המפקדים של צה"ל מסכמים שנה - ששום דבר בה לא היה צפוי

סרן בצלאל בטיט, מ"פ מוצב גלדיולה לשעבר - סיכול ניסיון החדירה בצפון     

סרן בצלאל בטיט

אין ספק שהמ"פ הזה זכה לפקד על הגזרה אולי הכי חמה השנה בצפון. זה קורה באמצע יולי, כשפלוגה מ-931 של חטיבת הנח"ל עולה לקו במוצב גלדיולה שבהר דב. "התחלנו תע"ם רגיל, ואז אמרו לי 'תלמד היטב ומהר את הגזרה ואת השטח, כי יכול להיות שברגע אחד - הכול פה יתהפך'", נזכר המ"פ, סרן בצלאל בטיט, שאז היה ממש טרי בתפקיד, "ובאמת, בימים הראשונים היינו עסוקים בהכנות והעמקה - וזה הוכיח את עצמו".

אחרי שבוע בקו, ב-24 ביולי, מוגברת הכוננות בצפון, וסרן בטיט פורס את מחלקות המוצב לתאי שטח נרחבים בכל הר דב. "מה שמעניין בגלדיולה, זה שהמוצב ממוקם ממש בתוך מובלעת - כלומר, בתוך ישראל, אבל אין גדר שחוצצת בינינו לבין לבנון, בגלל התוואי ההררי", הוא מסביר, "הלוחמים שלנו בשטח - הם בקו המגע הראשון". 

נקפוץ שלושה ימים קדימה, ל-27.12, כשמתקבלת התרעה על אירוע מבצעי בגזרה. בשעות הבוקר המוקדמות, תצפיתניות עוקבות אחרי שלושה חשודים שזוחלים בתוך ואדי למרגלות הר דב, ומתקדמים לכיוון המוצב. 

"הם מטפסים במשך שש שעות - אלה ממש לא אנשים שסתם באו לטייל", ממשיך סרן בטיט, "בסביבות 12:30 הם מתייצבים בקירוב למוצב ומייצרים תצפית מתוך אחד השיחים. כמובן שאנחנו כבר אוחזים בהם עם כוחות כאלה ואחרים, ומסכלים אותם. בהמשך, אנחנו גם יורים יותר מ-100 פגזי עשן במרחב".

למחרת, עם אור ראשון, כוח בפיקודו של המ"פ יוצא לחפש ממצאים בזירה. "בסריקות אנחנו מוצאים כובע ונשק, ואני זוכר את המבט של הלוחמים כשנכנסתי עם הנשק למוצב. הם לאט לאט מבינים שלמרות איום הצליפה, ההרתעה שלנו פה היא חזקה פי כמה וכמה, כי חוליה שמנסה לחדור - פשוט לא מצליחה". 

"בתור המ״פ של המוצב, זה חלום לפגוש אירוע כזה - אני רואה את המחבלים בעיניים ויודע שיש לי מחלקות שמוכנות להסתער בכל מחיר", הוא מחייך בגאווה, "אני לא אשכח את הרגע לפני ההתרעה מהתצפיות - בדיוק הנחתי את הראש אחרי יומיים בלי שינה, הייתי עדיין עם ציוד וקסדה והכול, ופתאום החמ"ליסט מעיר אותי. אתה כבר הופך ערני לגמרי בשנייה - פשוט קופץ מ-0 ל-100. אני חושב שזה בדיוק גם הרבה מהמהות שלנו פה בגזרה הזו - להיות מוכנים תמיד".

סרן עומר גטומה, מ"פ הכשרות נוב' 19 בסיירת הצנחנים - חלוקת מארזי המזון בבני ברק

סרן עומר גטומה

ליל הסדר האחרון היה לא שגרתי - בלשון המעטה. נגיף הקורונה שהתפרץ בדיוק בתקופה שקדמה לו, גרם לכל המדינה, וגם לצה"ל - לחשב מסלול מחדש. בצל האירועים האלה, קיבל סרן עומר גטומה, מ"פ ההכשרות של סיירת הצנחנים, משימה פחות מוכרת והזדמנות חד פעמית - להגיע עם חייליו לבני ברק ולסייע לקהילה על ידי חלוקת אריזות מזון לנזקקים.

"המעבר הקיצוני בין החזית המוכרת לנו בשטח, לחזית המלחמה נגד הנגיף - ממש פקח לנו את העיניים", מעיד סרן גטומה, "סגרנו בבסיס קרוב ל-40 ימים, ולא באמת הבנו את המציאות שעוברים האזרחים בחוץ. רק כשהגענו לעיר, הבנו את גודל ההשפעה של הקורונה ושמחנו לעזור לכל מי שצריך. זו הייתה שליחות מדהימה וזכות בשבילנו".

השבועיים האלה היו, לדבריו, מלאים בחוויות מרגשות: "יום אחד, כשהבאתי חבילה לזוג מבוגר, הגבר זיהה את הכומתה האדומה שלי וסיפר לי שהוא היה בעצמו מ"פ בחטיבה. אנשים ברחובות הריעו לנו, מחאו לנו כפיים והודו לנו בלי הפסקה. שמחנו להירתם למאמץ הלאומי ולהיות צבא העם במלוא מובן המילה".

רס"ן צחי הררי, קהנ"ח חטמ"ר 'דרומית' - גילוי ונטרול המנהרה בגזרת עזה

המכשול התת קרקעי, שצמוד לרצועת עזה, הוא ללא ספק אחת ההצלחות ההנדסיות הגדולות ביותר של השנה האחרונה, והספיק להוכיח את עצמו כבר באוקטובר האחרון - כשבעזרתו חשפו וניטרלו לוחמי ההנדסה הקרבית מנהרה שחדרה לישראל מתוך שטח הרצועה. 

"בזמן שלוחמי 'שקד' של גבעתי אבטחו שטח נרחב מסביבנו, לוחמי הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) של ההנדסה ואני הגענו לאזור", משחזר את אותו היום רס"ן צחי הררי, קהנ"ח (קצין הנדסה חטיבתי) של החטיבה הדרומית בעזה, "איתרנו וחצבנו את המנהרה בעזרת דחפורים ומקדחים גדולים, וחשפנו אותה תוך כמה ימים".

רס"ן צחי הררי

"כל הזמן הזה עבדנו מסביב לשעון. הייתי צריך לדאוג שהחיילים שלי עומדים בעומס הפיזי והמנטלי שכרוך בזה", מספר רס"ן הררי. אך זו ממש לא הדאגה היחידה שהיתה לו: "אתה תמיד צריך להיות בבקרה על איך האויב מסתכל עליך - תמיד קיים החשש שהוא יתחיל להבין מה אנחנו עושים וינסה להגיב. היינו כמובן ערוכים גם לזה".

"רגע החשיפה היה רגע מכונן עבורי", מעיד קצין ההנדסה בלי שמץ של הגזמה, "שום דבר לא משתווה לשנייה הזו שאנחנו מבינים בה שזהו - פגענו - ועכשיו אפשר להמשיך במשימה. אתה יודע שאיפשרת ביטחון ושקט לתושבים פה, ללכת לעבודה, ללמוד בבית ספר ולטייל עם פחות דאגות".

סרן ערד כהן, קצין גנ"ק על "אחי מגן" - הבאת הסער 6 לארץ

במיוחד בשנה יוצאת דופן כזו, אי אפשר היה לפספס את ההגעה המרגשת של ספינת הסער  6 הראשונה, אח"י מגן, לישראל. סרן ערד כהן, קצין גנ"ק (גילוי, ניווט וקשר), היה אחד האנשים ששהו מספר לא מבוטל של חודשים במספנה בגרמניה, כדי שהספינה תגיע בבטחה אל חופי הארץ. "הכול חדש, ואתה צריך להמציא את עצמך כל יום. אתה יודע שעל הכתפיים שלך מונחת האחריות שהספינה תגיע במצב הכי טוב שיש", הוא מסביר.

"ביום אחד מגיעים כ-20 לוחמים בני 20-19, שלא היו קודם לכן מחוץ לבית יותר מחודש, והפעם הראשונה שהם מכירים אותך ואחד את השני, היא על אדמת גרמניה", המ"פ מתאר את הסיטואציה הייחודית בה מצאו את עצמם, "לכל אחד אופי שונה, ונקודות תורפה שונות, ואתה צריך לדאוג לתת להם כל מענה רפואי, נפשי וכלכלי - זו אחריות גדולה". 

סרן ערד כהן

וכמובן ש-2020 הפכה את המשימה למורכבת אף יותר, כשעל כתפיו של סרן כהן הונחה אחריות נוספת: "תמיד צריך להיות בקשר עם ההורים והמשפחות, במיוחד כשהתחילה הקורונה. הם רחוקים מהילדים שלהם ומהאחים שלהם".

8,000 הקילומטרים שהפליגה הספינה במשך כשבועיים סיפקו המון מראות בלתי נשכחים: נופים, מיצרים מרשימים, להקות דולפינים - ואפילו לוויתן. אבל שום דבר לא השתווה למראה של חופי הארץ. 

"זה היה יום עם המון ערפל", משחזר סרן כהן, "כשהתקרבנו יותר נהייתה ממש מעין תחרות בין כולם מי יהיה הראשון שיראה את נמל חיפה. אחד החיילים ראה את הגנים הבהאיים, אחד ראה את האוניברסיטה ואחר ראה את השכונה של סבתא שלו - אין מרגש מזה".

סרן אבי חובלאשווילי, מ"פ מבצעית של קרקל - סיכול ניסיון הברחה ופיגוע בכוח צה"ל על גבול מצרים

אמצע חודש מרץ 2020, כיתה מגדוד 'קרקל' יוצאת לעוד לילה של סיורים על גבול מצרים. באותו הערב מתקבלת התרעה מודיעינית על ניסיון הברחה מתוכנן - הכוחות מתמקמים במארב וממתינים בדריכות.

"בשעה 23:30 הלוחמים מזהים רכב מתקרב על ציר המערכת בצד הישראלי, ומבריחים מהצד המצרי", פותח סרן אבי חובלאשווילי, מ"פ מבצעית של קרקל - ומי שהיה מפקד הפלוגה הגזרתי באותו ערב, "הכיתה מרימה מטו"ל תאורה כדי להבין מה המצב בשטח, ואז אני שומע בקשר: 'פטיש חם'".

המבריחים, שמתקרבים בריצה אל עבר הגדר עם שקים, סולמות וכלי נשק, מבינים שתפסו אותם ומתחילים בירי ישיר לעבר הכוחות במארב. "מאירוע פלילי כמעט שגרתי - המצב מסלים בשניות לפח"עי. אתה מבין שיש סכנה ממשית לכוח שלך בשטח, וזה הדבר היחיד שעובר לך בראש באותם הרגעים", סרן חובלאשווילי משחזר.

"אתה נוסע מהר לכיוונם, ובמקביל מחלק הוראות רגועות בקשר, מנסה להסיר כל דאגה כדי שיוכלו לבצע את העבודה שלהם בצורה מהירה ומדויקת", הוא מתאר בשביעות רצון, "האירוע הסתיים בזכות הנחישות של הלוחמים - ההברחה סוכלה, שלושה מחוליית המחבלים נוטרלו - ובלי נפגעים לכוחותינו. המשימה הושלמה".

סרן אריק הוימן, מ"פ ונוס בגדוד 74 - ההצלחות המבצעיות בקו עזה

רגע מסוים במהלך הקו שתפס עם פלוגתו בעזה, גרם לסרן אריק הוימן, מ"פ בגדוד השריון 74, להבין את המשמעות העמוקה של הפעילות שלהם בגזרה: "אני זוכר שבאחד האירועים הסתכלתי אחורה וראיתי את העיר שדרות, ואז הבטתי קדימה על טנק שבדיוק ביצע ירי תגובתי לרצועה, והרגשתי גאווה - בזכותנו הגזרה הייתה בטוחה".

לוחמי פלוגת ונוס, עליה סרן הוימן מפקד, עולים לתע"ם בעזה ביולי - תקופה של התחממות. כבר בתחילתו, הם לוקחים חלק חשוב בכיבוי שריפות בעוטף שדלקו מבקבוקי תבערה ופצמ"רים שהושלכו מרצועת עזה, ובהמשך גם מבצעים ירי מבצעי מהטנקים.

צילום: ליאור לינדר

המ"פ מספר שהקו הזה יזכר כקו גדוש בהצלחות מבצעיות, שאיפשר לכל שריונר בפלוגה להביא לידי ביטוי את היכולות שלו, עד הקצה. "ביצענו יחד כל משימה שניתנה לנו, באופן הכי טוב שיש", הוא מתאר בגאווה, "כשאתה תופס גזרה כזו במשך חצי שנה, אתה ממש מרגיש מתח מבצעי גבוה ומחויבות מוחלטת".

"טנקיסט תמיד מוכן לכל אירוע, כי בסוף, הוא כוח האש הזמין של החטיבה, שמבצע את הירי לעבר עמדות האויב", אומר סרן הוימן, "אני מסיים את התעסוקה המבצעית הזו עם תחושה שעבדנו קשה, ואני גאה בלוחמים ובמפקדים על הפעילות שלהם. הם לגמרי הוכיחו את עצמם".

סרן אבנר הדר, מ"פ גדוד 94 - פיגוע ירי בחטמ"ר אפרים

יום חמישי אחר הצוהריים, והחיילים בדיוק נכנסים לנוהל סופ"ש. חצי מהלוחמים יוצאים הביתה, והמפקדים מנצלים את הזמן לשבת ולשוחח זה עם זה, ולנוח מעט אחרי השבוע הארוך שעבר אליהם. פתאום דפיקה בדלת וקריאה נשמעת בחלל החדר - "אירוע ירי". ברגע הזה, סרן אבנר הדר - אז מ"פ גדוד 90, היום מ"פ 94 - ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות.

סרן אבנר הדר

זה קרה בחודש פברואר האחרון, דקות ספורות לפני חילוף שמירות שגרתי של לוחמי גדוד 90 בחטמ"ר אפרים, מחבל החל לירות לכיוון שני החיילים. במהלך חילופי האש, בהם הלוחמים הצליחו לפגוע במחבל, אחד מהם נפצע מכדור ששרט את ראשו. 

"באירועים כאלה אין זמן לחשוב. ברגע שאנחנו שומעים על הפיגוע, אנחנו קופצים לרכב יחד עם החופ"ל ונוסעים הכי מהר שאפשר. אתה יודע שיש לך אחריות על כל חייל בפלוגה שלך ועל כל סנטימטר בגזרה", מספר סרן הדר, "אנחנו מגיעים לזירה ומוצאים את הלוחם השני מטפל בחברו שנפצע, ובזמן שהחופ"ל מחליף אותו - אנחנו כבר מתחילים בסריקות אחר המחבל".

בתוך מכבש הלחצים שנקרא 'זירת פיגוע', אסור לאבד פוקוס לרגע: "אתה כל כולך בתוך זה, הגוף מלא אדרנלין, עד שזה מכה בך ונופל האסימון - הדבר היחיד שמפריד בין מחבל חמוש לבין הרכבים האזרחיים שנוסעים על הכביש, הוא הלוחמים שלי. זה רק הוכיח לי שצריך להאמין בכל משימה עד הסוף, לא משנה כמה שגרתית וסיזיפית היא, ולעשות אותה בצורה הטובה ביותר".

אך לצד הפעילות המבצעית, הרגע אותו ייקח סרן הדר מהשנה קרה דווקא בסוף אותו אירוע: "בפעם הראשונה שהתקשרתי לחייל הפצוע, כשהוא עוד היה בבית החולים, הוא שאל אותי: 'מתי אני כבר יכול לחזור לכולם?'. כשראיתי חייל שלי, שנפגע בעת מילוי תפקידו, לא יכול לחכות לחזור לחברים שלו ולהגן על הגזרה - פתאום הבנתי כמה כוח השירות הזה מעניק".