בחזרה למבצע שלמה - הרכבת האווירית הגדולה בהיסטוריה

תחקיר וריאיון: עלמה סברוב ורוני מינצנט,  עריכת וידאו: רועי גנון,  אפטר: יהונתן הרשקוביץ,  גרפיקה: שליו חקון,  צילום: אורי שכטר, נעמה גביש, גלעד הלבץ, גיא פוקס, אביב סמסנוביץ' ועמית דוידוב

"אלוהים ברא את העולם, ואתיופיה נשארה בדיוק כפי שהוא ברא אותה", מסביר לי רס"ן שלמה אבגאז', שעלה במבצע שלמה כשהיה כמעט בן 7.

יהודי אתיופיה עלו ארצה בסוף שנות השבעים במספר מבצעיים חשאיים, במסגרתם נאלצו העולים לעבור דרך סודן - במסע רגלי, קשה ומסוכן. בין השנים 1984-1985 התרחש מבצע "משה" - במהלכו הועברו יהודים ממחנות הפליטים בסודן לבלגיה, ומשם לישראל. המבצע נשמר בסוד מוחלט וכשהתגלה, נפסקה העלייה ונותקו הקשרים הדיפלומטים בין ישראל ואתיופיה.

שלמה ומשפחתו, אתיופיה

"על אף ההרים והטבע עוצר הנשימה באתיופיה, כל משפחות הכפר, ובעצם רוב יהודי אתיופיה, רצו לעזוב ולהגיע לבירה - לירושלים. חלק עלו לישראל כמה שנים קודם לכן, ב'מבצע משה', אבל לא הפסקנו לחלום", ממשיך רס"ן אבגאז', "בתור ילד הייתי שומע כל הזמן את התפילות: 'בעזרת השם בשנה הבאה בירושלים הבנויה', אך כשהמהפכה התקרבה, החשש גבר - ודווקא בתקופה הזו כל מה שרצינו היה לממש את החלום ולהגיע לישראל". 

שליט אתיופיה באותן שנים היה מנגיסטו היילה מריאם, שהפך לנשיא לאחר מהפכה אלימה שהפילה את השלטון הקודם. השלטון בראשו עורר התנגדות ומאבק עקוב מדם בקרב תושבי אתיופיה. מיליוני אזרחים מצאו את מותם כתוצאה מטרור ממשלתי וממשבר רעב - מה שהציב את יהודי המדינה בפני סכנת חיים ממשית. 

אל מול השלטון נוצרה קבוצת מתנגדים אלימה בעלת כוח רב שכונתה "המורדים". בשנת 1991 מאבקם החריף והגיע לשיאו - כאשר תכננו להגיע עד אדיס אבבה ולכבושה. מנגיסטו בתגובה, נמלט מאתיופיה.

באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

באותו זמן, אלפי יהודים שנותרו מאחור התכנסו באדיס אבבה במטרה לעלות לארץ. בישראל הבינו שהמצב הביטחוני באתיופיה מסלים בקצב מהיר, ובתובנה משותפת יחד עם הסוכנות היהודית והג'וינט האמריקאי - החליטו לחדש קשרים ואת העלייה לישראל במבצע ראשון מסוגו, שהוגדר כ'רכבת האווירית הגדולה ביותר בהיסטוריה' - מבצע שלמה. 

"את הבוקר שבו התקבלה ההודעה אני לא אשכח לעולם"

תכנון המבצע נשמר בסוד עד יום יציאתו לפועל. אהוד ברק, שהיה הרמטכ"ל באותן השנים, החליט למנות את סגנו, רא"ל (בדימוס) אמנון ליפקין שחק ז"ל, למפקד המבצע, וזה מינה את תא"ל (מיל') אמיר נחומי, ראש להק אוויר דאז - למפקד החפ"ק ומנהל הכוח האווירי מטעם חיל האוויר.

"את המשימה לחלץ את יהודי אתיופיה קיבלנו ברגע שמנגיסטו ברח", נזכר תא"ל (מיל') נחומי, "שאלו אותנו מה אנחנו מסוגלים לעשות, והבנו שצריך לגייס חברה בעלת יכולות, משאבים וסד"כ מטוסים נרחב - ועלה הרעיון לגייס את 'אל-על'. מכיוון שהחברה לא הורשתה לבצע טיסה כזו בשל היותה חברה אזרחית, סוכם לגייס את הטייסים בצו 8, וחלקם אף טסו על מטוסי חיל האוויר".

חיל האוויר, תחום היסטוריה

"הטייסים טסו בבגדים אזרחיים ולא בסרבלים כדי שלא יזהו שאנחנו אנשי צבא", מצטרף לדברים סא"ל (מיל') מיקי כץ, אחד ממתכנני המבצע מטעם 'אל-על', "האתיופים הציבו מספר דרישות, כמו למשל שהוא ייקרא 'מבצע הומניטרי', או 'מבצע לאיחוד משפחות' הם דרשו שלא נקרא לו מבצע צבאי, וכך עשינו". 

יחד עם טייסי 'אל-על' סידר מיקי את העולים בקבוצות של 190 איש - בהלימה למספר הכיסאות שיש בכל מטוס. "לדוגמה במטוס שלי, סידרו לפני שיצאנו מהארץ 760 כיסאות", משחזר סא"ל (מיל') אריה עוז, טייס שלקח חלק במבצע, "זה היה מספיק בשביל ה'ג'מבו' - המטוס אותו הטסתי".

לאחר חודשיים של תכנון, הופעלה פקודת היום - והמבצע, אליו פיללו יהודי אתיופיה במשך שנים - יצא לדרך.

באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

"באותה התקופה היו שמועות בין הכפרים שמבצע כזה עומד לקרות", נזכר רס"ן אבגאז', "הסוכנות היהודית ביקשה מאיתנו לחכות. אמרו לנו שברגע שזה יקרה ייכנסו אותנו בשגרירות. לא ידענו מתי ואיך. זו הייתה ממש ממלכת אי הוודאות. חיכינו אבל המשכנו בשגרה שלנו".

"את הבוקר שבו התקבלה ההודעה אני לא אשכח לעולם. זה היה ב-24 במאי 1991, בסביבות עשר בבוקר", הוא מספר, "הגיעו למשפחה שלי וביקשו מהם להתכונן. אני לא הייתי בבית, וכשחזרתי שאר המשפחה כבר הייתה בשגרירות. אני זוכר שרצתי הכי מהר שאני יכול כל הדרך לשם".

"חיפשתי את המשפחה שלי, התחלתי לעלות על אנשים ולצעוק. בסוף זיהיתי את העורף של אחי", הוא ממשיך ומתרגש, "בתוך השגרירות הקריאו שמות ושמו לנו מספר על המצח - כדי שידעו את כמות העולים. העלו אותנו למטוס. ישבנו על מזרונים, וברגע ההמראה הייתה דממה, אף אחד לא דיבר. יותר מזה אני לא ממש זוכר". 

צרפתי מיקי, משרד הביטחון

"החלטתי שאני הולך עם הטייסים - שאנחנו ממריאים עם שלושה מנועים"

"הרכבת האווירית עבדה כמו מכונה משומנת - מטוסים יצאו ונחתו בזמן", מדגיש סא"ל (מיל') כץ, "אך בגלל המורדים, שרצו לכבוש את שדה התעופה של אדיס אבבה, הייתה הבנה שהזמן קצוב. אני נתקלתי בהם פנים מול פנים רק לקראת סוף המבצע".

שדה התעופה של אתיופיה מוקף בהרים, במיוחד מכיוון צפון, דבר שחייב את המטוסים לטוס בגובה גבוה. רגע לפני סיום המבצע, באחד המנועים במטוסו של מיקי פרצה אש, והוא נאלץ להפסיק את ההמראה ולקבל החלטה גורלית בזמן שיריות המורדים נשמעות ברקע.

חיל האוויר, תחום היסטוריה

"מטוס עם שלושה מנועים לא יכול לטפס לגובה, הוא נשאר הרבה זמן נמוך", מסביר סא"ל (מיל') כץ, "כדי שלא נתנגש בהרים ונתרסק, בנינו נתיב שהולך בכיוון ההפוך מזה בו משתמשים - טיסה דרומה במקום צפונה".

תא"ל (מיל') נחומי ניהל את החפ"ק, והיה מעורב באופן ישיר בהתמודדות עם התקלה של סא"ל (מיל') כץ. "ראינו אותו מסתובב וחוזר. התחיל ויכוח גדול מאוד על מה צריך לעשות", הוא נזכר, "היו שתי דעות מרכזיות - הטייסים במקום חשבו שצריך להמריא, ומנהלי המבצע בארץ חשבו שזה מסוכן מידי. בסוף אני הייתי המפקד הבכיר בשטח, ולאחר שהבנתי שהמורדים כבר קרובים אלינו מאוד, החלטתי שאני הולך עם הטייסים - שאנחנו ממריאים עם שלושה מנועים. הצלחנו - ובסוף היינו איזה חמש שעות בדרך הביתה".

כדי לא לסכן את העולים, הוחלט להוריד אותם ממטוסו של סא"ל (מיל') כץ - חוץ ממשפחה עם זוג תאומות, אליהן נחזור בהמשך. 

האם והתאומות במטוסו של סא"ל (מיל') מיקי כץ

מפקד המבצע, ליפקין-שחק ז"ל, פנה לטייס הג'מבו, סא"ל (מיל') אריה עוז, בבקשה שיקח את כל הנוסעים שירדו אל המטוס שלו. הוא הצליח לפנות מקום לכולם, וכשנחת בארץ גילה שמספר העולים על המטוס היה גדול משחשב - 1,087 אנשים, מספר שזיכה אותו אפילו בשיא גינס.

שיא הגינס של סא"ל (מיל') אריה עוז

"כשהגענו לשמי הארץ, כבר מעל מצפה רמון הצלחנו לראות את ההילה של אורות ירושלים", נזכר סא"ל (מיל') עוז, "כשהיינו ממש מעל העיר סיפרתי לעולים שזה המקום - והם פצחו בשירת 'ירושלים של זהב'. לימדו אותם את המילים כשהם המתינו באדיס אבבה. זה היה רגע מרגש, אנשים בקוקפיט מחו דמעה". 

"אני זוכר את הזקנה מלפניי ואת אמא שלי יוצאות, משתטחות על הרצפה ומנשקות אותה"

הרכבת האווירית הוכתרה כגדולה ביותר בהיסטוריה, ונמשכה כ-36 שעות. בזכות המבצע, עשרות אלפי אתיופים הגיעו לאדמה שחלמו עליה כל חייהם. "ההורים שלי הבינו את גודל האירוע, אבל אני כילד לא באמת הצלחתי", מודה רס"ן אבגאז', "אני זוכר את רגע הנחיתה. זוכר את הזקנה מלפניי ואת אמא שלי יוצאות, משתטחות על הרצפה ומנשקות אותה".

חיל האוויר, תחום היסטוריה

"חשוב לזכור שהעלאת יהודים לא נגמרת בהטסה שלהם", מכריז תא"ל (מיל') נחומי בנחרצות, ורס"ן אבגאז' מוסיף לדבריו: "להיקלט ולהיות חלק מהמדינה זה  מאוד קשה, אבל אני חי בתפיסה שאם אני אשב ואבכה על גורלי - זה לא יקדם אותי לשום מקום".

"רוב הפעילות שלי בחיל האוויר, חוץ מהמבצע הזה הייתה ללחוץ על ההדק", מסכם גם תא"ל (מיל') נחומי, "ופתאום הייתי חלק ממבצע צבאי שמטרתו לא להפעיל כלי נשק, אלא להציל חיים. זו תחושה היסטורית". 

צרפתי מיקי, משרד הביטחון

"רק בדיעבד הבנתי את הקשר - מבחינתי זו הייתה סגירת מעגל"

השנים חלפו, ורס"ן אבגאז' שכבר לא היה ילד קטן, התחיל להתרגל לחיים במדינה החדשה: "גדלתי בפנימייה. לא עשיתי הכנה לצה"ל ואף אחד לא הסביר לי על הצבא מעולם. יום אחד באו חיילים לבקר. הם היו לבושים במדים מגוהצים ויפים, ובאותו הרגע הבנתי שגם אני רוצה להתגייס ללוחמה".

"יום לאחר הביקור כתבתי מכתב ללשכת הגיוס וביקשתי להתנדב ללוחמה מיוחדת. הזמינו אותי לגיבוש והתגייסתי למגלן. אלו היו שלוש השנים הכי מאתגרות וטובות שהיו לי בחיים. זמן קצר אחרי שהשתחררתי, חזרתי לצבא בתור מאבטח אישים - גם כמאבטח האישי של הרמטכ"ל דאז, בני גנץ", היום הוא משמש כרמ"ד בטיחות בקריית ההדרכה.

מבלי שידע, בני גנץ היה מפקד שלדג ב'מבצע שלמה', היחידה שאיבטחה את המטוסים הישראלים. "לא ידעתי את זה באותו הזמן כי הייתי ילד", מספר רס"ן אבגאז', "רק בדיעבד, כשהתחלתי לאבטח אותו, הבנתי את הקשר, ומבחינתי זו הייתה סגירת מעגל".

מעגל נוסף שנסגר היה של סא"ל (מיל') מיקי כץ - שאיתר את זוג התאומות שהשאיר במטוסו על אף התקלה. "המחשבות על מה קרה עם המשפחה והתאומות לא עזבו אותי ואת כל הצוות", הוא מעיד, "אחד מאנשי הצוות הצליח להגיע אליהן ולאתר אותן אחרי לא פחות משנה של חיפושים. החלטנו שאנחנו נפגשים. יש לנו תמונה מאוד יפה שצילמו אותנו יחד עם המשפחה למרגלות המטוס בזמן המבצע. לפני הפגישה שיכפלתי את התמונה וכתבתי הקדשה לכל אחד והבאתי לתאומות".

מיקי והתאומות

"הם לא היו ערים בכלל לדרמה שהתרחשה סביבם. היה כיף לפגוש אותם אחרי כל כך הרבה שנים, עד היום אנחנו בקשר", הוא מוסיף בחיוך.

"אני חושב שהדור שלי צריכים להגיד תודה גם להורים ולסבים שלנו. אני נמצא פה בזכותם וממשיך את הדרך שלהם. זה מבחינתי הניצחון", אומר שלמה, ובמילים אלו מצליח לסכם את המבצע - ואולי גם את סיפור יהדות אתיופיה כולה. 

חיל האוויר, תחום היסטוריה