הקטעים הנדירים מיומנו האישי של אל"ם אילן רמון ז"ל

"אדם שחי בלי מטרה מסוימת שהחליט להשיג, או יותר נכון בלי שהחליט מה הם החיים, מה הוא דורש ורוצה מהחיים, מה הוא רוצה להשיג בשנות חייו - אדם כזה שלא חושב על כל אלה - מבזבז את חייו" (אילן רמון ביומנו האישי, 5/6/83)

אילן רמון, (1954-2003) היה טייס קרב מצטיין בחיל האוויר, קצין מוערך ומפקד מיוחד. המשפחה של אבא שלו הצליחו לברוח מגרמניה הנאצית, ואמו וסבתו, הגיעו לארץ לאחר ששרדו את אושוויץ. הוא היה בן 15 בלבד כששמע לראשונה את המשפט "צעד קטן לאדם", אבל אולי כבר אז ידע, שעבורו השמיים הם לא הגבול. בגיל 18, הוא התגייס לחיל האוויר הישראלי, סיים את קורס הטייס בהצטיינות ושירת בצבא ההגנה לישראל כטייס קרב שמשתתף במבצעים הגדולים והסודיים ביותר של צה"ל.

 "האם אלה שנוסעים להם שם למטה משערים בנפשם מי אנחנו ולאן אנחנו טסים?" (טייס הקרב אילן רמון כותב ביומנו האישי בדרך להפצצת הכור הגרעיני בעיראק, 7/6/1981)

הדרך של אילן במסע להיות להיות טייס, היתה שונה קצת מהמסלול של טייס רגיל - הוא התחיל את קורס הטייס שלו פעמיים. את הקורס הראשון, נאלץ לעזוב באמצע בגלל פציעה, אבל לאחר כמה חודשי החלמה הוא חזר לקורס הטייס בפעם השנייה וסיים אותו בהצטיינות. הוא שובץ כטייס קרב, והיה מהראשונים בחיל האוויר הישראלי שלמדו להטיס מטוס F-16. כטייס, הוא השתתף במלחמת יום הכיפורים, במלחמת לבנון השנייה וגם נבחר להיות מבין הטייסים הצעירים ביותר שלקחו חלק במבצע אופרה בהפצצת הכור הגרעיני בעיראק. בעקבות ההצלחות יוצאות הדופן של אילן בשירותו הצבאי, הוא נבחר על ידי מפקד חיל האוויר להיות האסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל.

"מי יכול היה להאמין שאהיה לאסטרונאוט הישראלי הראשון של מדינת ישראל? שאהיה הישראלי הראשון שישקיף תוך ריחוף אל כדור הארץ המופלא שלנו ואל המדינה הקטנה אך גדולה שלנו, מדינת ישראל"  (אילן רמון כותב על תחושת הגאווה בלהיבחר להיות האסטרונאוט הישראלי הראשון, 7/11/1997)

בשנת 1995, נחתם בין ארצות הברית לישראל הסכם לשיתוף פעולה במשימת שליחת הישראלי הראשון לחלל. סוכנות החלל הישראלית ביקשה מחיל האוויר שיבחרו עבורה את המועמד הראוי ביותר למשימה, והם בחרו בטייס אילן רמון. אילן עבר עם משפחתו לארצות הברית, ולקח איתו כמה חפצים שונים שמצייגים עבורו את החברה הישראלית - בין היתר, הוא לקח איתו דגל ישראל, דגל חיל האוויר, ספר תנ"ך קטן, וכמובן - יומן.

"אחזה בי קצת התרגשות, אבל אולי זה מוקדם מדי? אולי הכל יתנפץ? האם אני חולם ומתרגש מוקדם מדי?" (אילן רמון ביומנו האישי בזמן האימונים לקראת הטיסה, 25/3/1998)

ב16 בינואר 2003, שוגרה מעבורת החלל קולומביה ממרכז החלל קנדי שבארצות הברית למשימה של 16 ימים בחלל. משימה, שממנה לא חזרה. ב1 בפברואר התפרקה המעבורת בדרך חזרה לאטמוספירת כדור הארץ יחד עם כל אנשי הצוות שבה. ארבעה ימים מאוחר יותר, נמצאה גופתו של אילן רמון ז"ל לצד שרידים מעטים מחפציו שהביא עימו, בין כל השרידים, נמצאו גם, חתיכות של יומן.

במותו, אילן קיבל אות הצטיינות מהרמטכ"ל, ונקבר בישראל בטקס צבאי בהשתתפות ראש הממשלה, נשיא המדינה, וכמובן, כל משפחתו.

"הייתי רוצה להחזיר לחיים כל אדם שמת בטרם עת. לדוגמה: הצוות של מעבורת "קולומביה". להחזיר לחיים אנשים שמתו ולא רצו למות. לגרום לאנשים להכיר בעובדות לפני שמתרחשת תאונה ולהראות להם את השגיאות שלהם. לא להיות מוטרד יותר מנושא המוות. להיות טייס קרב. אסטרונאוט. ובעל משפחה" (אסף רמון, בנו הבכור של אילן, כותב כתלמיד תיכון על משאלותיו ביומנו האישי 28/8/2006)

בנו הבכור של אילן, אסף, התגייס לחיל האוויר כדי להיות טייס קרב כמו אבא שלו. במהלך הקורס, שגם הוא סיים בהצטיינות, הוא כתב הרבה ביומנו האישי על הזכות להגן על המדינה, על הגשמת החלום להיות טייס, וכמובן - גם על אבא שלו. כחודשיים לאחר סיום הקורס, נהרג אסף בתאונת אימונים. הוא נקבר בצמוד לאביו, והותיר אחריו אם, שני אחים, ואחות. במותו, הועלה לדרגת סרן.

"יומן? מה פתאום יומן? זכרונות… אולי יצמח מזה ספר פעם?" (אל"ם אילן רמון ז"ל ביומנו האישי, 5.6.83)

בשנת 2013 מחליטה רונה רמון, אלמנתו של אילן ואימו של אסף לעשות מעשה מיוחד. היא אוספת את היומנים של אילן ואסף ועורכת אותם לידי ספר - "מעלינו רק רקיע". בספר, מתוארות המחשבות האישיות, הרגעים המרגשים והציטוטים הנדירים שמופיעים גם בכתבה זו. לזכרם, רונה רמון הקימה את "קרן רמון" - קרן לזכרם של אילן ואסף, שמטרתה לקדם מדע, חינוך וחדשנות. רונה רמון הלכה לעולמה לפני כשלוש שנים, וזכורה בעם כולו כאישה חזקה, שידעה להפוך את הצער שלה, לכוח מעורר השראה, שנשאר בעולם עד היום.

"אחת המחמאות הגדולות שקיבלתי בחיי הייתה כשאסף כתב "חונכנו, אחיי ואני, לשאוף להגשמת חלומותינו על בסיס האמונה שכל אחד צריך למצוא את ייעודו בעצמו" משפט זה, היה לי לצוואה לחיים, מתוך אמונה שיש לאפשר לכל אדם, צעיר או בוגר, את הזכות והאפשרות לממש את ייעודו." (רונה רמון ז"ל, כותבת בספר "מעלינו רק רקיע")

ברוחו של אילן רמון ז"ל, חיילי ומפקדי צה"ל מעבירים שיעורי פיקוד וחינוך רבים על המחוייבות של אילן חדשנות ומצויינות, על התעוזה שלו, הצניעות ואהבת הארץ. הדרך שאילן התווה בחייו, ממשיכה ללוות את חיילי צה"ל גם לאחר מותו.

*כל הציטוטים בכתבה לקוחים מתוך הספר "מעלינו רק רקיע" בעריכת מירב הלפרין,