"ביד אחת נצדיע לנספים, את האחרת נאגרף ונהיה מוכנים להשמיד כל איום"

חיילי צה"ל, מפקדיו ועובדיו,

שמונים שנים חלפו מאז פרצה מלחמת העולם השנייה, המלחמה הגדולה ביותר שידעה העת החדשה; מלחמה שהאידאולוגיה הנאצית האכזרית הפכה אותה לרצחנית ולשפלה ביותר בתולדות העמים.

משפחות נעקרו מבתיהן, ילדים הופרדו מהוריהם, רצח יהודים הפך לעניין שגרתי, והשמדה שיטתית חובקת יבשת איימה למחות את העם היהודי מעל פני האדמה ו לעקור את שורשיו הייחודיים. אך העם, אשר לכאורה נחרץ גורלו לכיליון, הצליח לשרוד.

יתרה מזאת, בצוק העיתים הוא העמיד רבבות של לוחמים יהודים - חיילים ּומפקדים, אשר לחמו בשורות צבאות בעלות הברית או בבריגדה היהודית נגד הצבא הנאצי, ולוחמי גטאות ּוּפרטיזנים אשר בידיים חש ופות נאבקו על חייהם ועל חירותם.

בעבור רבים אחרים המאבק היה שונה וקשה לא פחות – שמירה על צלם אנוש. הדבקות בזהותם היהודית והאחיזה בחיים בשארית כוחם, נותרה לנו כמופת מוסרי. הניצולים פילסו את דרכם בעיקשות אל אדמת ארץ ישראל, וכאן הקימו את חייהם מחדש. אם יכולנו לשמוע את קולם של בני עמנו אשר נפלו קורבן לשנאה ולאנטישמיות, היינו שומעים אותם מבקשים מאיתנו דבר אחד – שלא נהיה נתונים לעולם לחסדיו של איש.

אנו, מפקדי צה"ל וחייליו, בעבר, בהווה ּובעתיד, מהווים את כוח המגן שאליו התפללו בדרכם למשרפות. למענם אנו מתחייבים: להמשיך לספר את סיפורם כבני הדור האחרון שזוכה להיווכח בעדויותיהם מקור ראשון, נאחז בכל ציור ששרד או בדף יומן שנותר, למען תמשיך עדותם להדהד לדורות הבאים.

להמשיך להילחם למען ביטחון המדינה, על מנת לאפשר את עצמאותה ואת שגשוגה, ּולאפשר לדורות הבאים לחיות בביטחון וברווחה. את הטלאי הצהוב הנעוץ על החזה החליפו סיכות הלוחמים, ּומגן דוד מתנוסס בגאווה על דגל מדינת ישראל העצמאית והבטוחה. בידינו האחת נצדיע לנספים, את האחרת נאגרף ונהיה מוכנים להשמיד כל איום. יהי זכרם של ששת המיליונים ברוך.

רא"ל אביב כוכבי, ראש המטה הכללי