אורי וגדי לא ידעו שהתמונות הללו יהיו האחרונות שיצלמו בחייהם

רב-טוראי אורי יוסף ז"ל

בקיץ של ימי הקורונה, בעודי עושה סדר במכולה  בבית הוריי, מצאתי קופסת נעליים ישנה שעליה נכתב בכתב ידה של סבתי: דני, רותי ואורי. לא תיארתי לעצמי לאיזה מסע אצא בעקבות מה שגיליתי בתוכה",  כך פותחת טלי את השיחה בינינו, "שמי טלי טבלן, אחייניתו של אורי יוסף ז״ל שנהרג ב-1968 במלחמת ההתשה, שש שנים לפני שנולדתי". 

אורי נולד ב-1947, בן שלישי להוריו אלזה והנס זכרונם לברכה, אחיהם הקטן של דן ורות. הוא גדל ובגר במושב כפר וורבורג. חבריו מתארים ילד חייכן, אוהב בית ואנשים, טוב לב ומלא נתינה. הוא נהרג בתחילת מלחמת ההתשה ליד תעלת סואץ, כשהג'יפ בו נסע נפגע. אורי היה בן 21 במותו.

"בתור ילדה לא שאלתי עליו בכלל. כשהייתי בכיתה י"א אח שלי אודי נפל, ותפס את כל המקום שהיה לי בלב לשכול", משתפת טלי, "אבל אז, כאילו יד מכוונת רצתה שאני אגיע לקופסה הזאת, גיליתי את אורי מחדש. בקופסה היו המון סלילי פילם בשחור לבן. שם התחיל מסע החיפוש שלי". 

"אחרי שהיו לי את כל התמונות, במשך כמה חודשים ניסיתי לעשות לעצמי סדר בראש ולהגיע לכמה שיותר מהאנשים שבתמונות. הצלחתי למצוא חלק מהם. הם סיפרו לי שהוא היה "חמוש במצלמה" תמיד. מתועדות שם שלוש תקופות - הנערות במושב, תקופת גרעין חצבה, והצבא. התקופה האחרונה שלו. היה לו סיפור חיים קצר, אבל מהתמונות רואים את הדברים מהעיניים שלו", היא מסבירה. 

"גיליתי אדם מאוד יצירתי. הייתה לו עין טובה ורגישה. כל הסיטואציות שהוא תיעד היו רגישות בעצמן ובאופן ההתייחסות שלו אליהן. הרגשתי צורך לתת לו עוד מקום בעולם. יותר מ-50 שנים אחרי מותו, אצרתי תערוכה שנקראת "נקודת מבטו. נקודת מבטי". באו אליה אנשים מכל התקופות בחיים שלו. פתאום שמענו עליו המון. עכשיו במגירת הזיכרון של אורי יש הרבה יותר חומרים". 

סמל-ראשון גדי מיינפלד ז״ל

"גדי היה הילד הכי כיפי בעולם", מתרגשת אורנה מיינפלד, אימו של גדי מיינפלד ז"ל, שנפל במהלך מארב מתוכנן למרגלות הר דוב לפני 22 שנה, "בן אמצעי שלנו, אח לארנון ועופר. ילד מקסים, שאהב את החיים, היו לו המון חברים וחברות. היה בדחן, עשה המון שטויות, תמיד עם חן ואהבה. היה כיף להיות אמא שלו". 

בתחילת חודש נובמבר 1989 התגייס גדי . הוא הוצב בגבעתי ונבחר לשרת בפלוגת ההנדסה של החטיבה. הוא יצא לטירונות ובטרם סיומה נשלח לקורס חובשים קרביים. גדי המשיך את הכשרתו כלוחם קרבי בקורס מ"כים-חי"ר ובקורס מש"קי חבלה. את כל הקורסים סיים בציונים גבוהים במיוחד. בסיום הקורס האחרון חזר לפלוגת ההנדסה ויצא עם היחידה לפעילויות מבצעיות בגבול לבנון.

גדי הוצב במוצב קאוקבה. ב-26.11.1990 נפל בקרב ברצועת הביטחון בלבנון סמוך להר דב, במהלך הסתערות צוות לוחמים לעבר חוליית מחבלים. בתחילת ההסתערות נורה אחד מחברי הצוות, וגדי במסגרת תפקידו כחובש הצוותי טיפל בו. 

"המ"פ שאל אותו אם הוא ממשיך להסתער או נשאר לשמור על החייל הפצוע. הוא אמר שהוא ממשיך להסתער ושישאירו חייל צעיר יותר לשמור עליו. זו הייתה ההחלטה על הגורל שלו", מתארת אורנה.

"אחיו הצעיר של גדי, עופר, נולד 13 שנים בדיוק לפני שהוא נפל. אחד נולד ב-26.11 בשעה 23:15, והשני נפל באותו הזמן, 13 שנים מאוחר יותר. את השבעה של גדי הפסקנו באמצע, הלכנו לבית הכנסת ועופר הניח תפילין. אחר כך נסענו לבית העלמין לסיים את הפרק הזה. זה צירוף מקרים שלא עוזב אותי", היא דומעת. 

"אחרי שגדי נפל קיבלנו את כל הדברים שלו, הבגדים, כל הציוד האישי", מספרת אורנה. "הייתה שם גם מצלמה. שלחתי אותה לפיתוח והתברר שהיו שם 12 תמונות. בתמונה אחת שרואים בחור מסתכל על גדי, למצלמה, זה חיים, הבחור שגדי הציל את החיים שלו בתחילת ההיתקלות. כל התמונות צולמו יומיים שלושה לפני האירוע. אני לא יודעת למה הוא לקח איתו את המצלמה, אולי הייתה לו תחושה שהוא ירצה לנצור את הרגעים האלה".