בשעה 20:42 בערב, שיגר חזבאללה מחוף לבנון שני טילי חוף-ים. טיל אחד החטיא את הספינה בכ-65 קילומטרים והטביע ספינת סוחר זרה. הטיל השני פגע בספינת הטילים "אח"י חנית". יותר מ-80 קצינים וחיילים הפליגו עליה באותה שעה, ביניהם אנשי צוות, אנשי מודיעין וצוות של מסוק ימי. הטיל פגע בחלקה האחורי של הספינה, במנוף, והצית שריפה גדולה. כתוצאה מהפגיעה נהרגו ארבעה חיילים, נזק כבד נגרם לספינה וחלק גדול ממערכות החשמל בה הושבתו.

בשעות הבאות עשה צוות הספינה מאמץ גדול כדי לשמור שהספינה לא תטבע. אחדים מהמפקדים נפגעו משאיפת עשן כיוון שהורידו את מסכות ההגנה כדי שהחיילים ישמעו את הוראותיהם טוב יותר. הספינה, שאיבדה את יכולת התמרון שלה, הוקפה בספינות טילים אחרות שהגנו עליה מפגיעות נוספות, ולבסוף חולצה לנמל אשדוד.

יום לאחר הפגיעה הורה מפקד זרוע הים דאז על הקמת צוות לתחקיר מבצעי של האירוע.

יום קודם לכן פוזרו כרוזים בביירות שהזהירו כי "בקרוב תהיה הפצצה". עד הצהריים רבים מהתושבים עזבו את האזור, אולם חזבאללה שיגר מסר ברור לישראל באמצעות תחנות התקשורת: אם צה"ל יפציץ בביירות, חזבאללה יפציץ את חיפה.

באותו הערב, כינסה הממשלה ישיבה בה דנו באפשרות הפצצת מטרות צבאיות ברובע הדאחייה בביירות, בהם נמצאו מפקדות של חזבאללה. בישיבה הובהר כי רוב האזרחים הלבנונים עזבו את האזור בעקבות הכרוזים. ההחלטה עברה בישיבת הממשלה.

בשעות הערב המוקדמות החלו ההפצצות של חיל האוויר ברובע. המטוסים הישראלים מוטטו את רבי הקומות שבהם שכנו מפקדות חזבאללה וגרמו להרס עצום. בין היעדים הייתה תחנת הטלוויזיה "אל מנאר" שנהרסה, אולם שידוריה שוקמו כעבור דקות ספורות.

בשעה 20:00 בערב הרמטכ"ל דאז, רא"ל (במיל') דן חלוץ כינס מסיבת עיתונאים. במקביל, נשא חסן נסראללה נאום בתחנת "אל מנאר" בו הציע לתושבי ביירות: "להביט לעבר הים התיכון כי עכשיו תופגז בו ספינת טילים של צה"ל". 

במהלך הלילה הונחתו במסוקים כ-200 לוחמים מהכוחות המיוחדים של סיירת מטכ"ל ושלדג במרחב הבקעא. המטרה הראשונית של המבצע הייתה לקחת בשבי רופא אירני שדווח כי נמצא באזור ונחשד כי טיפל בשני החיילים שנחטפו עם פרוץ המלחמה.

הכוחות פשטו על בית החולים ועל שכונה סמוכה לו בה התגוררו בכירים בארגון. הלוחמים בצעו סריקות וניהלו קרבות קטנים מול כוחות עורפיים של חזבאללה. כמה מאנשי הארגון נהרגו, וכשסיימו הכוחות את משימתם, הם לקחו עימם חמישה שבויים, ושבו ארצה ללא נפגעים. בתום המלחמה שוחררו השבויים והוחזרו ללבנון לאחר שלא הוכח כי היו פעילי חזבאללה.

ערב ה-4 באוגוסט לוחמי שייטת 13 התכוננו למבצע התנקשות בבכיר חזבאללה שעל פי הערכות מודיעין שהה בדירת מסתור בצור. הלוחמים אספו ציוד רב ויצאו עם כלי השיט לכיוון חופי צור. בערך בחצות, ירדו הלוחמים מהסירות אל המים והתקדמו לכיוון העיר. הם הגיעו לחוף בבטחה והחלו להתקדם לכיוון הדירה.

צוות בליווי מפקד נוסף נכנס אל הבניין וזיהה אדם בלבוש אזרחי שענה לתיאור של בכיר החזבאללה אותו רצו לתפוס. מהר מאוד הם הבחינו כי בחדר נמצאים פעילי חזבאללה נוספים. במקום התפתח קרב יריות ו-8 לוחמים נפצעו.

צלפים של השייטת שהוצבו במקום סייעו לכוחות ומפקד הכוח הורה לכולם לעזוב את הבניין.

השכונה כולה התעוררה ואנשי חזבאללה החלו בירי כבד לכיוון הכוחות, לוחמים רבים נפצעו. למקום הוקפצו מסוקי קרב לסיוע. הם חיפו על הלוחמים שהלכו לכיוון הפרדסים כשהם סוחבים את חבריהם הפצועים. רופא השייטת החל לטפל בפצועים בתוך הסבך. כרבע שעה לאחר מכן רצו הכוחות לכיוון הים, שם חולצו על ידי המסוקים ושבו ארצה.

מאוחר יותר התברר כי הבכיר אותו חיפשו הלוחמים שהה בדירה אחרת, והאנשים אותם הרגו היו מאבטחיו.

יחדת מגלן נשלחה לבצע פעילות מיוחדת באזור ראס ביאדה, על מנת להשמיד את משגרי הרקטות לטווח קצר של חזבאללה. חיל האוויר, שכבר בימי הלחימה הראשונים הצליח להשמיד את רוב משגרי ומחסני הרקטות לטווח הארוך, התקשה להגיע אל משגרי הרקטות לטווח הקצר. כמותם הייתה גדולה משמעותית, והיקף פיזור המחסנים ועמדות השיגור היה רב. לאורך כל המלחמה הקטיושות קצרות הטווח נותרו אחת הבעיות הקשות ביותר של העורף הישראלי, שספג מטחי טילים רבים, בעיקר בגליל.

לאחר שביצעו נוהל קרב מדויק, הלוחמים החלו בפעילות חשאית ומסוות במרחב. הם נשכבו בתוך עמדות מוסוות ובמהלך השבועיים הבאים (עד ה-15 באוגוסט) תצפתו, ואיתרו משגרים של רקטות קצרות טווח. בכל פעם שאותר משגר, הכוחות פגעו בו, תוך כדי מאמץ שלא לפגוע בחפים מפשע. במהלך הפעילות נמנעו החיילים מפגיעה ישירה במחבלים שזיהו, על מנת שלא לחשוף את מיקומם, ומתוך הבנה כי "ציד משגרי הרקטות" יתרום למאבק המלחמתי.

עד תום המבצע השמידו הכוחות כ-140 מטרות, רובן משגרי רקטות, משאיות תופת, תשתיות ומפקדות. המבצע הוביל להפחתת מספר הרקטות קצרות הטווח שנפלו באזור נהריה ועכו, ונחשב לאחד המוצלחים ביותר שהיו במהלך המלחמה.

מהתצפיות עלה כי מבניין שממוקם מחוץ לכפר קנא יורים מספר גדול של קטיושות לעבר ישראל. חיל האוויר תקף בתים וכבישים בכפר, כדי להקשות על חזבאללה להניע את כלי הרכב שעליהם היו המשגרים. בלילה שבין ה-29 ל-30 ביולי, תקף חיל האוויר בכפר קנא שלוש פעמים. 28 מתושבי לבנון נהרגו.

הממשלה החליטה להגביל את פעילות חיל האוויר כנגד מטרות בלבנון, עד לסיום התחקיר הצה״לי על האירוע והפקת הלקחים בעקבותיו. במקביל, הוחלט לאפשר באמצעות מנגנון התיאום של האו״ם מעבר בטוח למשך 24 שעות לכל תושבי דרום לבנון המבקשים להתפנות צפונה.

לילה קודם, אוגדה 98 שלחה במסוקים כוחות של צנחנים במילואים, והם נחתו באזור הכפר יעטר. בבוקר ה-12.8 שני גדודי צנחנים סדירים נועדו להצטרף אליהם בכפר. הכוחות עלו על המסוקים באיחור, מה שגרם לכך שהמסוקים נחתו כשאור הירח מסגיר את מיקומם.

מעט לאחר שהמריא אחד המסוקים כדי לשוב ארצה, הוא נפגע מטיל, המסוק נטה על צידו והתרסק. חמשת אנשי הצוות ששהו בו נהרגו במקום.

כוחות הצנחנים היו אמורים לתפוס במשך הלילה בתים באזור ג'בל-עאמל, אולם העיכוב בלוח הזמנים לא אפשר זאת וביום שלאחר מכן, הם הסתתרו בשיחים בשטח הפתוח. למחרת התקבלה ההוראה לעצור את הפעילות ולהמתין להפסקת האש, כך שכל המשך המבצע המוסק לא יצא לפועל ומטרותיו לא הושגו.

אחת הפלוגות של חטיבת המילואים נשלחה אל בית מבודד, שקומתו העליונה כבר היתה תפוסה על ידי לוחמים מפלוגות אחרות. בסך הכל, שהו במבנה עשרות לוחמים. בשעה 12:00 בצהריים, פגע הטיל הראשון בבית ותוך מספר דקות פגע במקום טיל שני. תשעה מלוחמי גדוד ההנדסה של האוגדה נהרגו, ו-29 לוחמים נוספים נפצעו. הכוחות פינו את הנפגעים רחוק ככל האפשר מהבתים אל מטע זיתים שבו המתינו לחילוץ. לאחר ארבע שעות, הגיע למקום כוח של חטיבת כרמלי שחילץ את הפצועים ואת ההרוגים לישראל במסע אלונקות רגלי. שאר כוחות החטיבה החלו להתקדם צפונה, לכיוון הכפר רשף ולהשלמת משימתם.

בלילה שבין ה-30 ביולי ל-31 ביולי החלה חטיבת הצנחנים להיערך למבצע התקפה בכפר עיתא א-שעב.

פעילות החטיבה נועדה להתבצע במקביל למתקפה של חטיבות מילואים במרחב הכפרים שיחין ורג'מין כחלק ממבצע רחב.

באותו לילה הסביר מפקד החטיבה כי מטרת התקיפה היא לכתר את הכפר, לפגוע במחבלים הנמצאים בו, לאתר אמצעי לחימה ולאסוף מודיעין. הוא חילק את הגדודים כך שיוכלו לפעול במקביל בכל שטחי הכפר.

מה-1 באוגוסט ועד ה-3 באוגוסט פעלו גדודי חטיבת הצנחנים בכפר עיתא א-שעב, נתקלו במחבלים רבים וניהלו קרבות. במהלך יום זה נהרג אחד מלוחמי החטיבה בהיתקלות מול מחבלים באחד הבתים. מאוחר יותר, לוחם וקצין נוספים מהחטיבה נהרגו מירי נ"ט לעבר הכוחות.

ב-2 באוגוסט המשיכו הקרבות ולוחם נוסף נהרג מפגיעה של טיל נ"ט.

 ב-3 באוגוסט הורחבה הפעילות בכפר, והלוחמים הסתייעו באש מסוקי קרב וארטילריה.

הקרבות במרחב עיתא א-שעב היו מהקשים והמורכבים שידעה החטיבה במלחמה.

ב-23 ביולי חטיבות גולני והצנחנים כיתרו את העיירה בנת ג'ביל. הצנחנים השתלטו על שטחים ממערב לעיירה וגולני על השטחים שממזרח לה. הכיתור לא הושלם מצפון על מנת לאפשר לאזרחים להימלט לעומק לבנון, ובכך לבודד את המחבלים. מטרת הפעולה הייתה לפעול נגד פעילי טרור, ולמצוא משגרי רקטות ואמצעי לחימה במרחב העיירה. מאוחר יותר הצטרפה למשימה גם חטיבה 7. הקרבות בבנת ג'ביל נמשכו עד ה-29 ביולי ונחשבו לקרבות קשים ומורכבים בשל תוואי השטח.

ב-24 ביולי לפנות בוקר הגיע גדוד של חטיבת גולני לדרום מזרח העיירה בנת ג'ביל, והשתלט על מספר מבנים.

חטיבת הצנחנים הגיעה ליעדיה רק בשעות האור והתמקמה בבתים ממערב לבנת ג'ביל.

כוחות צה"ל נתקלו בכוחות חזבאללה והקרבות נמשכו לכל אורך היום.

מסוק קרב של חיל האוויר תקף ופצע 14 חיילים מגדס"ר גולני ששהו בבית בבנת ג'ביל וזוהו בטעות כאנשי חזבאללה. שני טנקים מגדוד 52 של חטיבת השריון 401 נשלחו לחלץ את לוחמי גולני ונפגעו בדרכם. הטנק של המג"ד עלה על מטען ואחד מאנשי הצוות נהרג. הטנק השני נפגע מירי נ"ט ומפקדו נהרג.

לקראת ערב קיבלו מפקדי הצנחנים הוראה מהפיקוד לפיה יש להתכונן לנסיגה לגבול ישראל עם רדת החשיכה שביום למחרת.

ב-3:00 לפנות בוקר - גדוד של חטיבת גולני קיבל פקודה להתקדם צפונה ללב העיירה. מפקד הגדוד חילק את הכוחות לשניים - פלוגה אחת המשיכה איתו לכיוון צפון מזרח, ופלוגה שנייה התקדמה עם סגנו לכיוון צפון מערב.

השטח בו פעל הכוח של סגן מפקד הגדוד היה שטח בנוי שכלל טרסות, חומות אבן, ומבנים במפלסים שונים. תוך כדי התקדמות בשטח ניסו חיילי הפלוגה לפרוץ לאחד הבתים ללא הצלחה. בשלב זה אנשי חזבאללה שישנו בבתים סמוכים התקדמו לעבר הכוח והחלו לירות ולזרוק רימונים לכיוונו.

מפקד מחלקת החוד עם כמה מחייליו נתקלו בחומת לבנים, שמצידה השני עמדו אנשי חזבאללה, ופתחו בירי. הלוחמים נפצעו וסגן מפקד הגדוד יצא עם כוח נוסף לחלצם. כשהגיעו, החלו להעניק טיפול ראשוני לפצועים, אך הותקפו גם הם מאנשי חזבאללה שעמדו בצידה השני של החומה.  אחד הלוחמים דיווח שהסמג"ד קפץ על רימון שנפל סמוך אליו, חסם אותו בגופו כדי להגן על חייליו, ומצא את מותו.

ניסיונות איגוף וחילוץ נוספים כשלו והוסיפו שמות נוספים לרשימת ההרוגים והפצועים שהביאו לפגיעה קשה בשרשרת הפיקוד. רק כעבור מספר שעות בעקבות ניסיון איגוף מוצלח של כוח בפיקוד קצין המבצעים של הגדוד, וסיוע של מסוקי קרב, התבצעה חבירה אל הכוח הנצור בשטח ונפתח מאמץ חילוץ מפרך. ההרוגים פונו מזירת הקרב רק עם רדת החשכה לאחר מאמצי חילוץ תחת אש.

בתחקיר שנערך מאוחר יותר העריכו כי הלוחמים הגיעו במקרה לעמדת שיגור בה שהו עשרות אנשי חזבאללה שישנו בבתים הסמוכים ויצאו מדי פעם לשגר קטיושות. הכוח מצא עצמו בעמדת נחיתות משמעותית, בעיקר מפני שלא הכיר כראוי את השטח הבנוי בו לחם ולא היו בבעלותו אמצעי פריצה. עשרות אנשי חזבאללה נהרגו.

קרב זה הפך סמל לגבורת לוחמי חטיבת גולני: המפקדים המשיכו להילחם במשך שעות תחת אש תופת מול אנשי חזבאללה, הלוחמים חזרו פעם אחר פעם למטע עצי הזית וחילצו על גביהם את החיילים ההרוגים והפצועים תחת אש.

קרב מארון א-ראס היה הקרב הקרקעי הראשון במלחמת לבנון השנייה. בקרב לקחו חלק כוחות של  צנחנים, מגלן, שריון, הנדסה ואגוז שנלחמו מול יחידה מיוחדת של חזבאללה. מדובר בכפר שרובו שיעי, אשר בצמוד אליו נמצאת גבעת שקד.

בבוקר ה-20 ביולי, תקפו כוחות צה"ל את הכפרים סמוכי הגבול. כוח של חטיבת הצנחנים נכנס לכפר מארון א-ראס, וניהל קרבות ירי מול אנשי חזבאללה. בחילופי האש נהרגו עשרות מחבלים, בהם מפקד בכיר. הלוחמים לא נפגעו.

עוד באותו יום הוחלט לשלוח כוחות מיחידת אגוז לאזור על מנת לסייע לכוח צנחנים. הם התקדמו לכיוון מארון א-ראס באור יום על אף הסיכון הרב והשתלטו על מספר בתים בפאתי הכפר. בכניסה לאחד הבתים נהרג לוחם אגוז מאש חזבאללה.

מאוחר יותר זיהה קצין ביחידה רכב ובו אנשי חזבאללה שנמלטים מהמקום. הוא פתח במרדף אחריהם לכיוון בנת ג'ביל, ירה ופגע ברכב. בשלב זה הכוח בפיקוד הקצין נותר חשוף לירי של חזבאללה מכיוון בנת ג'ביל. הלוחמים ניסו להסתתר אך נורה לעברם מטח טילי נ"ט. הקצין יחד עם עוד שניים מלוחמי היחידה נהרגו. לוחם נוסף נקבר תחת ההריסות ונהרג גם הוא. גופתו חולצה לאחר חיפוש אינטנסיבי של חבריו, והושבה לישראל כעבור יומיים.

ב-21 ביולי המשיכה חטיבת הצנחנים את הלחימה במרחב במאמץ להשתלט על הכפר, וחיילי הגדס"ר הרגו אנשי חזבאללה רבים. תוך כדי הקרב אסף אחד הלוחמים מכשיר קשר של חזבאללה וכך יכלו הכוחות לעקוב אחר היערכות הארגון באזור.

ב-22 ביולי הוחלפו כוחות הצנחנים במארון א-ראס על ידי כוחות אחרים ששמרו על נוכחות צה"ל באזור עד סוף המלחמה. חטיבת הצנחנים החלה להתכונן ביום זה למשימות חדשות באזור בנת ג'ביל.

 ב-9 באוגוסט אישר הקבינט מהלך קרקעי רחב בדרום לבנון - "שינוי כיוון 11". המבצע נחשב לאחד המבצעים המוסקים הגדולים בהיסטוריה של צה"ל והוביל להגדלה משמעותית של מספר החיילים שפעלו מדרום לנהר הליטני.

הפעילות בנחל הסלוקי ובכפרים שמסביב הוטלה על חטיבת הנח"ל, כוחות הנדסה של גדוד 605, וכוחות שריון של חטיבה 401. כמתוכנן, הם החלו לבצע פריצת מעבר בא-סלוקי, אלא שאז התקבלה פקודה לעצור את המהלך והמבצע כולו נדחה ב-24 שעות.

ב-10 באוגוסט נדחה שוב המבצע ב-24 שעות, והועברה לכוחות הודעה שאם לא יקבלו פקודה לצאת למבצע עד השעה 14:00 בצהריי ה-11 באוגוסט - המבצע יבוטל.

ב-11 באוגוסט, בשעה 16:40 התקבלה החלטה לצאת למבצע "שינוי כיוון 11". במקביל, בשעה זו הדיונים על טיוטה להסכם הפסקת האש הגיעו לישורת האחרונה.

בערב ניתנה לכוחות פקודה להשלים את החלק הראשון של המבצע תוך 96 שעות.

בסביבות השעה 22:00 גדוד הנדסה 605 שהוקפץ למקום החל בפילוס ופתיחת ציר לכיוון ע'נדוריה. כוחות השיריון מחטיבה 401 החלו להתקדם במעלה הסלוקי רק לקראת חצות.

במהלך הלילה עלו הגדודים 931 ו-932 של חטיבת הנח"ל לכפר ע'נדוריה והחלו בחילופי אש עם אנשי חזבאללה. גדוד הסיור של החטיבה הונחת ממסוקים בכפר פרון.

ב-12 באוגוסט בבוקר, באור יום מלא, החל גדוד של חטיבת השריון 401 לנוע מכיוון מזרח למערב. המג"ד ביקש מכוחות ארטילריה שיחפו עליו בעזרת עשן ויסתירו את מיקומו, אך העשן התפוגג במהרה ושיירת הטנקים נותרה חשופה לכפרים מעליה. שלושה טנקים החלו לטפס במעלה ההר, ומעט לפני שהצטרף אליהם הטנק הרביעי הוא נפגע משני טילים. טילים נוספים פגעו בשאר הטנקים והמג"ד נפצע קשה.

בסביבות השעה 14:30 חידש הגדוד את התנועה לכיוון מערב. במהלך התקדמותם הם נתקלו במבנה שקרס בצד הכביש כתוצאה מהפצצה מוקדמת יותר של חיל האוויר. שני טנקים עזבו את השיירה כדי לחפש דרך חלופית להתקדם בה. שאר השיירה נשארה במקומה מאחורי הבניין ההרוס, אלא שבמהרה החל ירי של חזבאללה לכיוונם.

הטנקים שיצאו לחפש דרך חלופית שבו לאחור ואחד מהם הידרדר ונתקע. טנק אחר הגיע לסייע לו להיחלץ, וטנק נוסף החל לירות לכיוון מקור הירי של אנשי חזבאללה.

שלושה מלוחמי הגדוד, בהם המ"פ, נהרגו באותו קרב.

בתום הקרב, ומאחר שכוחות חילוץ התעכבו להגיע, החלה השיירה להתקדם רגלית, חלק מהלוחמים נאלצו לסחוב על גבם את הפצועים וההרוגים. רק ב-3 לפנות בוקר, הצליחו כוחות ראשונים מחטיבה 401 לחבור לכוחות חטיבת הנח"ל בע'נדוריה.

במקביל להיתקלות של כוחות השריון, לוחמי חטיבת הנח"ל לחמו בקרבות בכפרים ע'נדוריה ופרון. בקרבות נהרגו ונפצעו רבים. בשעות הערב ב-13 באוגוסט התקבלה ההנחיה לעצור את התקדמות המשימות ולהמתין להפסקת האש.