אחרי 50 שנה - הקסדה הנעלמת חוזרת לאלברט החובש. צפו

בלהט אחד הקרבות במלחמת יום כיפור, אלברט הררי, שהיה אז חובש במילואים בשריון, השאיר מאחור את הקסדה שלו, ורץ לטפל באחד הפצועים. 

לפני שאיבד אותה, הוא הספיק לחרוט על הקסדה את שמו, את מספרו האישי ואף צייר ציור קטן של דמות אישה. הקסדה הנעלמת עברה גלגולים רבים, והרחיקה מאות קילומטרים מאותו קרב ב"אבו עגילה" - עד שהגיעה לידיו של עמוס עטיה, אספן מילטריה מקיבוץ עין חרוד. 

לפני כשלושה חודשים פרסם עמוס פוסט בקבוצת הפייסבוק 'אספני מילטריה', עם תמונה של הקסדה, ובקשה אחת - עזרו לי למצוא את אותו אלברט הררי.

עריכת תוכן: מיה צדוק, עריכה: אלה טולדנו, צילום: עמית דוידוב ואורי שכטר. 

מי אתה אלברט הררי?

החלטנו להרים את הכפפה (או במקרה הזה את הקסדה…) ולאתר את האיש המסתורי. באמצעות קצינת שלישות הצלחנו להבין שאלברט היה חובש בגדוד מילואים של שריון שנסגר. לאחר מכן יצרנו קשר עם קפ"ץ (קצינת פניות הציבור), וקיבלנו מהם כיוון מבטיח: את שמות הילדים של אלברט.

אחרי שיטוטים ברשת מצאנו את ניסים הררי, וברשימת החברים שלו צצו שמות שאר האחים - כך הבנו שזה אכן בנו של אלברט, ויצרנו איתו קשר. 

דבר לא היה יכול להכין אותנו להתרגשות בקולו של ניסים. הוא סיפר שאלברט עדיין בחיים, בן 85, שירת בגולני ובמילואים היה חובש. השלב המתבקש הבא היה להפגיש בין אב המשפחה והקסדה ששבה הביתה. 

"הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה במלחמת יום הכיפורים", מספר אלברט הררי, "קיבלנו בקשר הודעה - 'אבו עגילה בידינו, תסעו למקום'. התחלנו לרדת לאבו עגילה ופתאום התחילו לצלוף עלינו". 

בין קולות הארטילריה אלברט שמע את הזעקות לחובש, הוא שמט את רובה העוזי שלו, ואיתו גם זרק את הקסדה לאדמה ורץ במהרה לטפל בפצועים. בסוף הלחימה הנשק חזר אליו, אבל הקסדה נשארה קורבן לקרב.

איך קסדה הגיעה מקרב באבו עגילה לשף במטבח של עין חרוד? 

"אני עובד כשף של המטבח בקיבוץ עין חרוד", הסביר עמוס עטיה, "כמה ימים לפני יום העצמאות נכנס אליי למטבח בחור בשם מיכאל עם הקסדה הזאת ביד, הוא אמר לי: 'עמוס, אני צריך כמה פחיות של שימורים בשביל להכין מהם משואות'. אמרתי לו 'אין בעיה, יש לך קסדה אחת בשבילי?' ואז הוא נתן לי את זאת". 

את הקסדה קיבל מיכאל משוקי, חבר מקיבוץ תל יוסף הצמוד. ושוקי קיבל את הקסדה כשפירקו את הסליק של הקיבוץ. לא מצאנו הסבר למיקום הקסדה הידוע האחרון, כלומר שכרגע, ציר הזמן נקטע בסליק קיבוץ תל יוסף. 

שבועיים אחרי שיחת הטלפון עם בנו של אלברט, ניסים - הקסדה כבר שבה לבעליו. ובמהלך המפגש המרגש בין עמוס לניסים, לא היה אחד בחדר בלי חיוך ענק על הפנים.

השאלה האחרונה שנותרה לנו לא פתורה - מי זו האישה החרוטה בלב הקסדה? "זו אשתי", קרא אלברט בחיוך, ותוך שניות הצליח לשחזר את הציור בן ה-50 שנים על דף נייר נוסף. 

נפרדנו מחויכים ומרוצים, עמוס שמח להחזיר את הקסדה לבעליה ואנחנו שמחנו לעזור. היום יושב לאלברט קישוט חדש על המדף, אחד עם הרבה זכרונות, כזה שלא חשב שיראה שנית.