4 רס"רים גילו לנו את סודות המקצוע - מזהים את שלכם?

אני רנ"ג חיים סימנה, רס"ר חטיבה 7. נשוי לרונית, אבא ל-2 וגר במושב כנף שברמת הגולן.

אני משרת בחטיבה 7 כבר 30 שנה, והשנה זו שנתי האחרונה.

התחלתי בתור לוחם בגדוד 75, הפכתי לרס"פ, חתמתי קבע כרס"ר גדוד 75 ואחרי 21 שנה קודמתי להיות רב-נגד החטיבה.

לא כיוונתי להיות רס"ר חטיבה, אבל כשהייתי חייל, הרס"ר שלי היווה דוגמה ומופת עבורי. ראיתי בו דמות שמשפיעה ומחנכת חיילים וזו בדיוק הדמות שרציתי להיות.

כל רס"ר מגדיר את התפקיד שלו בעצמו ואכן משמעות התפקיד בעיניי היא חינוך. אני אוהב שחיילים לא מפחדים ממני - גם אם הם חושבים שאני קשוח, הקשיחות היא למען החינוך.

אני רואה בתפקיד דרך טובה לעזור לחיילים שצריכים עזרה - להסתכל להם בעיינים ולגרום להם למצוא את הכוח שלהם, לא לוותר ולשאוף גבוה.

פרס הוא תמיד כיף - זה לא עצם הפרס ותמיד כששואלים אותי אני אומר שלא מקבלים שום שכר, רק הכרה. השנה אני פורש מצה"ל אחרי 30 שנות שירות בחטיבה 7 ומקבל פרס מפעל חיים ואני חושב שאין רגע ספציפי. היו המון ימים ולילות של שטח, מבצעי ומלחמות מהרגע שהתגייסתי.

חשוב לי שיהיה פה דור חדש של רס"רים שיודעים לנצל את הכוח שלהם לעזור לכולם - שידעו לדרוש ולחנך גם יחד. כיף לקבל פרס אבל כשאני מסתכל על הילדים שלי, אני תמיד אומר להם שלא משנה מה התמורה, תמיד צריך לעבוד קשה ולא להוריד רגל מהגז.

לדעת להסתכל על עצמך, על המדים שלך במהלך המסדר ולהיות גאה - לדעת שזו זכות גדולה לשרת בצה"ל ועם הגאווה הזאת להגיד למסדר.

אני רנ"ג עינת אוחנה, רס"רית מ"צ בפיקוד הצפון. בת 42 מקריית טבעון. נשואה לאלי ואמא לשירה, שגיא ורועי המקסימים.

את שירותי הצבאי התחלתי ב-1999 בחיל המשטרה הצבאית, ומילאתי מגוון תפקידים: החל מרוכבת אופנוע בירושלים בשירותי הסדיר ועד לתפקידי קבע במשטרה צבאית חיפה, היחידה המרכזית לתעבורה וכלא 6 המיתולוגי, שהייתה לי הזכות להעביר למשכנו החדש - כלא נווה צדק.

זה היה טקס אינטימי ומרגש בשיא הקורונה, בו העניקו לי את דרגת רב הנגד. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של צה"ל בו אישה הגיעה לדרגה זו כנגדת משמעת. עבורי ועבור נשים נוספות זו הייתה אבן דרך משמעותית, שמסמלת פריצת תקרת זכוכית נוספת של שירות נשים בצה"ל.

נחשפתי לחיל קטן, איכותי ומשפחתי, הפועל מדי יום ליצירת ביטחון תעבורתי והצלת חיים, חקר האמת, אחזקת חיילים במשמורת תוך שמירה על כבודם ועל הביטחון השוטף במעברי הגבול.

מתוך 24 שנות שירות בתפקידים מגוונים ומשמעותיים פגשתי חיילים רבים ממגוון הקשת הסוציו-אקונומית והחברתית. כבוד האדם, יצירת מעטפת שירות מכבדת ואהבת האדם מובילים אותי בעשייה היום-יומית.

אני רנ"ג קובי, רב-הנגדים של מערך ההגנה האווירית. את כל שירותי כרס"ר ביצעתי במערך, צמחתי מלמטה והתקדמתי עד לתפקיד הנוכחי בו אני אחראי על כ-40 נגדי יחידות.

נגד היחידה הוא סמן ימני לערכים בשירות "ידו בכל ויד כל בו", הוא עוסק בחינוך ומתווה דרך למשרתים, לצד שמירה על הכשירות והמוכנות של המסגרת לבצע את המשימה שלה.

במסגרת תפקידי אני נדרש לעסוק ולגעת בכל הרכיבים במסגרת הצבאית, מהנושא המנהלתי ועד המבצעי. מהשגרה, דרך ההיערכות לחירום והלחימה.

עבורי מדובר בתפקיד המשמעותי ביותר שיכולתי לבצע כמשרת בצבא, בחיל האוויר ובמערך ההגנה האווירית.

יש לי אח בן 48 עם פיגור שכלי, והחלום של ההורים שלנו היה לגייס אותו לצבא.

לפני 30 שנים לא הייתה בצה"ל את המודעות לגייס אנשים עם מוגבלויות שכליות שונות, ולכן הכנסתי את פרויקט "שווים במדים" למערך ההגנה האווירית. לראשונה בצבא ניתנת אפשרות לאנשים עם מוגבלויות אלה לשרת בגדודים מבצעיים.

החל משנת 2019 ועד היום זוהי זכות גדולה וגאווה ענקית עבורי להוביל את המיזם, כחלק מחובתינו הערכית והחברתית לשילוב האחר בחברה הישראלית. כולנו שווים, לא משנה איך אנחנו נראים, מתנהגים או מתפקדים.

בשנה החולפת הכנסנו גם את מתנדבי "גדולים במדים" לשירות במערך ההגנה האווירית, כך שכיום משרתים כ-30 מתנדבים במערך, כתף אל כתף, שווים בני שווים.

בהרמת הכוסית לחג, כתבה לי אחת המתנדבות עדי: "תודה שאתה נותן לנו את ההזדמנות להשתלב בצבא ולהרגיש שווים ולהרגיש שאנחנו יכולים לעשות הכול".

והם באמת יכולים לעשות הכול. בזכותם אני מאמין שגם המשרתים במערך ההגנה האווירית לומדים שהם יכולים לעשות הכול.

"נראות משפיעה על המהות"

המהות של המסדר היא לא רק לבדוק ניקיון וסדר. מסדר הוא אקט פיקודי ראשון במעלה שנועד לוודא את מימוש האחריות של המפקד לפקודים שלו. לוודא שאין להם חוסרים במקומות העבודה והמגורים, ולפתור להם בעיות בזמן אמת. האחריות של המפקד היא טוטאלית, באמצעות המסדר והשיח הישיר עם הפקודים ניתן לממש אחריות זו.

אני סמל שיר שבו, בן 21, ממלא מקום רס"ר בחטמ"ר צפונית באוגדת עזה, בן להורים גרושים מעמק יזרעאל.

כילד, הייתי רב הרבה עם אמא, ובשלב מסויים עזבתי את הבית ולא נפגשנו במשך 7 שנים.

אחרי שעזבתי, התחברתי לנערים מהאזור שלי שבאו מרקע מורכב, ומהר מאוד התחלתי לעשן סיגריות וגם התמכרתי לסמים.

הייתי מסתובב ימים שלמים בחוץ, ובסופו של דבר נפתחו לי 8 תיקים במשטרה - אז הבנתי שאני חייב לעשות שינוי. כדי לסגור אותם, נרשמתי למכון גמילה מסמים. בהמשך, חזרתי ללמוד בתיכון בעמק יזרעאל.

המחנכת שלי, שהייתה דמות מאוד משמעותית עבורי, שכנעה אותי להצטרף למכינה הקדם-צבאית "אחד משלנו".

בשנת המכינה עברתי תהליך שיקום מאוד משמעותי, ובין היתר חידשתי את הקשר עם אמי.

כשסיימתי את המכינה, התגייסתי לצה"ל למרות שהיה לי פטור. הייתי מצטיין פלוגה בטירונות, ומאוחר יותר גם מצטיין קורס. השתבצתי בגדוד התקשוב באוגדת עזה, ומיד הפכתי לרס"פ של הפלוגה. כסמל קודמתי להיות סגן רס"ר החטיבה הצפונית, ולאחר מספר חודשים קודמתי למ"מ רס"ר בחטיבה.

מהילד שהייתי - מכור ולא ממושמע, אני מרגיש שהפכתי לדמות משמעותית בחטיבה.

כשקיבלתי תעודת הצטיינות ממפקד פיקוד הדרום על תפקידי כרס"ר בחטיבה, זה היה רגע מאוד משמעותי עבורי.

כיף לדעת שסומכים עליך ושרואים את העבודה הקשה והמסירות.

אני מאוד אוהב את החטיבה ואת התפקיד, והתרגשתי מאוד לקבל את תעודת ההצטיינות מהאלוף.