נאומה המלא של הפצ"רית בכנס לשכת עורכי הדין

23.05.22
מערכת את"צ

נאומה של הפרקליטה הצבאית הראשית, אלופה יפעת תומר-ירושלמי, בכנס לשכת עורכי הדין באילת:

נשיאת בית המשפט העליון, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים, היועצת המשפטית לממשלה, ראש לשכת עורכי הדין, פרקליט המדינה, המפכ"ל, חבריי וחברותיי עורכי הדין, מכובדיי כולם, בוקר טוב.

בתור הדוברת השביעית, חשבתי שנכון להתחיל במשהו קליל. באופן טבעי, בחרתי במחזה של ויליאם שייקספיר. המחזה "הנרי החמישי" מתאר את קורותיו של מלך אנגליה, שסוחף אחריו את עמו ואת חייליו ומביס את הצרפתים. שייקספיר היה מודע היטב לאתגר הכרוך בתיאור קרבות ענק מעל בימת התיאטרון, ולכן הוא פותח את המחזה בפנייה של המקהלה לקהל הצופים, שמבקשת מהם לתת לדמיונם להוביל אותם. אביא קטע קצר מדברי המקהלה:

"דמו כי בין קירות המעגל פה
שתי מלכויות ענק כעת ישכונו,
שאת מפגש גבולן המתנשא
מפריד הים הצר והצורר.
כי דמיונכם רק הוא ילביש מלָכים פה
ישא אותם מכאן לשם,
ידלוג על פני הזמן,
וקציר שנים רבות, יציג על לוח השעות."

בספרות, הטכניקה הזו מכונה "השעיית הספק". האומן פונה לצופים ומבקש מהם שידמיינו כי על הבימה עומדים מלכים גדולים, בראש צבאות ענקיים, ונלחמים זה בזה. האומן מבין את מגבלות התיאטרון להמחיש את הקרב הגדול, ולכן הוא מבקש מן הקהל להשעות את חוש הספק שלו, ולקבל את הדברים כפי שהם מוצגים על הבימה. הפריווילגיה הזו – של השעיית הספק – איננה קיימת בעולם המשפט. המערכת המשפטית בנויה, מעצם טיבה ומהותה, על הטלת ספק. חובתם של עורכי הדין היא להטיל ספק, כדי לברר את האמת לעומקה.

וגם אנחנו, בָמערכת המשפטית בצה"ל, נושאים בחובה לברר את הספק ולפעול כמיטב יכולתנו כדי להסירו – ולעיתים, לקבל החלטה דווקא משום שלא עלה בידינו להסיר את הספק. כך, בעבודת הייעוץ המשפטי בצה"ל, אנו מחויבים לשאול את השאלות הנכונות ולאסוף את כל המידע, לפני גיבוש חוות דעתנו המשפטית. בנוסף, חובתנו לוודא כי המפקדים, האמונים על קבלת ההחלטות בעניינים צבאיים, שקלו את מלוא השיקולים הנדרשים בעת קבלת ההחלטה. כך גם בפעולותינו כמי שאמונים על אכיפת הדין בצבא. זאת, מתוך ההבנה כי חובתה של התביעה הצבאית – כמו כל רשות תביעה במדינת ישראל – איננה "לחתור להרשעה", אלא בראש ובראשונה להביא לידי מיצוי חקר האמת.

כך פועל הצבא, גם באשר לנסיבות מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה בקרב שהתפתח בעיר ג'נין, בעת שכוחות צה"ל פעלו כדי לסכל פיגועים שכוונו לעבר ישראל. מהמידע שבידינו עולה שבמהלך הקרב, ירו עשרות רבות של חמושים פלסטינים מאות קליעים מכמה מוקדים, והתפתחו חילופי אש עצימים בין לוחמי צה"ל לבין החמושים הפלסטינים.

בשלב זה, לא ברור מאיזה צד נורה הקליע שפגע בעיתונאית. מותה של העיתונאית הוא אירוע מצער, וצה"ל עושה כל מאמץ כדי לתחקר אותו ולהבין כיצד נפגעה אבו עאקלה. זאת, מתוך ההכרה שלנו ושל מפקדי צה"ל בחשיבות החתירה להסרת הספק, וגם מתוך המחויבות לשמירה על חופש העיתונות ולמניעת פגיעה בעיתונאים. בנסיבות העניין, הדרך הטובה ביותר לברר כיצד מצאה העיתונאית את מותה, היא בדיקת הקליע שנמצא בגופה, בבדיקה בליסטית מקצועית.

הקליע מוחזק בידי הרשות הפלסטינית, אשר לא הסכימה להעבירו לבדיקה בליסטית כאמור, אף כאשר הוצע לה כי הבדיקה תיערך גם בנוכחות נציגים מטעמה. בהיעדר האפשרות לבחון את הקליע, נותר בעת הזו הספק.

למרות האתגר, צה"ל עושה וממשיך לעשות מאמצים כדי לברר את האירוע לעומקו. חשוב להבין כי בפעילות צבאית, ודאי בפעילות לחימתית, יש משמעות ל"ערפל הקרב" וכן לצורך בקבלת החלטות באופן מיידי וללא שהות. אלה הם מאפיינים אינהרנטיים לפעילות הצבאית – והמשפט חייב להביאם בחשבון. כמובן, קיומו של "ערפל קרב" ואופיו של שדה הקרב אינם פוטרים אותנו מהחובה לחתור לחקר האמת ולפעול לבירור הספק.

בצד זאת חשוב להדגיש, כי חקר האמת ביחס לפעילות מבצעית, בוודאי פעילות בעלת אופי לחימתי מובהק, לא חייב להיעשות דווקא במסגרת חקירה פלילית מיידית. פתיחה בחקירה מתחייבת כאשר יש חשד לביצוע עבירה פלילית. בפעילות לחימתית עצימה כמו הפעילות בג'נין, מותו של אדם כשלעצמו אינו מקים חשד כזה באופן אוטומטי. באירועי לחימה ממש, ובהתאם למדיניות רבת שנים, החלטה על פתיחה בחקירה תתקבל, ככלל, רק לאחר בירור ראשוני של עובדות המקרה באמצעות תחקיר מבצעי, ובהתאם לכלל המידע ביחס לאירוע. כך נעֲשה במקרה זה. החלטה סופית תתקבל לאחר השלמת התחקיר הצבאי במלואו, ובשים לב לממצאיו ולמכלול המידע ביחס לאירוע.

מכובדיי,
אבקש לסיים בתודה גדולה למארגני הכנס, על ההזמנה וההזדמנות לשאת דברים באירוע החשוב הזה.

הכנס הוא הזדמנות מעולה עבור כולנו לעצור לרגע מהשגרה התובענית, להעמיק את ידיעותינו בתחום המשפט, ולחזק את קשרי העבודה שלנו עם עמיתינו למקצוע. לפרקליטות הצבאית קשרים ענפים לכל עולמות המשפט הישראלי. בוגרי יחידתנו, ואנשי המילואים שלנו – אשר רבים מהם נוכחים כאן – הם מבכירי המשפטנים ועורכי הדין בישראל, ומאיישים תפקידי מפתח בעולם השפיטה, באקדמי֫ה, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי. לשכת עורכי הדין הייתה ועודנה מוסד מרכזי וחשוב, לא רק בהכשרת עורכי הדין בשלבים השונים של עשייתם, אלא גם – ואולי בעיקר – בהיותה הדבק המאחד את כל חברינו למקצוע; הגוף שמזכיר לכולנו, כי גם אם אנו ניצבים לעיתים משנֵי עברֵ י המתרס, אנחנו לעולם לא אויבים, אלא מצווים להישאר חברים.

ואם בשייקספיר פתחתי, עמו גם אסיים. הפעם, בדבריו של מחזר אחד למחזר אחר, מתוך המחזה "אילוף הסוררת" – "ננהג כמו יריבים בבית משפט. רבים רבים, אך אוכלים ושותים כחברים".

תודה רבה לכולכם והמשך כנס מוצלח.