ליווינו את עידו שנפצע ברגלו, צעד צעד. עד שחזר לרוץ

מתנשף ומיוזע, לרס"ר (במיל') עידו היה רק דבר אחד לומר לנו בסוף המקצה לפצועי ונכי צה"ל במרתון תל אביב: "האמנתי לגמרי שאגיע לרגע הזה, והכול מגיע מעבודה קשה". שבוע לפני יריית הזינוק, שאלנו אותו על התהליך שעבר לקראת הרגע הזה, ואיך זה מרגיש לחצות את הקו - עליו חלם עוד הרבה לפני שנפצע ברצועה

02.03.25
גיא שטיין, מערכת את״צ

הרבה לפני קו הזינוק במרתון בשישי האחרון בתל אביב, אפילו לפני שנפצע בקרב, התאמן רס"ר (במיל') עידו עבור הרגע הזה. הוא לא חשב שיעשה זאת עם סד ריצה, ובמקצה מיוחד עבור פצועי צה"ל.

"הפעם אני עושה את זה כדי להוכיח לעצמי שאפשר, יותר מאשר ההנאה הצרופה שמגיעה מהריצה", הוא מספר לנו בגאווה, שבוע לפני המירוץ. "לא משנה מה - אני מסיים את זה. גם אם זה בצליעה. הריצה הזו מוקדשת לכל מי שעוד לא חזר לרוץ. אני רוצה שיסתכלו על זה וייראו שזה אפשרי, גם אם זה לא קל".

"אני בר מזל", הוא אומר, "אנשים איבדו את החיים שלהם בהפרש של שתי שניות ממני". במהלך חיפוש פיר מנהרה ברצועה בנובמבר 23', הצוות של עידו נתקל במטען שהתפוצץ. 

"אני בר מזל, אנשים איבדו את החיים שלהם בהפרש של שתי שניות ממני"

באירוע נהרגו רס"ן (במיל') משה ידידיה לייטר, רס"ר (במיל') מתן מאיר, רס"ר (במיל') סרגיי שמרקין ורס"ם (במיל') יוסף חיים (יוסי) הרשקוביץ זכרם לברכה, ונפגעו עוד רבים: "רגל שמאל שלי נפגעה באורח קשה מהפיצוץ. ובכל זאת, מבין החמישה שנפצעו קשה - אני היחיד היום עם שתי רגליים".

מהרגע הזה, עידו נאלץ להתחיל מחדש. לפני שהיה יכול להמשיך להתאמן למירוץ, הוא היה צריך לחזור ללכת. "הדבר הראשון שעושים הוא לא להתחיל בפיזיותרפיה או באימונים", הוא מסביר את תהליך השיקום, "צריך לתת לגוף להתאושש מהניתוחים. רק ברגע שצברת מספיק כוחות, מתחילים לעבוד על הגוף שלך. המטרה הראשונה היא לקום מהמיטה. אחרי שקמים, צריך ללמוד ללכת - ומשם, זה להתחיל לרוץ".

תהליך השיקום, כפי שעידו מסביר, הוא מורכב: "יש ימים טובים בהם הפציעה לא נוכחת, אבל יש גם כאלו שאתה מרגיש קורבן של עצמך. בפן הפיזי, אתה מרגיש שהגוף שלך בוגד בך". 

לכן, כדי להגיע למצב בו אפשר לרוץ - צריך להתחיל לעשות צעד אחר צעד, תרתי משמע. "זה דורש התמדה ונחישות. אחרי שיצאתי מהשיקום בשיבא, הייתי הולך כל יום לחצי שעה עם מקלות הליכה כדי שאוכל להתחיל לרוץ, ואז קיבלתי סד מיוחד המותאם לריצה, שנותן ביטחון ומחזיק את הרגל". 

"אין ספק שלהתאמן עכשיו למקצה של שלושה קילומטרים זה הרבה יותר קשה מנטלית מאשר 30 ק"מ לפני הפציעה", הוא מודה בחיוך למרות הקושי.

שלשום, רגע לפני יריית הזינוק, ליוו את עידו שאר הצוות, בעודם מחזיקים דגל עם השמות והפנים של חבריהם שנפלו בתקרית. בסיום המירוץ הוא מסדיר נשימה, ונותן לרגל לנוח. "היה אדיר, ואני חייב להודות, קשה קצת יותר מהמצופה. האמנתי לגמרי שאגיע לרגע הזה והצלחתי - וזה הכול מגיע מעבודה קשה".