כשנעמי שמר קיבלה צו 8

כמעט 50 שנה אחרי מלחמת ששת הימים, הגיע לספרייה הלאומית עותק של מסמך יוצא דופן: צו גיוס למילואים של המשוררת נעמי שמר, שבוע לפני פרוץ הקרבות.

נעמי, שהייתה באותה תקופה אם חד הורית, לא סיפרה לללי, בת ה-11, לאן מיועדות פניה. "אני זוכרת שקצת לפני מלחמת ששת הימים אמא שלי נעדרה והשאירה אותי עם סבא וסבתא", משתפת בתה הבכורה ומודה: "בדיעבד, אני שמחה שהיא לא סיפרה לי אז. שנים מאוחר יותר הבנתי את המשמעות של אמא שלי החשופה בחזית".

המשוררת העבירה את תקופת המלחמה בבסיסים ובמוצבים, כשהיא מופיעה בפני החיילים. "יצא לי לדבר עם לוחמים ששירתו אז ופגשו אותה", מספרת שמר, "הם זוכרים אותה בשמלה לבנה, שרה את 'ירושלים של זהב'. כשהכריזו ברדיו על איחוד ירושלים, וכשהצנחנים שרו את השיר שלה בכותל, אמא הייתה עדיין באל-עריש".

נעמי שמר בהופעה בשנת 1967

"על צו הגיוס למילואים", משחזרת שמר, "גיליתי לראשונה כ-40 שנה מאוחר יותר, כשסידרנו את הבית לאחר פטירתה. מצאנו אז הרבה מאוד חפצים שחידדו לי פרטים על אמא ועל המלחמה, דברים שלא הבנתי כילדה. הערך של חלקם התבהר רק אחרי שהעברתי אותם לספרייה הלאומית. פתאום הבנתי כמה התקופה הזו השפיעה על חייה - האישיים והמקצועיים".

זו לא הייתה הפעם הראשונה שנעמי, ששירתה בלהקת הנח"ל, שרה בפני חיילים. "מערכת היחסים שלה עם הצבא הייתה מורכבת", צוחקת ללי, "היא דחתה את השירות ב-3 שנים, וכשסוף סוף התגייסה, העידה על עצמה שהייתה חיילת לא ממש ממושמעת, כזו שלא אוהבת שאומרים לה מה צריך לעשות. רק כשעזבה את קורס המ"כיות ועברה לשרת בנח"ל, שם חזרה לעסוק כחיילת במוזיקה ובכתיבה - הכל נראה אחרת".

"כשאני מסתכלת על צו המילואים הזה, שנשלח לאמא שלי בת ה-37, אני חושבת שזה מאוד מיוחד ופמיניסטי", מציינת ללי. "היא אומנם הוזמנה פעמים רבות להופיע מול אנשי הצבא ומשרד הביטחון וראתה בזה חשיבות גדולה, אבל זו הייתה הפעם היחידה שנקראה למילואים. זה מאוד מתקשר לעובדה שהיא הייתה מחוברת לארץ ישראל, לנופים, למסורת, לאנשים - וכל זה בא לידי ביטוי כמובן גם בכתיבה ובשירים שלה".