במרכז הציוד קיימת מתפרה וסנדלריה היושבת במחנה תל השומר. יש לקבל טופס ייעודי מנגד הלוגיסטיקה של היחידה ולאחר מכן להגיע למדידות כדי שנוכל להעניק לכל חייל את המענה המתאים והנוח ביותר.
חזרה
נאומו של רא"ל גבי אשכנזי בטקס האזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים
מכובדיי,
מדי שנה, שבים אנו לרחובות האבן הלבנים של אתר ההנצחה והזיכרון הלאומי של מדינת ישראל. אנו פוקדים את קבריהם של יקירינו ומתייחדים עם זכרם של לוחמים ומפקדים, רעים לחיים ולדרך, שנפלו במלחמת יום הכיפורים.
ההר הזה זרוע בקבריהם של מי שמסרו את נפשם למען תקומת ישראל. וכפי שספד להם המשורר חיים חפר בתוך ימי המלחמה: "כאן אתם גיבורי שלי מתחת לאבנים הלבנות/ כאן אתם נותנים ידיים דור לדור, אב לבן, אח לאח/ דור מלחמת יום הכיפורים לאחיו מקרבות תש"ח/ ידיים חזקות ידיים אמיצות של לוחמים/ אשר היו יחד גם ב'קדש' וב'התשה' וב'ששת הימים'".
דור-דור ונופליו, דור-דור ומלחמתו שלו. עבור בני הדור שלי ה-מלחמה היא מלחמת יום הכיפורים - המלחמה המעצבת של הדור שלנו.
מלחמת יום הכיפורים מוטטה את קווי המתאר של מציאות חיינו, סדקה את תחושת הביטחון ואת ודאות הקיום שלנו כישראלים וחיברה אותנו בבת-אחת עם חרדת הקיום והגורל היהודיים.
משום כך נחוותה המלחמה כ"רעידת אדמה" בקרב כל מי שחי אז בארץ והיה בוגר מספיק לעמוד על דעתו. המלחמה החלה בהפתעה מוחלטת – תוצר שיברונה של התפיסה שהייתה שולטת אז בהנהגה המדינית ובצה"ל כאחד. היא הסתיימה בהישג צבאי מרשים כאשר כוחות צה"ל ניצבים מאה ואחד קילומטר מקהיר בעברה המערבי של תעלת סואץ, בגזרת הדרום, וכשלושים קילומטר מדמשק בגזרת הצפון. אין ספק כי בהתחשב בנתוני הפתיחה הקשים של המלחמה, הגיע צה"ל להישג צבאי מהגדולים ומהחשובים בתולדותיו.
הישג זה היה תוצר כולל של הנחישות, עוז הרוח, הגבורה, אומץ הלב, כושר הלחימה, המסירות וההקרבה של המפקדים והחיילים הצעירים של חורף אלף תשע מאות שבעים ושלוש. אלה שעמדו אז בקו הראשון – ביום פרוץ המלחמה ובלמו בגופם, את כוחות האויב. כמו גם הלוחמים והמפקדים במילואים שמיהרו לעזוב את בתיהם, את בתי הכנסת ואת המשפחות, הצטרפו ליחידותיהם והובילו להכרעה במלחמה.
משפחות יקרות,
מופת העוז, הנחישות והגבורה של מלחמת יום הכיפורים – עלה במחיר דמים כבד, כבד עד מאוד. שלושים וארבע השנים שחלפו מאז מעצימות את תחושת האובדן, את הכאב ואת היגון שאין להם מזור ואין מהם מנוחַ. את הגעגועים לחיוך, למבט, למגע, לנוכחות של מי שלעולם לא ישוב עוד. נותרתם אתם – הרעיות, ההורים, בני המשפחה והחברים עם כאב האובדן ועם תחושת החסר ועם ההכרה עד כמה אנו חסרים אותם, חסרים כל-כך. דמותם ופועלם – חיים בליבנו תמיד ובני לוויה תמידיים לכל מעשינו ולכל מחשבותינו. הם שבים ומזכירים את כובד האחריות המוטלת עלינו להבטיח את קיומה, את שלומה ואת ביטחונה של מדינת ישראל, לבנות כאן חברה, חיים ותרבות שיהיו ראויים לפועל חייהם ולקורבנם של הטובים שבבנינו.
מכובדיי,
מלחמת יום הכיפורים אינה מהווה נדבך בביוגרפיה האישית של מרבית המפקדים והחיילים המשרתים כיום בצה"ל. עם זאת, בזיכרון הקולקטיבי של צה"ל ושל מדינת ישראל, כרוך מאז אלף תשע מאות שבעים ושלוש, היום הקדוש, יום התענית והתפילה, עם מראות ועם תמונות ממלחמת יום הכיפורים.
לקח המלחמה עבורי – הוא קודם כול הציווי: להסתכל ביושר ובפיקחון עיניים על המציאות, ולא ללכת שולל אחר משאלות הלב.
אנו, היודעים כי אין מדינה או ארגון, הפועלים ללא תפיסה כלשהי המפרשת את המציאות עבורם – מצווים לשוב ולבחון כל בוקר מחדש את תקפותן של התפיסות המנחות אותנו. עלינו לעשות זאת בצניעות וביושר מתוך ידיעה כי סכנת הכשל אורבת תמיד לפתחה של כל קונספצייה, ומתוך תחושה עמוקה של אחריות, ידיעה והכרה המשותפות לכל בני הדור שחווה את מלחמת יום הכיפורים – כי עובדת קיומה של מדינה יהודית עצמאית וריבונית במרחב הזה – אינה מובנת מאליה. יש צורך לחזור ולהילחם עליה כל בוקר מחדש.
גם בפתחה של שנת השישים לעצמאות מדינת ישראל נדע כי אנו נלחמים כאן עדיין על הלגיטימיות של קיומנו, על זכותנו הטבעית לקיים ריבונות ועצמאות לאומית במולדתנו.
יקיריי,
עומדים אנו כאן, משפחה אחת גדולה וכואבת, חיילי צה"ל ומפקדיו עמכן המשפחות, מושיטים יד חובקת חיבוק כואב וחם. אנו דואבים, בלי מילים את נפילת יקיריכם ונושאים יחד תפילה בפתחה של שנה חדשה, כי שורת הנופלים לא תאריך עוד, וכי עושה השלום במרומיו, יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ויסיע בידינו להשיב הביתה את השבויים והנעדרים, ונאמר אמן.
יהי זכר הנופלים – ברוך.
