המדריך המלא לחיילים הצמים בתשעה באב

בתשעה באב אירעו פורעניות קשות לישראל: נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, חרבו שני בתי המקדש, מרד בר כוכבא נכשל ונהרגו המוני
בני ישראל, וירושלים נחרשה. לפיכך, נקבע יום זה ליום אבל לאומי, ועל-כן, מעבר להיותו יום תענית, נוהגים בו גם מנהגי אבלות. במהלך הדורות הוסיפו לקונן בו על צרות נוספות שאירעו ביום זה.

שבת חזון

אין נוהגים מנהגי אבלות בשבת שלפני צום תשעה באב - השנה הוא חל בשבת ולכן הצום נדחה ליום ראשון י' באב, ולכן מותר לאכול בשר וללבוש בגדים מכובסים (שכובסו וגוהצו לפני ימי האבלות.

סעודה מפסקת

ברוב השנים, בסעודה האחרונה שלפני הצום, אוכלים לחם ומים ותבשיל אחד בלבד. אולם השנה, שתשעה באב חל בשבת ונדחה למוצאי שבת, מותר לאכול סעודה שלישית כדרכו תמיד, ללא הגבלה, אלא שיפסיק סעודתו מבעוד יום (לפני השקיעה).

הבדלה ותחילת הצום

משתצא השבת (לאחר צאת הכוכבים) יאמר 'ברוך המבדיל', ורק אז יחל בהכנותיו לצום (כגון חליצת נעליים, החלפת בגדים לבגדי חול, וסידור בית הכנסת לאמירת הקינות). כשחל הצום במועד זה אין עורכים הבדלה רגילה, אלא מברכים על הנר בלבד לפני קריאת מגילת איכה, ואילו במוצאי התענית מברכים רק ברכת הגפן וברכת 'המבדיל'.

חמשת העינויים

תשעה באב אסור בחמישה דברים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה בשמן וכד', נעילת נעלי עור ותשמיש המיטה.

אכילה ושתייה בנסיבות מבצעיות: חייל שנאלץ לאכול בתשעה באב מפאת נסיבות מבצעיות (כמפורט לעיל בהלכות י"ז בתמוז),
ראוי שיתענה לכל הפחות מספר שעות בתחילת הצום (או אף יסתפק בשתייה בלבד), כאשר ברור לו שאין בכך כל חשש לפגיעה ביכולתו
המבצעית. חייל העוסק בפעילות מבצעית בתשעה באב אינו צריך להקפיד על אכילה ושתייה 'לשיעורין' (אכילה של מאכל בנפח כ-30 סמ"ק) כקופסת גפרורים (כל ארבע דקות, ושתייה של כ-40 מ"ל) כפקק מימייה (כל עשר שניות), ויש מחמירים בדבר כאשר האכילה נועדה לצורך מוכנות מבצעית עתידית.

האוכל לאחר חצות היום, יניח תפילין קודם שיאכל (אם מנהגו שלא להניח בשחרית). האוכל לחם בתשעה באב נוטל ידיו כדרכו תמיד, ומנהג רבים מהאשכנזים להוסיף 'נחם' בברכת המזון, לפני 'ובנה ירושלים'.

חיוב הבדלה: חיילים הנאלצים בגלל נסיבות מבצעיות לאכול בצום, חייבים להבדיל, אך לא יבדילו מיד במוצ"ש, אלא רק קודם שיאכלו
(ואם אוכלים בבוקר, יבדילו רק בבוקר), כמו כן ישתדלו להבדיל על 'חמר מדינה', ולא על יין. אם אוכלים 'לשיעורין', או שותים מים בלבד,
אין צריכים להבדיל. מי שטעה ואכל בלא הבדלה במוצ"ש, למנהג האשכנזים רשאי להשלים את ההבדלה ביום ראשון, ואילו למנהג הספרדים הדבר מסופק, ועל כן יבדיל בלא שם ומלכות. שאר הלכות אכילה ושתייה בנסיבות מבצעיות פורטו לעיל בהלכותי"ז בתמוז.

רחיצה: אסור לרחוץ לצורך הנאה, אפילו אבר אחד, ואפילו במים צוננים. לעומת זאת, מותר לשטוף באופן נקודתי אבר שהתלכלך, כגון
ידיים מלוכלכות, וכל שכן שפשפת העלולה להזדהם (ויקפיד לשטוף רק כפי הצורך ולא יותר), וכעין זה הניעור בבוקר והיוצא מבית הכיסא
נוטלים את האצבעות במים עד סוף קשרי האצבעות. הכהנים נוטלים את ידיהם כרגיל לפני עלייתם לדוכן. ניתן להדיח חפצים למיניהם, הגם
שידיו נרטבות אגב כן. אין להקל לרחוץ את הפה אלא במקום צער גדול, ובלבד שייזהר לא לבלוע מים.

סיכה: אסור לסוך את הגוף בשמן לצורך הנאה, אולם מותר למרוח קרם ידיים לסובל מעור יבש עד כדי כאב, או להתיז אלתוש ודאודורנט על הגוף.

נעילת נעלי עור: אסור לנעול נעלי עור (והדבר מוסדר אף בפקודות הצבא שחייל רשאי לנעול בתשעה באב נעלי גומי וכד'). עם זאת, פשוט
שמותר לנעול נעלי עור לצרכים מבצעיים, ומבואר בפוסקים שאף המהלך בדרך וההליכה בלא נעליים גורמת לו טורח גדול רשאי להקל
בכך (ומכל מקום ראוי שיכניס עפר לתוכם, ושיחלצם בשלבי הדרך שאינו זקוק להם). 

מנהגי האבלות 

שאלה בשלום חברו: אסור לשאול בשלום חברו, או לברכו בברכת 'בוקר טוב' וכד'. שאל בשלומו אדם שאינו יודע הלכה זו, ישיבנו בשפה
רפה ובכובד ראש. יש שכתבו שאף הצדעה למפקד בכלל האיסור.

מלאכה ולימוד תורה: אסור להסיח את הדעת מהאבלות, ולכן נמנעים ממלאכה משמעותית (מלבד מלאכת דבר האבד). הספרדים נמנעים
ממלאכה כל היום, והאשכנזים עד חצות היום, וראוי שגם הם יחמירו כל היום. כמו כן, נמנעים מיציאה לטיולים וכד', ומלימוד תורה שנאמר עליה "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (מלבד עיסוק בעניינים שתוכנם מצער, כספר איוב, מדרשי חז"ל בענייני החורבן, והלכות אבלות), ויש שנוהגים להחמיר בכך כבר מחצות ערב הצום, ואפילו כשערב הצום חל בשבת.

ישיבה על הארץ: עד חצות היום נוהגים לשבת על הארץ (או על כסאות נמוכים מ-30 ס"מ) כאבלים. במקום צורך, כגון כשצריך לבצע
מטלות צבאיות בישיבה, או בשעת נסיעה, וכל שכן העוסק בפעילות מבצעית, רשאי להקל בכך. עוד נהוג לשנות, ולו במעט, מנֹוחּות השינה
הרגילה, כגון להוריד את המזרון לארץ, או לישון בלא כר וכד', אולם לוחם שהדבר עלול לפגוע במוכנותו המבצעית, אינו רשאי לנהוג כן.

סדר התפילות בתשעה באב

אין אומרים תחנון במנחה של ערב תשעה באב. דיני אמירת 'עננו' - כבי"ז בתמוז.

אמירת 'נחם': מוסיפים תפילת 'נחם' בברכת 'בונה ירושלים'. למנהג חלק מהספרדים אומרים 'נחם' בכל התפילות, ולמנהג האשכנזים וחלק
מהספרדים אומרים 'נחם' רק במנחה. שכח לומר 'נחם' בברכת 'בונה ירושלים' אומרה בברכת 'רצה' אחרי 'עבודת ישראל עמך' (ולמנהג
הספרדים עדיף שיאמרה ב'שומע תפילה').

תפילת ערבית: קודם התפילה מסירים את הפרוכת מארון הקודש, ומדליקים בבית הכנסת תאורה מינימלית (למנהג הספרדים מכבים את
האורות בעת הכרזת מניין שנות החורבן). במהלך התפילה יושבים על הארץ או על כסא נמוך ומתפללים בקול נמוך כאבלים. השנה מוסיפים
'אתה חוננתנו' בתפילת העמידה. הספרדים נוהגים לומר קודם התפילה 'על נהרות בבל', ויש אומרים גם 'שירת האזינו' ופסוקי 'בצר לך'. יש שנהגו לומר גם חלק מהקינות קודם התפילה.

לאחר תפילת העמידה אומרים הספרדים חצי קדיש, יושבים על הארץ, מברכים 'בורא מאורי האש' על הנר, קוראים 'איכה', 'ואתה קדוש',
קדיש 'דהוא עתיד' ו'תתכלי', ('שיר למעלות' וכו'). נוהגים לכבות את האורות והחזן מכריז בקול בוכים את מניין השנים מאז נחרב בית
המקדש (1954 שנים). האשכנזים אומרים לאחר תפילת העמידה קדיש 'תתקבל', יושבים על הארץ, מברכים 'בורא מאורי האש' על הנר, קוראים 'איכה' וקינות, ולאחר הקינות אומרים 'ואתה קדוש', קדיש שלם בלי 'תתקבל', 'שיר למעלות', קדיש יתום, 'ברכו' ועלינו לשבח.

תפילת שחרית: יש משמיטים בברכות השחר את ברכת 'שעשה לי כל צרכי', וחלקם משלימים אותה במוצאי הצום כשנועל נעליו (יוצאי תימן
לא אומרים אף 'המעביר שינה'). מנהג רבים (מלבד חלק מהספרדים, בעיקר בעיה"ק ירושלים ת"ו) להתפלל שחרית בתשעה באב ללא טלית ותפילין (את ה'טלית קטן' לובשים בלא ברכה), ולקיים מצוות אלה בתפילת מנחה. עם זאת, פשוט שחייל המעריך שלא יתאפשר לו לקיים מצוות אלו אחר הצהרים, צריך לקיימן בבוקר.

כשיש לפחות ששה מתענים בבית הכנסת, אומר החזן בחזרת הש"ץ 'עננו' בין 'גואל' ל'רופא' (שאר דיני 'עננו'– בהלכות י"ז בתמוז). למנהג רבים מהספרדים הכהנים נושאים כפיהם, ולמנהג האשכנזים (וחלק מהספרדים) הכהנים אינם נושאים את כפיהם, והש"ץ אף אינו אומר "א-להינו וא-להי אבותינו ברכנו" וכו' (וכן ראוי לנהוג במניין משותף).

לאחר חזרת הש"ץ אין אומרים תחנון. יש נוהגים לומר חצי קדיש ולקרוא בתורה, ויש שנהגו מיד אחר החזרה לומר קינות (ללא חצי קדיש), ולאחר מכן קדיש 'דהוא עתיד' ו'תתכלי', וקריאת התורה.

סדר קריאת התורה בשחרית: כשיש שישה מתענים בבית הכנסת, מוציאים ספר תורה וקוראים שלושה עולים 'כי תוליד בנים' (דברים ד',
כ"ה - ד', מ'), השלישי אומר חצי קדיש, מפטיר 'אסוף אסיפם' (ירמיה ח', י"ג - ט', כ"ג), ומברך את ברכות ההפטרה עד 'מגן דוד'. אחר הקריאה בתורה אומרים 'אשרי' (ואין אומרים 'למנצח'). יש המתחילים 'ובא לציון' ומדלגים פסוק 'ואני זאת בריתי', ויש המתחילים
'ואתה קדוש', קדיש שלם, ולמנהג האשכנזים מדלג על 'תתקבל' (ויש מהספרדים שנהגו לומר חצי קדיש). למנהג האשכנזים וחלק מהספרדים אין אומרים בשחרית 'שיר של יום' ו'אין כאלוקינו' (ויש נוהגים שלא לומר גם 'עלינו לשבח'), ויש מהספרדים שנהגו לאומרם. נוהגים לומר קינות לאחר התפילה, ויש שנהגו לומר אף 'איכה' וספר איוב.

השלמת קריאת התורה במנחה: יש אומרים שציבור שנבצר מהם לקרוא בתורה ובנביא בבוקר תשעה באב, יקראו במנחה את הקריאה
של שחרית. אמנם אם רובם שמעו בשחרית את הקריאה, יקראו במנחה את פרשת 'ויחל'.

תפילת מנחה: קודם תפילת מנחה מתעטפים בטלית ומניחים תפילין. מנהג האשכנזים להשלים לפני מנחה (ויש נוהגים לאחריה) את אמירת 'שיר של יום' ו'אין כא-לוקינו', שלא אמרו בשחרית.

קריאה במנחה: כשיש ששה מתענים קוראים בתורה את פרשת 'ויחל' (שמות ל"ב). האשכנזים מפטירים 'דרשו ה' בהימצאו' (ישעיה נ"ה, ו' - נ"ז, ח'), והספרדים מפטירים 'שובה ישראל' (הושע י"ד, ב'-י'), ומסיימים בפסוקי 'מי אל כמוך' (מיכה ז', י"ח-כ'). בתפילת העמידה מוסיפים 'נחם' בברכת 'בונה ירושלים' ו'עננו' ב'שומע תפילה'. בחזרת הש"ץ אומר החזן 'עננו' בין 'גואל' ל'רופא'. אין אומרים תחנון ולא 'אבינו מלכנו'.

נשיאת כפיים במנחה: אין נושאים כפיים במנחה בתענית אלא סמוך לשקיעה (כחצי שעה), ויש שהתירו לאומרה כבר מפלג המנחה (08:18). יש להקפיד לברך ברכת כהנים קודם השקיעה (28:19), ובשעת הדחק ניתן לברכה עד 13 וחצי דקות לאחריה. אין נושאים כפיים במנחה אלא כשיש במניין לפחות ששה מתענים (והכהן מכללם). אם אין כהנים יאמר הש"ץ "א-להינו וא-להי אבותינו ברכנו" וכו'.

מנהג הספרדים שש"ץ העובר לפני התיבה במנחה שלפני פלג המנחה אינו אומר "א-להינו וא-להי אבותינו ברכנו" וכו', ואילו מנהג האשכנזים לומר זאת.

היחיד, ואפילו אינו מתענה, רשאי לומר 'נחם', 'איכה' וקינות. סדר התפילה למי שנבצר ממנו להתענות: מי שנבצר ממנו להתענות
יאמר 'נחם', איכה וקינות, אך לא יאמר 'עננו', לא יעלה לתורה ולא יהיה ש"ץ בשחרית ובמנחה.

כהן שנבצר ממנו להתענות, לא יעלה לתורה ולא ישא כפיו במנחה. אם הוא הכהן היחיד בבית הכנסת – יצא לפני קריאת התורה. אך רשאי
לישא כפיו במקרה כזה, ואפילו אם יש שם רק כהן אחד שמתענה, רשאי להצטרף אליו כדי שתתקיים ברכת כהנים על ידי שני כהנים. עם זאת, מי שאינו מתענה רשאי לשמש כבעל קורא, או להוציא ולהכניס, להגביה ולגלול את ספר התורה. האוכל לשיעורין (אף שאינו חייב בכך) נידון כמתענה לכל דבר ועניין.

מנהג האשכנזים להקל שאף מי שצם עד מנחה, רשאי לומר 'עננו' ב'שומע תפילה' קודם שיאכל. לעומת זאת, חייל שנאלץ לאכול בליל הצום והתחיל לצום בעלות השחר, מתפלל את תפילות היום כדרכו.