הפעם הראשונה ש… הגרסה הצה"לית המלאה

סגן ג', לוחם בשייטת 7: הפעם הראשונה שזיהיתי צוללת של האויב

סגן ג׳ התגייס באוקטובר 2017 לקורס חובלים, השתבץ בצוללת אח״י רהב, ולאחר מכן - מונה לסגן מפקד מחלקה.

״במסגרת הפעילות שלנו, אנחנו עובדים עם ׳פריסקופ׳״, הוא מסביר, ״דרכו אפשר להסתכל מחוץ למים, לראות את החוף וכלי שיט אחרים. חלק מהתפקיד של הקצינים בצוללת זה לאייש אותו״.

״בהפלגה הראשונה שלי", נזכר סגן ג׳, "יצאנו מחוץ לגבולות המדינה, וכחלק מהמשמרת הסתכלתי דרך הפריסקופ. פתאום, באמצע הלילה, ראיתי נקודה רחוקה ולא מובנת. התחלתי לפענח אותה, והגענו למסקנה שזה לא כלי שיט אזרחי״. 

"הבנו שמדובר בכלי של האויב", הוא מספר, "וברגע, כל בעלי התפקידים בצוללת נכנסו לעמדות קרב ותיגברו את הספינה".

״זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי משהו כזה במציאות, ופעם ראשונה שבאמת הרגשתי את המשמעות שלנו כלוחמים״, הוא מעיד ומסכם: "הכלי לא ראה ולא שמע אותנו, כי היינו עמוק מתחת למים, ואז הבנתי כמה חשאית ומיוחדת הצוללת - ושאף כלי שיט ואף כלי צבאי אחר לא היה מסוגל לעשות דבר כזה״.

סגן ב', טייס בטייסת 107: טיסת הסולו הראשונה שלי

כבר עברו כמעט ארבע שנים מאז האירוע - אבל את זה, סגן ב' בחיים לא ישכח. 

"זה קרה בתחילת השנה השנייה לקורס", הוא חוזר אחורה, "הטיסה דורשת ממך להיות בטוח בעצמך וביכולות שלך - למרות השלב המוקדם שאתה נמצא בו. לפני הפעם הראשונה, אתה מטיס עם מדריך ועושה כל מיני תרגילים, אבל בטיסת סולו - אתה לגמרי לבד, אפילו בלי נווט".

הוא מספר לי שהטיסה עצמה לא ארוכה, ומתבצעת מעל שמי הארץ. "זה מלווה בהרבה התרגשות, ולחץ. המדריכים סיפרו לנו מראש שמרגישים בתא הטייס הרבה מאוד שקט, כי אין עוד מישהו במטוס, ולמדתי שזה באמת נכון", הוא נזכר ומוסיף: "הייתי מאוד מרוכז - כי ידעתי שאני צריך לעשות הכול בדיוק כמו שצריך". 

"לפני הטיסה, הרכבתי את הקסדה, והרגשתי גאווה עצומה. אני זוכר את הרגע הזה עד היום", הוא מדגיש, ומתאר את תחושותיו לפני הנחיתה: "כשאתה בשמיים ומבין שהגעת לשם לבד, יש הרגשה מאוד משמעותית של הישג ושל מימוש עצמי. רק אז הפנמתי שאני מתחיל את דרכי בתור טייס אמיתי". 

אבל לפני שסגן ב' הספיק לעכל את מה שעבר עליו ולהבין את גודל האירוע, חבריו הפתיעו אותו במסורת הקיימת בכל הטייסות. "אחרי כל טיסת סולו, מגיעה גם שטיפת סולו", הוא מחייך, "החברים שלך לטייסת והמדריכים שופכים עליך מים, כמובן בקטע מאוד חברי וחיובי. זה אפילו מרגש".

רגע לפני ההמראה הבאה, סגן ב' מבקש להעביר מסר חשוב לכל מי שחולם להגיע לקורס טיס: "אתה לא תמיד מאמין בעצמך וביכולות שלך, והכול נראה מאוד רחוק מהמציאות וקשה להשגה - אבל אתה בסוף מגיע לכל הפסגות שלא חשבת שתזכה לראות. טיסת הסולו הייתה רק שיא אחד מתוך רבים שהיו לי במהלך השירות". 

סמ"ר רועי מייזנר, סמל של צוות את"ק בגדוד 202: הפעם הראשונה שצנחתי

סמ"ר רועי מייזנר התגייס בנוב' 18 לגדוד 202 בחטיבת הצנחנים. לאחר כשלושה חודשים, לקראת סיום הטירונות, הוא צנח בפעם הראשונה: "האמת שעשיתי צניחה חופשית לפני הצבא - אז חשבתי שיהיה לי קל. אבל ברגע שעליתי למטוס הרגשתי לחץ ופחד, כי אתה לבד, בלי מדריך".

"כשנמצאים על המטוס, 9 אנשים נשלחים לקפוץ כל פעם -  בהפרש של 3-4 שניות אחד מהשני, כי מותר לצנוח רק מעל שטח מסוים. אני הייתי תשיעי בקבוצה שלי, ובדיוק ברגע האמת - המדריך משך אותי אחורה, כי עברנו את האזור המותר", הוא חוזר לרגעים לפני הצניחה.

"המטוס עשה סיבוב, ואני עדיין הייתי במפתן הדלת. ראיתי הכול  - וזה גרם לי לפחד יותר", הוא מחייך בביישנות, "אבל ברגע שנתנו לי פקודה - פשוט קפצתי. הכי זכורות לי השניות הראשונות עד שהנשימה מסתדרת ועד שהמצנח נפתח לגמרי. אחרי זה, הייתי באוויר - וחשבתי רק על זה שאני צריך לנחות כמו שצריך".

"נחתתי ממש ליד חבר מהבית, וזה היה מצחיק. שנינו היינו ב'היי' מטורף", הוא נזכר ומוסיף בכנות: "מאז צנחתי עוד פעמיים, וזה לא נהיה פחות מפחיד. אבל זה שווה את זה - זה כיף ומגניב". 

סמל רענן קולברון, מט"ק בחטיבה 188, גדוד 74 פלוגת ונוס: הפעם הראשונה שיריתי בטנק

"הפעם הראשונה שיריתי בטנק הייתה בסוף הטירונות", נזכר סמל קולדרון, "התגייסתי בנוב 18, והתפקיד שלי בטנק היה להיות התותחן - מי שמבצע את הירי בסופו של דבר, ולוחץ על ההדק".

"אחרי ארבעה חודשים של טירונות ולמידה עיונית, התחלתי לעשות תרגילים בתוך הטנק. אני זוכר שנכנסתי בפעם הראשונה עם המפקד והוא הסביר לי בדיוק איפה כל דבר נמצא", הוא ממשיך, " זו חוויה ממש טובה. היה בינינו 'דיסטנס', אבל הוא היה מאוד תומך - בסוף, המטרה שלו היא שתצבור ניסיון".

רענן משחזר את הרגע בו ירה את הפגז בפעם הראשונה: "זה באמת היה מטורף - לטנק היה כוח אש עוצמתי, זה הרבה יותר חזק מלירות ב-m16, אז ישר התלהבתי. אחרי שפגעתי במטרות, שהיו מוצבות בערך קילומטר וחצי מהטנק, המפקד אפילו החמיא לי". 

היום, רענן כבר מפקד בעצמו על צוות טנק: "אנחנו נמצאים כרגע בקו בעזה, כבר חודש וחצי, ומחזיקים בטנקים הכי חדישים, מרכבה סימן 4 400. אני יודע שהעבודה שאנחנו עושים פה היא חשובה, ואין מקום אחר שהייתי רוצה להיות בו יותר מאשר כאן - עם הצוות שלי".

"בהסתכלות לאחור, הפעם הראשונה שיריתי בטנק הייתה חוויה מעצבת", הוא חוזר לסיפור ומסכם: "היא פתחה בשבילי את הדלת לשירות שבחיים לא הייתי מצפה לו". 

סמ״ר אפיק ניאגו, קשר מ״מ בגדוד דוכיפת: הפעם הראשונה שעצרתי פעיל טרור לפני פיגוע 

לפני שנה, בשעות הבוקר בחטמ"ר שומרון, סמ״ר אפיק ניאגו, קשר מ״מ בגדוד דוכיפת, מקבל יחד עם החברים שלו למחלקה את הבשורה - הלילה הם יוצאים לראשונה לבצע מעצר של פעיל טרור, המתכנן לבצע פיגוע בגזרה.

״במשך כל היום תרגלנו איך פורקים מהרכבים ונכנסים לבית, ואיך נקבע איזו חוליה תיכנס ואיזו תישאר לשמור״, הוא מספר.

״באותו לילה הגענו לבית״, אפיק נזכר, ״אני נכנסתי עם המ״מ, צמוד אליו. אחרי סריקה, מצאנו את מי שחיפשנו. תוך דקות ספורות כבר היינו מחוץ לבית, ועזבנו במהירות את האזור״.

זו הייתה הפעם הראשונה של אפיק בתוך שטח A, והוא משתף בתחושות שאחרי המעצר: ״ישבנו כל המחלקה ביחד, וכולם הסכימו שהייתה לאירוע הזה חשיבות גדולה - הרגשנו את הסיפוק בהגנה על האזרחים ועל הגזרה״.

רב"ט סלע רבאני, תצפיתנית בגדוד 636: הפעם הראשונה שזיהיתי מחבל 

כשרב"ט סלע רבאני, חיילת שעלתה מניו ג'רזי, שובצה בנוב' 19 כתצפיתנית, היא חשבה שהתפקיד נשמע מגניב - אבל החלום שלה היה בכלל להיות לוחמת מעברים. 

היא לא ידעה אז, ששבוע אחרי שתסיים את החפיפה שלה בחמ"ל של גדוד האיסוף 636 - היא תתפעל אירוע מבצעי בעצמה, ותשנה את דעתה לגבי התפקיד מקצה לקצה.

"זה קרה ביום ההולדת שלי, ב-5 באפריל, מבין הפעמים הראשונות שאיישתי לבד את העמדה", היא נזכרת, "פתאום ראיתי כמה אנשים חוצים את הגדר לשטח הארץ, במקום שהיה קרוב לישוב גדיש. הם המשיכו לכיוונו, ואני קראתי למפקדות שלי - וישר הקפצנו את כל הכוחות הלוחמים שהיו בבסיס ג'למה". 

סלע מספרת שהיא עצמה הייתה צריכה לעקוב אחרי המסתננים ולהכווין את הכוחות בשטח: "אני זוכרת את אותם הרגעים בהם המפקדות ואני היינו על העמדה ותפעלנו את האירוע - ממש כמו שלט רחוק. בסוף הלוחמים תפסו את כל מי שהיה מעורב - וגילו שהייתה להם סכין". 

"בהתחלה נלחצתי", היא מודה, "אבל ידעתי שאני חייבת לשמור על קור רוח, ולעשות כל מה שצריך כדי לעצור אותם".

"הבנתי באותו אירוע כמה העבודה שלי חשובה, כי המידע שאני סיפקתי הוביל לזה שהכוחות הוקפצו ומנעו פיגוע  פוטנציאלי. להיות תצפיתנית זה לא סתם תפקיד, ואני ממש שמחה שהגעתי אליו", היא מסכמת בחיוך, "תפסנו אותם - ועד היום אני מסתכלת על זה כאל מתנת יום הולדת". 

סגן מאיה נקר, מ"פ א' בגדוד ברוש: הפעם הראשונה שהגעתי לבה"ד 1 

סגן מאיה נקר התגייסה בנובמבר 2016 כמש"קית ת"ש, התאהבה בתפקיד והחליטה לצאת לבה"ד 1. היא שובצה כקצינת ת"ש במחנה 80, המשיכה לתפקיד של מפק"צית בהשלמת הקצונה של המערך, ובסוף הגשימה את חלומה - והפכה למ"פ בבית הספר לקצינים. 

היא מספרת לנו על הפעם הראשונה שהגיעה למקום הקרוב לליבה - כצוערת: "אני זוכרת את היום הראשון שלי כאילו הוא היה אתמול, ואת ההתרגשות כשעמדתי בתור לשיחה עם המפקדת שלי".

"המפקדים אמרו לנו - 'מעכשיו, אף אחד לא דורך על רחבת המסדרים, והפעם הבאה שנצעד עליה תהיה בטקס סיום'. אי אפשר שלא להתרגש", היא מודה.

"מהרגע הראשון שהגעתי לפה, התאהבתי, ומהר מאוד הבנתי שזה המקום שלי", היא משתפת, "היום, כמ"פ, אני ממש סוגרת מעגל. אני לא חושבת שיש מקום בצבא שנגע בי כמו הבה"ד - הוא עדיין גורם לי לראות דברים שלא ראיתי בעבר, ולחשוב על דברים שלא חשבתי עליהם לפני".

סמ"ר י', מפקד על הכשרת רוכב שמיים: הפעם הראשונה שהטסתי רוכ"ש

סמ"ר י' התגייס באוגוסט 18 להיות לוחם בחיל התותחנים, ועכשיו הוא מפקד רוכ"ש בבא"ח תותחנים. "התגייסתי לחיל, עשיתי גיבוש, והגעתי לטירונות של היחידות המיוחדות", הוא מספר, "בסופה הגעתי ליחידת רוכב שמיים". הוא מוסיף בחיוך: "מההתחלה ידעתי שאני רוצה להגיע לכאן". 

היחידה אחראית על הטסת מזל"ט קטן, שמטרתו לאסוף מידע על האויב ועל השטח בעת פעילויות מבצעיות. "אנחנו מלווים את הלוחמים בצורה צמודה רגלית", הוא מפרט, "היתרון של המטוס הזה הוא שהוא מתקפל לתוך כמה תיקים. אם אנחנו מצטרפים לכוחות בשטח אויב - המזל"ט יהיה באוויר תוך 15 דקות". 

י' נזכר בפעם הראשונה שהטיס את הכלי: "זה היה באימון הפרט, אחרי חודש וחצי של לימודים עיוניים ומסעות. אני זוכר שזה היה רגע מרגש, אבל גם מלחיץ - המ"מ שלי, שהוא מדריך טיסה מוסמך, ליווה אותי יחד עם חבר מהיחידה".

"החבר שיגר את המטוס, ואני זה שכיוונתי אותו עם השלט, שנראה ממש כמו לפטופ משודרג, ומחובר למטוס באמצעות אנטנה", הוא ממשיך, "הסתכלתי על הדבר הזה באוויר, ופתאום הבנתי שאני זה ששולט בו. זו תחושה שאני לא אשכח". 

"מאז יצא לי להטיס אותו עוד הרבה פעמים, ועדיין לפעמים יש לי את אותה התחושה כמו בפעם הראשונה -  כי אני מבין את החשיבות של המזל"ט שאני מפעיל", הוא משתף, "בשמונת החודשים האחרונים של השירות שלי אני מפקד על טירונים. חשוב לי להסמיך אותם להיות הלוחמים הכי טובים והמפעילים הכי מקצועיים, ושהם יבינו שהם משתמשים בטכנולוגיה מדהימה".  

סמ"ר רז, לוחם בכיפת ברזל: הפעם הראשונה שיירטתי טיל

סמ"ר רז תמיד ידע שהחלום שלו הוא לשרת בחיל האוויר - כמו שאר משפחתו. לכן, כשקיבל שיבוץ לזרוע היבשה, הוא לא ויתר עד שהצליח להשתבץ כלוחם בכיפת ברזל. הוא עבר טירונות 03, וסוכם להיות מיירט בסוללה 947 בגזרה הדרומית. 

רז מספר לי על הפעם הראשונה שביצע יירוט. "זה קרה חצי שנה אחרי סוף ההכשרה שלי, ביום שבת, ה-4 במאי 2019", הוא נזכר בתאריך המדויק, "הייתי בגדרה, בבית שלי, והיו מספר התרעות צבע אדום. המפקד שלי הקפיץ אותי, ותוך 20 דקות כבר הייתי בבסיס".  

"בשעה 13:20 היה מטח לכיוון אשדוד", הוא משחזר את הרגעים הדרמטיים, "מטרה אחת לשטח פתוח, ומטרה שנייה שהייתה קרובה לאתר משגר. התאמנו כל כך הרבה על זה - אבל עדיין, הבנתי את התפקיד שלי רק ברגעים אלו, כשהסתכלתי על המסכים שאיתם אנחנו עובדים. המפקד שלי אמר לי ליירט את המטרה, ותפעלתי את זה כמעט לבד. הרגע עצמו היה מאוד מלחיץ, אבל כשהכול נגמר - כל הסוללה הרגישה שהצלנו חיים".

"ההורים שלי היו מאוד גאים כששמעו שיירטתי טיל מעל הבית", הוא משתף, "אני ממש מרגיש שהגנתי עליהם".