"כפי שעשו הנופלים בשבועתם, גם אנו מוכרחים להרים ראשנו ולהישיר מבט"

כְּבוֹד נְשִׂיא הַמְדִינַה וְהַגְבֶרֶת רִיבלִין,

מְכוּבַּדַיי כּוּלְכֶם,

וְהַיְקַרִים מִכּוֹל – בְּנֶי הַמִשפַּחוֹת הַשַכּוּלוֹת,

עם הישמע הצפירה, מתכנס עם ישראל בעצמו. כול אדם בכאבו. אומה שלמה נושאת בעצב ובגאון את זכר היקירים לה, מוקירה את תרומת גיבוריה הנופלים ומרכינה ראשה.

עם ישראל מרכין ראשו לזכר מפקדיו וחייליו שמסרו נפשם על הגנת המולדת. אנו מרכינים ראשנו לזכר לוחמינו שיצאו למשימותיהם מתוך מחויבות אישית ולאומית לחייהם של אזרחי ישראל; שפעלו בתושייה, בקור רוח ובגבורה עילאית – וקיפחו חייהם למעננו. נרכין ראש ונזכור את בניו ובנותיו של עם ישראל, שפעלו באומץ לב ובמסירות אין קץ עד כלות כוחותיהם.

כאן, ברחבה זו אל מול הכותל, רבים מהם עמדו, הישירו מבט אל עבר אבני הנצח, מורשת העם היהודי וצעקו במלוא גרונם את שבועת צה"ל: "הנני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכול הפקודות וההוראות הניתנות על-ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כול כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל".

במעמד זה, במקום ההיסטורי והחשוב הזה שבירושלים הבירה, על רחבה זו שבה מהדהדים צער ושמחה, קולות מלחמה וקריאות ניצחון – כאן נקשר, גורלם יחד: צבא אחד – שבועה אחת – משימה אחת.

כפי שעשו הנופלים בשבועתם, וכפי שעושים זאת בכול שנה מיטב בנינו ובנותינו באחד הרגעים המכוננים בחייהם – גם אנו מוכרחים להרים ראשנו ולהישיר מבט.

נביט קדימה בגאווה ונצעד לאור המורשת שהניחו לנו הנופלים – מורשת של רעות לוחמים והקרבה עצומה; של רוח לחימה, אומץ לב וגבורה. במלחמות ישראל, במבצעים ובפעולות חשאיות – המורשת של מדינת ישראל ושל צה"ל נכתבה בידי לוחמים אמיצים שהסתערו, שהמשיכו להילחם גם במצבים בלתי-אפשריים; שעמדו יחידים מול רבים כנגד כול הסיכויים – מורשת של דבקות במטרה ושל לחימה בלתי-מתפשרת עד השלמת המשימה.

כשנרים את ראשנו נראה את חומת המגן הבצורה של עמנו – צה"ל, צבאו של עם לוחם, חזק ומנצח, שמפקדיו וחייליו עומדים על המשמר גם ברגעים אלה. שדה הקרב היום שונה מבעבר, האיומים אינם אותם
איומים, אולם רוחו של הלוחם הישראלי לדורותיו עודנה מפעמת בחיילינו. בעת שהמציאוּת במזרח התיכון ממשיכה להתערער ולהשתנות, אנו מוסיפים להיערך לשעת פקודה ולהתאמן ליום שנידרש להגן על ביתנו באחריות, בתושייה, בנחישות – ובגבורה.

מכובדיי,

היום, בשתיקתנו הכואבת, נרים את הראש ונראה את כולנו מחזקים זה את זה, מאוחדים כעם אחד, שאת רוחו לא ניתן לשבור. יום הזיכרון הוא יום של חשבון נפש על הצורך להמשיך בדרך הנופלים לחיזוק עוצמתו ורוחו של צה"ל.

בני המשפחות השכולות היקרים,

היום אנו מרימים ראשנו ונושאים עינינו אליכם, אתם המתמודדים מדי יום עם האבדן ועם החלל. תעצומות הנפש שאתם מפגינים הן מושא הערכה, ומעניקות לנו כוח רב. הקשר שלכם עם צה"ל הוא מימוש ההבטחה שלנו לרעינו הנופלים – להתייצב לצדכם תמיד. אנחנו, שצעדנו איתם ברגעים הקשים ביותר, מרגישים בחסרונם, והלב נצבט מהמחשבה על מי שיכלו להיות היום, ועל הגבהים שיכלו להגיע אליהם. למענם אנו ממשיכים לשאת את הלפיד, ללחום בעוז ולהגן בנחישות, כי במותם ציוו לנו את החיים. אנו מרימים ראשנו אל הארץ הזאת, שעל שלומה אנו אמונים, בביטחון, בגאוות השירות, מתוך עוז וענווה ותחושת אחריות. אנחנו מקווים כי נהיה ראויים לזכרם ולקורבנם, ומתפללים: "ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה".

אני מבקש לשאת היום, כבכול ימות השנה, תפילת החלמה לפצועינו, ולהבטיח להמשיך ללוות אותם לאורך המסע המאתגר שהם צועדים בו. נבטיח כי נוסיף לפעול למען נעדרנו, ולהשיבם הביתה. זוהי חובתנו כצבא העם, צבא ההגנה לישראל. מחר יונפו בגאון רבבות דגלים לכבוד יום העצמאות למדינה שעליה מסרו יקירנו את נפשם.

אומנם שירת חייהם נגדעה באיבה, אך הודות להם, נוכל להגיד מחר בלב שלם ובראש מורם: מנגינתו של עם ישראל לא תיפסק, עם ישראל חי.