האיש שדואג לעוצבת האש כבר 20 שנה - מקבל פרס מפעל חיים

הבוקר של ע"צ יוסף אוקנין נפתח בקביעות בהליכה קצרה במחנה ליפקין, בו הוא משרת - מהש"ג למשרד. בדרכו הוא מבחין כמעט בכל מזגן, עץ גזום וציר אספלט בבסיס. "אני קם בבוקר דבר ראשון כדי לעזור לחייל בקצה" אומר לי אוקנין כשאני שואל אותו איך היה מגדיר את תפקידו.

ע"צ אוקנין, רמ"ד בינוי בעוצבת האש (אוגדה 98), נולד במרוקו בשנת 1957. כשהיה פעוט, שלושה מאחיו עלו לארץ במסגרת מבצע מוראל של המוסד - במהלכו הובאו לישראל כ-530 ילדים יהודים ממרוקו ונפרדו מיתר המשפחה. המבצע המיוחד היווה ניסיון להביא ארצה את אחרוני העולים לפני שהשערים ליציאת יהודים ייסגרו. הצעירים אולצו להיפרד מהמשפחות ומהחיים שהכירו וללכת לעבר הלא נודע. אחרי שנתיים, כשיוסי היה בן 3, עלה עם אמו ויתר האחים ארצה, והתפצלו לגור לקיבוצים.

"הגענו לכאן 9 אחים, במצב כלכלי קשה מאוד", נזכר ע"צ אוקנין, "מהסיבה הזו חילקו אותנו לקיבוצים שונים ונוצר בינינו נתק. העובדה שהקשר בינינו דעך, לא הפסיקה להכאיב לי כל השנים האלה. עד היום אני מנסה לארגן ולהודיע על האזכרות של ההורים כמה ימים לפני, כדי לנסות לאחד את כולם, אבל תמיד יהיו אנשים שיחסירו".

"בדיוק מהסיבה הזו, מתוך הצורך לתקן וליצור מקום בו אני יכול לתת, אני מנסה כל כך לתרום מהמקום שלי", הוא אומר. לכל אורך חייו התאפיין יוסף בנתינה שלו. בשנת 1976 התגייס לגדוד 402 של חיל התותחנים ושירת בסיני. "לאחר 3 שנים בגדוד, עברתי לחטיבת הצנחנים ועם תחילת שירות הקבע שלי, שירתתי כמפקד מחנה", הוא מספר, "בשנת 2003, בעקבות פציעה, עברתי להיות עוזר מפקד עוצבת האש - שהיה אז הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי. בתפקיד הזה שירתתי עד לשחרורי, 5 שנים מאוחר יותר, בדרגת רנ"ג".

למרות זאת, הרצון לתרום ולשרת לא פסקו, ולכן עם שחרורו החל להתנדב בצבא כקצין ניהול אגף המבצעים וקצין בינוי בעוצבת האש. "נתתי שם כל מה שאני יכול ואהבתי כל רגע", מציין ע"צ אוקנין, "10 שנים לאחר מכן, בהחלטת המאו"ג בעת ההיא, חזרתי לשירות פעיל כעובד צה"ל בתפקיד רמ"ד בינוי - בו אני נמצא עד היום הזה".

במסגרת תפקידו, יוסף ממעיט בשהיה במשרד, למעשה, את רוב היום הוא מעביר בסיור בבסיס על מנת לוודא שהכול כשורה: "אני אוהב לראות מקרוב את הלוחמים ואת הצרכים שלהם. עוד בדרך חזרה למשרד מהסיור, אני כבר מוסיף משימות למצגת שאני קורא לה ׳משימות וחלומות׳ ומתחיל לעשות הכל כדי להוציא אותן לפועל בהקדם. באחריותי לדאוג שלא חסר כלום ללוחמים - בין אם מדובר בחדר המגורים פה במחנה ובין אם במהלך תרגילים בקפריסין ובגרמניה".

ואכן, יוסף לא נח לרגע: "לא מזמן שמעתי שלוחמים מדובדבן חזרו מפעילות בשכם והמזגן שלהם לא עבד. מיד דאגתי לזה וכבר למחרת העניין טופל. בעקבות זאת, יצא לדרך פרויקט ׳חודש מיזוג׳ שיזמתי, במהלכו אספתי נתונים לגבי איפה באוגדה יש מזגנים בני למעלה מ-5 שנים כדי להחליף אותם, מה שקרה תוך זמן קצר. אחר כך, פעלנו באופן דומה עם כל השירותים והמקלחות בכל יחידות האוגדה ואנחנו ממש בשיא הפרויקט בימים אלה". "בשביל חיילי האוגדה אני אלך עד הסוף", מצהיר ע"צ אוקנין בהתרגשות.

"אנחנו ממש לא עוצרים בזה", הוא מדגיש, "אנחנו מטפלים בכל מה שנחשב כפרט שולי וקטן, אבל בפועל מהווה את ליבת העשייה בבסיס והחלקים החשובים ביותר ברווחת הלוחמים - החל במבצע לגיזום עצים כדי שלא יקרסו על חיילים, כלה במיגון הבונקרים והנשקיות ועד לתוכניות שיפוץ הצירים בבסיס כדי לאפשר ללוחמים לקפוץ לאירועים בזמן מינימלי".

אתמול (ראשון), לאחר 46 שנים בתפקידים ובמסגרות שונות בצה"ל, ו-4 שנים בתפקידו הנוכחי, קיבל ע"צ אוקנין פרס מפעל חיים מראש אט״ל על פועלו ותרומתו למערך הלוגיסטי וליחידות הלוחמות של עוצבת האש.
"זה מרגש מאוד", הוא מודה, "אני אסיר תודה לצבא, למערכת ולכל מי שתמך וחשב שזה מגיע לי. אני זוכה לסגור מעגל אחרי הרבה שנים שניסיתי לתת מעצמי כמה שאפשר וזה ממלא אותי במוטיבציה וברצון להמשיך לעשות זאת".

למרות האירוע המרגש, יוסף לא שוכח שבכל זאת מדובר ביום עבודה, ומסביר שממש עם סיום שיחתנו, מחכה לו דיון חשוב עם צוות מהיועכ״ל על התייעלות ומשימות עד הקצה המבצעי. "אני אמור להשיג בו תקציב לשפר את תנאי המחייה של הלוחמים ביחידות נוספות באוגדה. כמו שאמרתי - לא מורידים רגל מהגז".