רוצים הוכחה? הנה כמה דוגמאות (וטיפים!) מהשטח

הייתי מש"קית נפגעים בחמ"ל נפגעים. לאחר מכן, יצאתי לבה"ד 1 ושובצתי להיות קצינת נפגעים בחיל הטנ"א.

הגעתי ליום הגיוס עם ציפיות גדולות. הייתי מזכירה לעצמי שזה בסדר שדברים מתעכבים, הכול בסוף יקרה בזמן המתאים. חשוב להימנע מתסכול כשיש בלת"מים וכשדברים משתנים, ולזכור שכולם עוברים את זה יחד.

מה שמייחד את התפקיד שלי זה שהוא מאוד נוגע באנשים ובקשר בין אדם לאדם. תפקיד במערך הנפגעים דורש נתינה - לדבר עם מי שמולך, להקשיב בלב פתוח ולתת תחושה חמה של אכפתיות.

למי שמתגייס עכשיו - תדעו ⁠לקחת דברים בצחוק ולהנות מהדרך. תמיד לזכור שהכול חוויות וגם מה שקשה בסוף הופך לסיפורים מצחיקים!

עברתי טירונות והכשרה של 8 חודשים, יום אחרי שסיימתי את האימון המתקדם נכנסנו לרפיח ומשם עלינו לציר נצרים. כשיצאתי מעזה הגעתי לקמ"ט (קורס מפקדי טנקים) ובחודש האחרון של הקורס הופעלנו ונכנסנו לג'באליה יחד עם גבעתי. בתקיפה האחרונה אליה יצאנו, לאחר שלושה וחצי שבועות של לחימה, טנק המ"מ שלי עלה על מטען ולצערי איבדנו שלושה חברים יקרים מאוד - סרן ברק סגן, סמל עידו בן צבי וסמל הלל עובדיה הי"ד. 

⁠הטיפ שהייתי נותן לעצמי לפני הגיוס הוא לבוא פתוח לאתגרים, להישאב אליהם ולהתאהב בהם, בין אם מדובר באקטים ובמסעות או לא לדעת בדיוק מתי יוצאים הביתה. אני הולך לעשות דברים שלא עשיתי אף פעם, וכנראה שגם לא חשבתי שאעשה, אבל לכל אלה יש מטרה עיקרית והיא להיות לוחם ולהגן על מדינת ישראל.

לחיל השריון יש משמעות אדירה בתמרון, יש לנו כוח משמעותי בהכרעת המלחמה בכל הגזרות. אני מודה שנפלה בחלקי הזכות להכשיר את דור לוחמי הטנקים הבאים.

חשוב לי למסור למי שמתגייסים ומגיעים אלינו - אתם מתחילים פרק חדש בחיים שלכם, תקבלו את הקשיים, תכירו אנשים חדשים ותהיו מוכנים לצאת מאזור הנוחות. כנראה שבזמן המסע תזיעו, תתקשו ולא תבינו למה עשיתם את זה, אבל ברגע שתתגברו ותסיימו תבינו שאין דבר שאתם לא יכולים לעשות. הכול בראש!

התגייסתי כחייל כללי (ללא תפקיד מסוים) והגעתי לטירונות 02 בבט''ר ניצנים. תמיד ידעתי שאני רוצה להיות תקשובניק וכך אמרתי לקצין מיון. אחרי ההכשרה הגעתי לאוגדה 252 בתור טכנאי מחלקת תקשוב 454. כרגע אנחנו דואגים שכל ההצפנה בחטיבה תעבוד כמו שצריך ושלא תהיה בעיה תקשובית בעורף או ללוחמים. בגלל שהגעתי בזמן מלחמה הייתי צריך להתחיל בתפקיד עוד לפני הקורס אבל בעזרת סגל הפיקוד למדתי כל מה שצריך ויותר מזה.

להתגייס ללא תפקיד מוגדר זו תחושה היא קצת מוזרה - אתה לא בטוח לאן בסוף תגיע, איך ומה צריך להגיד לקצין מיון או מה להגיד לחברים שלך מהבית. אבל אחרי שעברתי את כל זה, הייתי אומר לעצמי דבר אחד פשוט: "אל תדאג, הכול יסתדר". גיוס כחייל כללי זו דלת פתוחה לכל שיבוץ שתרצה.

המקום שהגעתי אליו זה לא בסיס סדיר אלא אוגדת מילואים. בשגרה כמות החיילים בבסיס מצומצמת אבל כרגע מוצבים פה הרבה מילואימניקים, שצריכים את העזרה שלי ושל החיילים סדירים שתמיד נמצאים כאן.

המסר שלי למלש"בים הוא שתקחו את ההזדמנות הזאת ולא משנה מה מחכה לכם בשלב המרגש הזה, הוא יביא לכם דברים טובים אם תבואו בגישה חיובית - אין צורך לפחד, הכול מסתדר בסוף ואולי אפילו תגיעו למקום שלא ידעתם כמה הוא יהיה לכם מעולה.

עברתי מסלול של סיירת צנחנים במשך שנה וחודשיים. הוקפצתי מהבית בשבעה באוקטובר, טיהרנו קיבוצים בעוטף ואז אבטחנו אותם. נכנסנו לחודש וחצי של תמרון בשג'עייה, ושם הסמל שלנו, סמ"ר עמית בונצל, נפל. יצאתי לפקד על האימון המתקדם בבא"ח ואחריו הייתי סמל לוחמים. יחד נכנסו לשבועיים בג'באליה ושם חילצנו 7 גופות של חטופים. ואז לעוד חודש בחאן יונס שבמהלכו חולצו עוד 6 גופות חטופים. לאחר מכן התכוננו לכניסה ללבנון וכעבור חודש של הכנות נכנסנו.

לצאת פיקוד זה הדבר הכי טוב שתעשה לעצמך.

אני מאמין שהמקום שאני נמצא בו מכיל את המפקדים הכי שקולים ושניתן לסמוך עליהם. והתפקיד להיות סמל לוחמים מורכב, אבל אתה מקבל הכי הרבה חום מהאנשים שאתה מפקד עליהם, זה להיות הכי קרוב ללוחמים. בפועל אתה זה שמניע אותם הכי מקרוב, זה שפיזית דוחף אותם קדימה.

הקושי תמיד מגיע בגלים. תמיד מגיע רגע של נחת לא משנה כמה בלתי אפשרי זה נראה. גם ברמת האקט הספציפי שנראה שלא יגמר לעולם ואז הוא פשוט נגמר - וגם ברמת הבית שלפעמים נדמה שתחזור אליו עוד נצח, ופתאום יש שתי רגילות ברציפות.

התגייסתי לגדוד 334 בתותחנים, באמצע הטירונות פרצה המלחמה לכן סגרנו בבסיס עד סוף הטירונות. משם, עליתי לגדוד ישר לצפון בכוננות לירי עם המשגרים, והיינו ארבעה חודשים פרוסים בשטח וישנו באוהלים. לאחר מכן, יצאתי לקורס מ"כים בשבטה, בסיום הקורס שובצתי להיות מפקדת טירונים - תפקיד שרציתי והיה משמעותי מאוד עבורי. עכשיו לאחר המחזור הזה, אני עולה עם החיילים לגדוד לאימון בצפון על המשגרים החדשים.

אם הייתי מתגייסת עכשיו הייתי אומרת לעצמי שיום הגיוס זה יום שצריך פשוט לעבור, הוא נורא מפחיד ומרגיש גורלי אבל בסוף זה בעיקר יום לוגיסטי ומלחיץ. הייתי מציעה פשוט לקחת הכול ברוגע, לנשום ולנסות לקחת את החוויה בפרופורציות.

אני מרוצה מהמקום שהגעתי אליו,יש פה הרבה אנשים מצוינים שפועלים המון מאחורי הקלעים. הגדוד שלנו נמצא כעת בתקופה שכולו מתחדש ומשתפר אז אני ממש מצפה לזה בקוצר רוח.

למי שמתגייס היום אני רוצה למסור שזה נהיה קל יותר! המערכת הזאת לא פשוטה, בעיקר בהתחלה, אבל אני מאמינה שמי שבוחר להתמסר לתהליך שהמסגרת הצבאית מאפשרת בכמעט כל תפקיד בצה"ל, של פיתוח עצמי ועצמאות, בסוף נהנה ומבין את המשמעות בתקופה הזו.

את השירות הצבאי שלי התחלתי במקום שונה, בסופו של דבר, הגעתי לתפקיד הנוכחי שלי ואני יכול להגיד שמצאתי את המקום המדויק בשבילי. היום אני זוכה לעזור לחיילים שנמצאים בדיוק במצב שאני הייתי, מתעסק בכוח אדם ועובד מול כל היחידות בחיל האוויר. עד כה, זכיתי לטפל במעל אלף חיילים, באין ספור מקרים, ראיינתי ונחשפתי להמון סיפורים אישיים שנגעו לי בלב.

הייתי אומר לעצמי ביום הגיוס שחשוב לזכור שכל ההתחלות קשות אבל הכול בסוף מסתדר לטובה - זה משפט שהולך איתי מתחילת השירות. כמובן שהדרך מלאה באתגרים ולהגיע למסגרת חדשה או למקום חדש זה תמיד מפחיד, אבל לאט לאט, כשצוברים חוויות וחברים - זה שווה הכול! כשאני מסתכל אחורה, אני גאה בדרך שלי ומבין שהזמן עושה את שלו.

נפלה בחלקי הזכות לשרת עם אנשים איכותיים, שבאמת אכפת להם מהעשייה ולא ינוחו עד שיקבלו את המענה הנכון לחייל. כולם עובדים במסירות, ברגישות ובמקצועיות. כל יום הוא מגוון ושונה ומביא עמו סיפורים אחרים. כל חייל הוא עולם ומלואו והסיפוק שאתה מקבל בידיעה שעזרת לו נותן משמעות אדירה ואתה יודע שעשית את שלך.

תצברו חוויות, תיצרו זכרונות, תמצאו את המשמעות בכל דבר, תעשו את הטוב ביותר שלכם והכי חשוב - לא לשכוח ליהנות מהדרך!

עשיתי הכשרה בבא"ח גולני , יצאתי לקורס מ"כים, נלחמתי בעזה במהלך הקורס, הגעתי לבא"ח להיות מפקד באימון מתקדם על אוגוסט 23, תפסנו קו בהר דב ונלחמנו בלבנון.

הטיפ שהייתי נותן לעצמי הוא לבוא מוכן, ולהבין שלהיות לוחם בגולני זה לשים קודם כל את טובת המדינה והאזרחים לפניי.

מה שמייחד את המקום והתפקיד שלי זה הרוח של גולני, אין דבר שאנחנו לא יכולים לעשות ואין משימה שיתנו לנו ולא נעמוד בה.

בואו לתת בראש, ותדעו שמדינה שלמה מאחוריכם עכשיו וסומכת עליכם שתעשו כל מה שצריך בשביל להגן עליה.

התחלתי את השירות בטירונות בבה"ד חיל הים, לאחר מכן המשכתי לקורס דבורן שמכשיר לוחמים על ספינות מסוג דבורה, שובצתי בפלגה 915 בבסיס זי"ס באילת, שם הייתי במשך 9 חודשים לוחם בספינה, משם יצאתי לקורס סגנים (קורס שמכשיר מפקדים חדשים לספינות), הייתי סגן מפקד דבורה 8 חודשים ועכשיו אני מפקד על קורס סגנים.

הטיפ שהייתי נותן לעצמי ביום הגיוס הוא לקחת את כל מה שקורה בקלות ולא לתת לשום דבר שעומד בדרך שלך למטרה להפריע.

הגעתי לספינות הדבורים, שירות שלא הרבה מכירים, זהו שירות מיוחד מאוד באילת. משרתים עם עוד 12 חברים בספינה בים, מבשלים יחד, שומרים ביחד על הגבול ועל המדינה ולומדים להכיר אחד את השני וצוברים חברים לכל החיים. זו תחושה של משפחתיות ושל אחווה שלא חווים בשום מקום אחר.

1. תשקיעו ותתנו הכול בתפקיד ששובצתם אליו ותחלמו הכי גבוה שאפשר.

זכיתי להכיר ולעבוד עם האוכלוסייה הכי מיוחדת בצבא, אנשים כל כך טובים עם מוטיבציה לשנות. נפלה בחלקי הזכות להיות הנקודת אור שלהם,לגרום להם להבין שהשפה היא לא מכשול, היא אתגר שביחד אנחנו נוכל להתעלות עליו. אני זוכה בכל יום מחדש להיות חלק מההצלחות שלהם ומהכישלונות. 

הטיפ הכי חשוב שהייתי נותנת לעצמי זה להבין שהכול לטובה, להגיע עם ראש פתוח, בסופו של דבר כל מה שנעבור במהלך השירות זה חוויה של פעם בחיים, והכי חשוב לנצל את כל הרגעים ולהנות מהדרך.

אני עובדת עם חיילים עולים חדשים שעזבו את כל החיים שלהם כדי להגיע למדינה שלנו ולתרום את החלק שלהם. אני מרגישה שלעזור להם וללוות אותם במהלך ההכשרה זו זכות ענקית, והמעט שאפשר לעשות בשבילם - כמו שהם עושים בשביל המדינה.

המסר שאני רוצה לתת למתגייסים זה להנות. לצבור חוויות שלא תשכחו בחיים, להכיר חברים, לחקור ולגלות על עצמכם דברים חדשים כל יום מחדש ולזכור תמיד שהכול מסתדר בסוף.

עברתי הכשרה בבא"ח נח"ל וקורס מ"כים, שבמהלכו תמרנו בג'נין. היום אני פותח את מחזור נוב' 24 כמ"כ טירונים.

לבוא רגוע ולהבין שיש המון אנשים שדואגים שלי, ושלומדים הכול תוך כדי תנועה.

התגייסתי דרך גרעין נח"ל עם כמה חבר'ה שעשו שנת שירות והתגייסו יחד לגדוד 50. מה שמייחד את החטיבה זה איכות החיילים והמפקדים שנמצאים בה. אנשים שבוחרים לעשות את הדבר הערכי ביותר שאפשר לעשות היום - להיות לוחמים.

אתם מתגייסים בתקופה היסטורית עבור מדינת ישראל, שנת מלחמה. תעשו את זה עם הרבה אחריות וגאווה. זכרו, בכל אקט שאתם עוברים כדי להיות לוחמים, מי האנשים שאתם עושים את זה בשבילם ולמה זה כל כך חשוב לכם וזה מה שיתן לכם כוח להמשיך. "מי שיש לו 'איזה למה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך" (ניטשה).

מה לא הספקתי? סיימתי מסלול בסיירת חרוב, עברתי הסמכת צלפים, הייתי בבט"ש, נלחמתי בעזה, איו"ש ולבנון ובערך כל מה שלוחם יכול לחלום עליו.

⁠הייתי אומר לעצמי ביום הגיוס לא להילחץ יותר מדי, רוב הדברים שחששתי מהם בסוף פשוט הסתדרו מעצמם.

חוץ מתפקידי כלוחם בסיירת, אני ספציפית נלחם כצלף שזה אומר להישאר במארב ימים ולילות עד השלמת המשימה ולהשתמש באמצעים וכלים שרוב האנשים לא שמעו עליהם בכלל.

תיעזרו במי שמסביבכם - בסופו של דבר זו לא היחידה שהגעתם אליה, אלא האנשים שמשרתים אתכם ביחד שיהפכו את השירות שלכם למשמעותי וטוב.

התגייסתי במרץ 23 לאיסוף קרבי , עברתי 8 חודשי הכשרה בבסיס סיירים. כשפרצה המלחמה עלינו לאבטח ישובים באזור העוטף, עבדנו הרבה עם רחפנים ואמצעי תצפית שונים. בסוף נובמבר עדכנו אותנו שאנחנו נכנסות למשימה ממוקדת בעזה. אחרי שיצאנו המשכנו בעיקר בפעילויות באזור המחבר בין עזה למצרים ויישובי העוטף. אני הייתי לוחמת בצוותים למשך שנה ועכשיו עליתי להיות חפ"ק סמג"ד 727 .

הטיפ שהייתי נותנת לעצמי הוא לא להפסיק לחייך ולזכור מה הסיבה שבגללה בחרת להיות לוחמת. זה לא קל, תמיד יש עליות וירידות קשיים. תזכרי בשביל מי את נמצאת כאן, תשמרי מצב רוח טוב וככה גם תוכלי לקחת אחרייך את החברות שלך וביחד אף אחד לא יכול עליכן.

התגייסתי לאיסוף ושובצתי בגדוד 727 שזה גדוד מגדרי ויש בו רק לוחמות. זה אחד הדברים הכי מדהימים בעיניי, יש בינינו אחווה מדהימה, וזה זכות שאני נמצאת במקום כזה.

תהנו מהתהליך, תבינו איזה מקום באמת מדבר אליכם, ותשאלו הרבה שאלות רק ככה מגיעים למקום שבאמת הכי נכון לכם. תקופת השירות אולי נריאת ארוכה אבל היא עוברת מהר.והכי חשוב, תהפכו את הצוות שלכם למשפחה שלכם זה מה שישאיר אתכם יציבים על הקרקע. בהצלחה❤️

סיימתי טירונות והכשרה, ואחר כך יצאתי לקורס מ"כים. מאז תפסנו קווים בדרום ובצפון.

לזרום עם הכול ולחייך גם כשקשה, להנות מכל רגע כי הם לא יחזרו, וגם אם קשה לדעת שבסוף הכל עובר ונשארים זכרונות טובים.

הנדסה זה חיל שמשלב לחימת חי"ר וחבלה. זה באמת מטורף להוריד איתורים ולראות מנהרות מתפוצצות זה חוויה שלא כולם חווים, ותמיד לפני הפיצוץ יש מתח ואדרנלין והכי כיף זה להרגיש שעמדת במשימה.

טיפ ממני לפני הגיוס זה לקבל הכל באהבה ובחיוך ולהבין שבסופו של דבר הכל זאת חוויה אחת גדולה. האנשים שאיתך בטירונות הם היחידים בחיים שלך שיחוו את הכול איתך, ותעריך אותם ותן מעצמך מכל הלב.

התגייסתי בנוב 23 לחטיבת גבעתי, גדוד רותם. ההכשרה הייתה במשך 8 חודשים בבא"ח גבעתי ועיצבה אותי כבן אדם ולוחם כאחד. נבחרתי להיות חובש וקלע במחלקה ויצאתי לקורסים המיועדים. עלינו לגדוד בתור מחלקה לפלוגה המסייעת ונכנסו לעזה להילחם כחלק מהגדוד. ומאז אנחנו בתמרון בעזה כבר למעלה מחמישה חודשים.

לבוא בראש טוב, ולהבין שגם אם קשה בסוף אתם ביחד באותה סירה, עוברים את אותם דברים וממשיכים ביחד. אתה והחבר שלידך בסוף תילחמו ביחד כתף אל כתף.

חטיבת גבעתי היא לא סתם חטיבה, בין האנשים שנמצאים יש רעות, ואהבה למה שהם עושים. המחלקה שלי מתעסקת בייעוד של חשיפה תקיפה בעזרת רחפנים וטילים מיוחדים וככה אנחנו משמידים אויב.

תבואו בראש פתוח להכיר אנשים, הם יהיו המשפחה שלכם ותעברו יחד את הכל. יהיו רגעים של געגוע למשפחה ורגעים קשים, אבל חשוב לזכור בשביל מה התגייסנו - להיות לוחם זה זכות.