מג"ד 334 - אז והיום

"בתקופה לפני מלחמת יום הכיפורים, היה גדוד 334 בתעסוקה מבצעית ברמת הגולן, כשהוא פרוס עם שלוש סוללות וסוללת מפקדה לרוחב כל הגזרה", נזכר אל"ם בדימוס אריה שחם (שוורץ), שהיה מג"ד 334 בחטיבת האש 282 לפני 50 שנה.

הגדוד היה אז גדוד חת"ם סדיר יחיד, וכפוף ישירות לפיקוד הצפון. "זאת הייתה תקופה רווית אירועים של ימי קרב וחילופי אש עם הסורים -  משימות קצרות, לא משהו יוצא דופן. אך בשבת בבוקר קיבלנו ידיעה - הערב תפרוץ מלחמה. בכנות, לא קלטנו את המושג 'מלחמה', חשבנו במושגים של יום קרב קצר - כמו שהיה עד כה".

באותו הזמן, המבנה ותורת התפעול של התותחנים היו שונים - הסמג"ד היה מפקד מרחב הפריסה בשטח, ואילו המג"ד ומפקדי הסוללות שימשו בתפקידי קישור ארטילרי לכוחות המתמרנים, כך שאל"ם (דימוס) שחם היה מפקד הסיוע של חטמ"ר 820 ששכנה בנפח, ומשם פיקדה על כל רמת הגולן.

"התמקמנו שם יחד עם הצוות שלי בבונקר ממנו פעלנו, ומשם ניהלנו את השלב הראשון של הלחימה. היה צפוף ומיוזע, הוכחה לחוסר ההבנה שהולכים למלחמה".

עם המשך הלחימה, הסורים התקרבו לנפח, וירדה פקודה למי שישב שם לשנות מיקום. אנשי המטה עזבו, ואל"ם (דימוס) שחם נשאר בבונקר יחד עם קצינים בודדים, כשטנקים של חיילים הסורים כבר היו על גדרות המפקדה.

"לולא כוחות השריון שניהלו שם קרב עקוב מדם, ופגעו בטנקים הסורים, אולי לא הייתי נמצא כאן כדי לספר את הסיפור", הוא מודה, "בזכות החיפוי הזה הצלחנו להיחלץ מנפח עד שחברתי למפקדה שלי באזור הירדן".

עם התגברות הכוננות בין ראש השנה ליום כיפור, הצטברו ברמת הגולן 11 סוללות - בערך שלושה וחצי גדודים, כשבצד הסורי הצטברו כ-150 סוללות.

"לא היה לנו זמן לחשוב על זה", מעיד אל"ם (דימוס) שחם, "המציאות טפחה על פנינו, ברגע שהתחילה הלחימה עשינו את הטוב ביותר שהתאפשר לנו, גם כשהאש הלכה והתקרבה, לא עצרנו לרגע, על אף שכוח האדם היה מצומצם. והיה קשה לעמוד בקצב האש שהסוללות נדרשו לו - להרים את הפגזים, לטעון ולירות, לוקח זמן, ועם הכלים של פעם, זאת משימה שדורשת לפחות שישה אנשי צוות, מה שלא תמיד התאפשר".

"במהלך הלחימה, כתוצאה מעצירה וחידוש אש, אירעה תקלה חמורה של טעינה כפולה", ממשיך אל"ם (דימוס) שחם, "כתוצאה מהאירוע נהרגו חמישה אנשי צוות ועוד קצין שהגיע לעודד את הצוות הלוחם. במהלך הלחימה נהרגו 11 לוחמים מהגדוד לרבות שלושה קצינים שהיו בתפקידי קישור ארטילרי ותצפיות. לוחם נוסף נהרג בתקופת מלחמת ההתשה לאחר הפסקת האש. זה כואב אבל לא הייתה לנו את הפריוולגיה לעצור ולהתאבל, פעלנו מהר כדי לחלץ ולהמשיך קדימה".

למרות התנאים הקשים, ההתנהלות יוצאת הדופן של סוללת המפקדה, אפשרה ללוחמי 334 לפעול בצורה הטובה ביותר, תמיד הייתה תחמושת וצוותי החימוש פעלו ללא הרף לתקן ולהתגבר על כל תקלה במהירות", מעיד מפקד הגדוד דאז, "ובהמשך, מהעת בה גויסו אנשי יחידות המילואים - מאזן הכוחות כנגד הסורים השתנה, ואפשר לא רק לבלום את הכוחות הסוריים ולהדוף אותם חזרה לגבול, אלא התאפשרה תקיפה של כוחות השריון והחי"ר עמוק לשטח הסורי. וכל זאת בסיוע ארטילרי מאסיבי של הגדוד כאחד המובילים בסיוע הקרוב לכוחות".

לקראת סיום הלחימה, במבצע ההירואי של חטיבת גולני והצנחנים לכיבוש החרמון, השתתפו סוללות גדוד 334 במתן סיוע אש קרוב לכוחות התוקפים, בנוסף להקצאת קציני קישור לכוחות.

את הסיפור, שמע סא"ל אור קסלר, מג"ד 334 הנוכחי: "אני חייב להגיד שאני מקשיב בשקיקה והסיפורים האלה עוברים כחוט השני בגדוד היום - עליהם מבוססת רוח הלחימה והערכים שמובילים אותנו. המורשת של יום כיפור הוא נושא מרכזי בחיי היום יום שלנו".

לפני כחודש, אחרי תעסוקה מבצעית של שנה, עבר הגדוד לרמת הגולן ללבנת אימון, שם צפויים להיות באימון בחצי שנה הקרובה.

"זה מרגש לחזור לאזור בו הגדוד לחם לפני 50 שנה, וכל התוכנית הערכית שלנו עוסקת בזה. המורשת עוזרת לחיילים להבין למה. ובימים אלו ותיקי 334 סוללים שביל על שמו של הגדוד, שעוסק במלחמה מהעמדות הכי צפוניות ועד תל פארס, יחד עם אנדרטת זיכרון. הכול מתחבר כמו כפפה ליד - לסיפור, למורשת ולערכים".

"הקשר בין הוותיקים לגדוד הוא מאוד ייחודי", מסכם אל"ם (דימוס) שחם, "אנחנו מרגישים ערבים לחיילי הגדוד, ועושים מאמץ לשמר את הקשר ולשמור על הסיוע האישי והפרטני לחיילים מהגדוד, כך שאם חייל צריך סיוע, ותיקי הגדוד מתגייסים לעזור לו".

"הגדוד עבר מספר שינויים מאז ועד היום", חותם סא"ל קסלר, "מה שנשאר זהה, הם הערכים ואיכות האנשים בגדוד - ערכים של חתירה למגע, משימתיות, ציונות, אהבת הארץ, שליחות ואחריות - שבזכותם אנחנו כאן היום".

להפקה המלאה (מפקדים פוגשים מפקדים).