"לוחם ברמ"ח איבריו, דאג לחייליו כאילו היו ילדיו"

בבית העלמין הצבאי בהר הרצל הובא היום למנוחות סגן דוד גולובנציץ ז"ל, שנהרג מפליטת כדור במהלך תרגיל בחברון.

"דוד נבחר לצאת לקורס קצינים ובסיומו הגשים את חלומו, להיות מ"מ בגדוד 12 בחטיבת גולני", ספד לו סגן אלוך סיון בלוך, מפקד גדוד 12. "דוד עשה את תפקידו בצורה מעולה, הוא בלט במנהיגותו אל מול מפקדיו ופקודיו, להם דאג כאילו היו ילדיו. חינך אותם למצוינות תוך טיפול אישי ואוהב.

"דוד, חייליך מעידים כי הייתי להם מנהיג ומפקד נערץ. ראיתי איך פקודייך הלכו אחריך והאמינו בך בעיניים עצומות. דוד, עשית את המוטל עליך, לא כי חייבו אותך, אלא כי ככה חונכת מבית. האמנת באמת שאתה עושה את הדבר הנכון.

"היית אדם וקצין ערכי, שפעל ועשה מתוך ערכי אהבת העם והארץ. דוד, היית שלם עם עשייתך עשיתי כל דבר בחדוות עשייה ועם חיוך שלא מש מפניך. בסיום ההכשרה, אותה סיימת בהצלחה רבה עם חייליך, הוחלט כי תמשיך בתפקידי פיקוד בגדוד, כמ"מ לוחמים בפעילות מבצעית. לצערנו, פרק זה נגמר מהר מהמתוכנן  - אך דרכך לא תמה.

"אנחנו חיילי ומפקדי גדוד 12, מאמינים בדרכך-דרכנו, ונמשיך בה באותו להט וחדוות עשייה שכה אפיינו אותך. חייליך, אשר אותם הכשרת ועליהם פיקדת בגדוד בגזרת חברון, ימשיכו בדרכך כי ככה חינכת אותם. משפחת גולובנציץ היקרה, בניכם נפל כקצין גאה בצבא ההגנה לישראל, בחטיבת גולני ובגדוד 12.

 "דוד נפל בקרב חייליו שאהב ושאהבו אותו. אנו, משפחת גדוד 12, נמשיך בדרכו. אנחנו נפרדים היום מדוד אך ממשיכים להיות לכם משפחה אוהבת ותומכת.  דוד, בשם כל גדוד 12 - אני מצדיע לך".

 במהלך הלוויה נשא דברים גם סרן יוסף ממקה, מפקד הפלוגה לשעבר של סגן גולובנציץ:

"גולו, לוחם ברמ"ח איבריו, בנוי לתלפיות, אחד כזה שכולם רוצים שיהיה לידו אם קורה משהו.

"אני זוכר את המפגש הראשון שלנו, עשיתי איתך שיחת היכרות שבסופה שאלתי אותך מהם הערכים המובילים שתרצה להנחיל במחלקה החדשה שתקבל. בלי להתבלבל אמרת "חדוות עשייה", לרגע לא הבנתי מה אתה אומר חדוות? עשייה? כנראה עוד איזה משפט שהחדירו לך בקורס קצינים, חשבתי לעצמי בזלזול, אבל לא התווכחתי, ראיתי שהיית נעול על זה מאוד.

"רק לאחר מספר שבועות הבנתי מה כוונתך. איש עבודה, מלא מרץ, אחד שעובד עם הידיים ולא מחלק הוראות, דוגמה אישית ועשייה למופת. וכך גם חייליך ראו אותך וישר הבינו מהי הכוונה ב"חדוות העשייה" שלך. גולו, זוכר שהייתי מעיר אותך באמצע הלילה לא משנה באיזה שעה ושואל אותך: "אתה חד? אתה איתי?" ישר ענית לי "כן אני חד", וכך באמת היית. לא ידעת שאחרי שהערתי אותך עברתי בין עוד כמה מפקדים אבל הם בכלל לא ענו לי.

"את המשימות הכי מעצבנות נתתי לך, ידעתי שרק אתה מסוגל לבצע אותה על הצד הטוב ביותר ובחיוך . יום אחד גולו איתגר אותי כמו שרק הוא יודע, אמרתי לו "גולו, יש לך שבת". אתם יודעים מה הוא ענה לי? "באהבה". איך מתמודדים עם המילה הזאת אחרי שנתתי לו עונש? אף אחד לא הכין אותי לתשובה כזאת אף פעם. לקראת סוף התפקיד עשינו שיחת סיכום בסופה אמרת לי "ממקה, מתי יש לך זמן לשבת איתי, אני רוצה שתיתן לי טיפים לתפקיד המ"פ", "אני? טיפים לתפקיד המ"פ"? התביישתי נורא, לא ידעתי מה לענות אז נפנפתי אותך באלגנטיות, אני בכלל רציתי לשאול אותך אם יש לך טיפים בשבילי לחיים האישיים- מאיפה שמחת החיים? מאיפה החיוך? אבל לא היה לי האומץ. 

"גולו, למדתי ממך המון, אני אוהב אותך אח יקר, נוח על משכבך בשלום".